כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים

    אני אפרסם כאן את הסיפורים שלי ומפעם לפעם גם מאמרים.

    את הסיפורים שלי גמרתי לספר.
    נותרו מאמרים. ומוסיקה שאני אוהב.

    0

    נוטות החסד. חלק שלישי ואחרון

    3 תגובות   יום שבת, 26/7/08, 20:04

    אחד הקטעים המקוממים ביותר בספר הוא שיחה בין אואה ובין תיאורטיקן נאצי אחר המסביר לו שאת כל עניין הגזע המציאו היהודים. היהודים ששמרו על טוהר הגזע שלהם ולא נטמעו בשום גזע אחר. זה מה שעושה אותם לאויבים הגדולים של גרמניה. הם הגזע הנקי האחר. הראשונים שהבינו שפולק, גזע ואדמה יוצרים את האומה הבלתי ניתנת להכנעה. ובכלל כמעט כל התורה הנציונל סוציאליסטית לקוחה מרעיונות יהודיים. אפילו את השם הזה נציונל סוציאליסט המציא ציוני אחד בשם משה הס. והשיחה הולכת ומתמשכת. ההשוואה המוסווית הזו קורעת קרביים.תפקידו הבא הוא בסטלינגרד ועובר שם את מלחמת החורף הקשה. נורה בראשו ומועבר לברלין להחלמה. בברלין הוא פוגש את כל המערכת השלטונית הבירוקרטית וכמובן את החיים הטובים בעורף. וכקורא אנו זוכים להציץ מעט למאבקים הבין אישיים. לפגוש את איכמן במשרדו. ועוד מיני בירוקרטים. וזה עד שיוצב לתפקידו הבא בביקורת מחנות הריכוז. כשהוא מגיע לשם אין לו כבר יחס רגשי או מוסרי לעניין עצמו. הוא מסביר ארוכות את משמעות הגורל, המקריות, הטוב הרע וההשמעות לחוק איך אנשים יכולים למלא פקודות כדי לשמח את הפיהרר וחוקיו שהחליף בשבילם את אלוהים וחוקיו. הוא מסביר לעצמו איך יכול אדם לרצוח אחרים ובכל זאת להישאר אדם טוב. כל אדם מכיר את הדיברה לא תרצח ולרוב מכבד אותה, אך כשיש מלחמה הוא מניח אותה בצד, יוצא למלחמה בשם מולדתו הורג אנשים ברשות. כשהוא חוזר הוא יחזור גם אל המצווה שלו. הוא מתחיל להבין את מכמני השפה. השפה המטהרת מעשים. בהתחלה היו פליגה לוזונג ( פתרון מלא) אחר כך אלגמיינה לוזונג (פתרון כולל) ועכשיו אנדלוזונג ( פתרון סופי) זונדרבהנדלוג ( טיפול מיוחד) אבטרנספורטינג ( הועברו רחוק) ווהנזיצפרלונג (שינוי כתובת מגורים)הפשטה מוחלטת של דברים הנעשים ללא מגע יד אדם. הדברים נעשו מעצמם.ברגע אחר  הוא מסביר שהגרמנים לא היו אנטישמים דווקא. הרוסים בזמנו היו אנטישמים של ממש והצרפתים לא פחות. אצל הגרמנים זה היה עניין של ערכים. הרי השמידו גם גרמנים שלא התאימו לתורת הגזע הבריא. ובעיקר הייתה להם תכנית דילול גם לגבי הרוסים והפולנים אם היו מנצחים במלחמה. לפולנים כבר כמעט הוציאו להורג עשרות אלפי חולי שחפת ואת הרוסים הם התכוננו לדלל בארבעים עד חמישים ואחד מליון איש. אם היו מנצחים במלחמה לא היה מי שיתבע מהם את הדין.  אתם מבינים, זו לא הייתה שנאה בלתי רציונאלית. להפך את האנטישמים מתוך רגשות חסרי מחשבה לא אהבו במסדרונות השלטון.   לכל האנושות האירופית יש צורות הרחקה של פרטים לא שלמים גזעית.  הנאורות הביאה לסגר ממוסד שלעתים מלווה ביומרות פדגוגיות. פושעים לבית סוהר, הגליה לחולים מדבקים ( בתי מצורעים) צדקה נוצרית לרפי השכל. מה בין כל אלו והיהודים. היהודים הרי הציגו עצמם כבעיה ברצותם להישאר נבדלים. ישויות א-סוציאליות.אנו כקוראים יודעים פחות או יותר מה קרה בפולין ואוקראינה. איך התנהלו הדברים בהונגריה ידוע לנו פחות. מלבד שמות קסטנר וברנד ואיזה משא ומתן על סחורה במקום דם. ליטל- אואה מספרים לעומק את העלמות יהדות הונגריה. באחת השיחות האחרונות, בין אם זו הזיה או מציאות, כי אואה הוזה חלק גדול מהזמן אחותו אומרת לו, אתה יודע למה הרגנו את היהודים, כי כל התכונות שייחסנו להם הן התכונות של הגרמניות שאנו שונאים בעצמנו. היהודים שרצו להשתלב בחברה הגרמנית אימצו את האופי שלנו וכשראינו את עצמנו מנגד לא יכולנו לסבול אותם משקפים אותנו.ככל שהגרמנים הולכים ומפסידים במלחמה הולך אואה ומשתגע יותר ויותר עד שעדותו שהייתה מדויקת לאורך רוב הספר נעשית מוטלת בספק לא רק לקראת הסוף אלא בשאה אם הייתה לו ראייה לא מעוותת ופסיכוטית באיזה רגע של חייו. האם אפשר לסמוך על הדיווח שלו בכלל. אך כן, כל מה שנוגע להיסטוריה הממשית מדויק עד לפרט האחרון והקטן ביותר. התחקיר של ליטל מדויק.ככל שהספר הולך ומתמשך הוא מסתבר להיות מניפסט נוראי נגד המלחמה. נגד כל מלחמה. דווקא בגלל שאלו חיילים נאציים דווקא בגלל נקודת המבט מהצד הזה השנוא עלינו עד לבחילה אמיתית אי אפשר להתעלם מהזוועה שהמלחמה מעמידה בה בני אדם.אינני יודע כמובן מה כוונותיו של ליטל. האם זהו תעלול ספרותי, המנצח מנצח והמפסיד מפסיד אך את חווית זוועות המלחמה האיומה חווים חיילים פשוטים. יש הרבה רגעים בספר שכקורא צריך לגייס את כל מערכת השנאות כדי לא לרחם גם על הנאצים. לכל חלק בספר נתן ליטל שם של מקצב מוזיקאלי. טוקטה, רונדו, מינואט כמעט כולם מקצבי ריקוד עתיקים וכמעט כולם מרמזים לפחות לכיוון של באך.גם בזה ישנה איזו כוונה שלא אנסה לפתור. וחשוב להגיד שליטל איננו מקל על הקורא בשום רגע. הגיבור שלו כל כך מרתיע עד שהעמדה של הקורא לא יכולה באמת להתחבר אל ההיגיון הנאצי. הוא לא כתב כתב הגנה על הנאצים כמו שכמה חושבים. הייתי אומר שבעקיפין הוא עשה את ההיפך. הנוקדנות הגרמנית המדויקת גורמת לניתוק בעת הקריאה. לעתים קרובות שוכחים שזה ספר קריאה והתחושה היא עלעול מיגע בדוחות ממשלתיים. הבחילה שהאיש הזה גורם תוך כדי קריאה לא נותנת לרגשות אנושיים להתחבר להבנה או סליחה.  אנו בתוך ומחוץ לעניין באותו זמן. אי אפשר ואין כל צורך לרחם על אואה והסבל הפרטי שלו אבל באופן מופשט ומרוחק תיאורי המלחמה והסבל הכללי הוא מזוויע.   לכל אורך הדרך מפגיש ליטל את אואה עם אינטלקטואלים משני הצדדים, פעם גרמנים עם הלך מחשבה עצמאי פעם עם רוסי, קומוניסט אדוק. עם כולם הוא מנהל שיחות פילוסופיות. השיחות אינן עמוקות מדי, זה ספר קריאה בסופו של דבר, אך הן נותנות מקום למחשבה על צדדים שונים של המחשבה האנושית.ככל שהספר מתקדם הייתה לי לעתים הרגשה שאואה המספר מפסיק לעניין אותי, לא מה קורה אתו באופן אישי ולא ההתפתחות הנפשית הפסיכופטית שהולכת ומתפתחת מול עינינו. התהליכים הגדולים היוו לזמן מסוים את לבו של הספר. ההתקפים הרצחניים הפרטיים שלו הפכו להיות משעממים. מצד שני, עולה מחשבה אפלה, שאולי הכוונה היא לתודעתו המדברת של הפיהרר. או הפיהרר הבא. אואה מייצג את אלו שישבו למעלה, תכננו ידעו, אך כמעט ולא לכלכו ידיים..אי אפשר שלא לחשוב על הכתיבה המצוינת של ליטל. הקריאה כל כך והזורמת. בספר אחר זו הייתה יכולה להיות מחמאה, למה לא בספר הזה?   מלאכת הכתיבה והרעיונות ביןאם הם מוסווים או גלויים היא מרתקת. מעצבן כמה שהספר הזה קריא.אינני יכול לשפוט ולהגיד שהספר טוב או רע. השיפוט הפעם תלוי לחלוטין בעצבים של כל קורא וקורא, אך דבר אחד המסתבר להיות כנראה חלק מכוונתו של הסופר היא לזעזע את דרך המחשבה המקובעת שלנו. לזעזע מספיק כדי שנתחיל לחשוב אחרת. כל אחד באופן עצמאי ולא בדרך שהוכתבה לו על ידי מורים ספרים או בעלי עניין. האם צריך לזעזע? התשובה תחזור אל הקורא. רק אלו שיעברו את כל המסע הארוך הזה שהספר לוקח אותנו אליו יוכלו לחוות דעה משל עצמם.ואז תישאל השאלה האחרונה ששואלים לגבי ספר. האם זה ספר טוב? התשובה בעיני כן. מי שהצליח לגרום לי כקורא את מה שגרם הוא סופר מוכשר שכתב ספר טוב. לא נפלא,  אולי לא ספרות ענקית ונצחית אך ספר שבצורתו הזאת הוא ספר טוב. יש בו אמנם קטעים ארוכים הנראים כמיותרים  ומעייפים, אך בכל זאת הספר הא בהחלט ספר קריא.  האם אני ממליץ? אחרי שהבאתי מעט מן המעט, כל קורא עתידי צריך לבדוק עם עצמו מה יכולת הקיבול שלו. ואולי צריך לנסח אחרת. אי אפשר להגיד על הספר הזה כמעט כלום. כל אחד יצטרך להתייחס אליו באפן אישי בהתאם למטען הפרטי שלו. אני מבין את אלו ששנאו את הספר.דבר אחד שמעמיד את כוונת הסופר בסימן שאלה שאלת שפיותו של אואה. כפסיכופט הוא איננו יכול לייצג באמת את " כל הגרמנים" אבל פסיכופט שאין לדעת מתי הוא הוזה ומתי הוא בהיר בדעתו דבר אחד ברור . יעבור הרבה מאוד זמן עד שאקרא שוב ספר על מלחמת העולם, או על מלחמה בכלל. אני כמובן מבוגר מדי, אך אולי ליטל הצליח לגרום לצעירים שיקראו את הספר יבינו באמת מה זאת מלחמה.בסיכומו של דבר, אם אני איריניה נקמנית או נוטת חסד, בהיותי מודע כבר למשפט אזרחי ולסימפטומים נפשיים חורגים אין לי אלא להודות שהאיש שהובא בפנינו למבחן שיפוטי איננו כשיר ואיננו יכול לעמוד למשפט. הוא אדם פסיכוטי שבהיותו נתון להתקפים הולכים ומחמירים הולכים ומתמשכים בהם איננו שולט במעשיו איננו אחראי למעשיו. יש לסגור אותו במחלקה פסיכיאטרית ומן הראוי להרחיק אותו מהחברה כגורם מסכן את שלומה. והשאלה הנשארת פתוחה, האם פולק שלם יכול להיכנס להתקף פסיכוטי ואיך נוהגים בפולק שלם בלתי ניתן לשפיטה. ואולי אם כך באופן סטטיסטי אם הרוב משתגע צריך לאסור את המתנגדים המעטים שלא נשטפו בגל השיגעון. משהו לא בסדר עם אותם אנשים שהם מחוץ להתנהגות ההמון. אולי הם אלו הצריכים להיאסר מאסר מונע.

    ומי יסביר לי איך אומה שלמה נתקפת טירוף ומקבלת התקף פסיכוטי בלתי נשלט.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/7/08 13:42:

      צטט: איתן זקצר 2008-07-27 09:27:49


      דני,  קראתי  במוסף הספרים של  "הארץ"  את המאמרים  אודות  "נוטות  החסד",

      ישנה  בהם  בעיקר  התייחסות  לתופעות הלוואי שעורר  הספר  ומחברו

      ואילו  כאן,   ב 3  החלקים  שכתבת  בתבונה  רבה,  מצאתי  סוף סוף

      התייחסות  ישירה  לתכנים  המורכבים  שמעלה  הספר  ולקושי  שמעוררת  הקריאה  בו.

       

      אני  מעריץ  את  יכולת  ההתמודדות  והקריאה  שלך

      מול  950  עמודים  ואת  הכישרון  לבקר  בגובה  העיניים -

      את  החומרים  הלא  פשוטים  שמעלה  הספר.

       

      תודה.

       

      בלי להתייחס לאחים שכתבו

       זה אחד הספרים שהיו ליכל כך קשים לקריאה. והמאמר עלה ביסורים של ממש.

      תודה על המחמאות

        27/7/08 09:27:


      דני,  קראתי  במוסף הספרים של  "הארץ"  את המאמרים  אודות  "נוטות  החסד",

      ישנה  בהם  בעיקר  התייחסות  לתופעות הלוואי שעורר  הספר  ומחברו

      ואילו  כאן,   ב 3  החלקים  שכתבת  בתבונה  רבה,  מצאתי  סוף סוף

      התייחסות  ישירה  לתכנים  המורכבים  שמעלה  הספר  ולקושי  שמעוררת  הקריאה  בו.

       

      אני  מעריץ  את  יכולת  ההתמודדות  והקריאה  שלך

      מול  950  עמודים  ואת  הכישרון  לבקר  בגובה  העיניים -

      את  החומרים  הלא  פשוטים  שמעלה  הספר.

       

      תודה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דני.ל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין