דייגי הדאגות.
על הגדה עומד דייג חכה בידו מחכה לדג שיבוא...
ובתוך הנהר של החיים שוחים יצורים מייצרים דאגות שהולכים ותופחים...
מרגיש הדייג משיכה בחכה ונרגש מתחיל הוא למשוך מעלה בקרסו הישר לכרסו ייצור של דאגה.
המזל (גד) מאיר אליו פניו והוא מתחיל להעלות דאגות על גבי דאגות....
עגולות, מלאות כל אחת במילוי מיוחד קצת דוקר וחד, פחד... קורא הדייג לחבריו להצטרף לשלל והם ביחד, מעלים דאגות על גבי דאגות ומשתפים בנדיבות זה את זה בדאגותיהם....
אומנם כרסם תופחת מרוב מילויי הפחד, אומנם מערכת עצביהם קורסת ויש קצת קלקולי קיבה ומחלות מעיים אך הם כה רגילים ודבר אחר אינם מכירים. האמת, שהם מכורים... לדוג דאגות בנהר החיים.
והנה אל החבורה הצטרף דייג מיוחד דייג מבודד דייג שבחל בטעמן המר של הדאגות שנפשו נקעה מלדוש בהן עוד ועוד... הוא העמיק אל תוך המים ואחת ושתים העלה בחכתו ייצור די דומה, צורתו וורודה הוא העלה בחכתו: א ג ד ה.
טעם טעמה וראה כי טוב והמליץ לרעיו להתאמץ ולהיכנס אל המים העמוקים לדוג שם את האגדות בצבעים וורודים וירוקים, אך הם, היו כה רגילים ומכורים לטעמן המרגש של הדאגות, ולכן לא שמעו את דבריו והמשיכו לדוג ולדאוג ולדוג ולדאוג ולהזין עצמם בדאגות...
הם לא ראו, הם לא שמעו, הם לא ידעו ולא הבינו כלל כי המזון בו הזינו את עצמם מקולקל....
ולא ראו הם את הקשר בין המזון לשלשולים ולמחלות המעיים שפשטו ביניהם כמגפה או שתים...
(היו אתם דייגים של אגדות ולא דייגים של דאגות...)
מוגש באהבה, אילנה בהט תודעת האחד
|