כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    בדיוק בזמן (או: סליחה, מה השעה?)

    46 תגובות   יום חמישי, 14/6/07, 20:27

    אני מכורה לשעון, ולא למכשיר שעון, זה עם המחוגים עצמו, אלא לקונספט, ללדעת מה השעה, המדוייקת, בדיוק.  חשוב לי ככה פעם בכמה זמן, לא יותר מדי זמן, לדעת בדיוק מה השעה. צורך ממש.

     

    בעולם המודרני (כמו שאומרים), יש לזמן השפעה עצומה על חיינו, הוא די שולט בנו, למרות שלנו נדמה שאנחנו שולטים בו. היום שלנו מלא בדברים מתוכננים, לכל דבר נקבעה שעה, ואנחנו צריכים לעמוד בלוח הזמנים הצפוף הזה, ואי אפשר לעשות את זה בלי לדעת את השעה. פלא ששעון הוא כזה מכשיר משמעותי בחיים שלנו?

     

    האמת שאצלי זה התחיל עוד מתקופת בית הספר, שם חשוב לדעת מתי השיעורים מתחילים, ועוד יותר חשוב לדעת מתי ההפסקות מתחילות. זה רק החמיר כשהגעתי לטכניון והפכתי למתרגלת, כי בתור מתרגלת אני צריכה להתחיל את השיעור בדיוק בזמן, ובעיקר להגיע בדיוק בזמן, וגם לסיים אותו בזמן, כי הסטודנטים לא כל כך מתלהבים שגונבים להם זמן מההפסקה שלהם (אני יכולה להבין אותם, הרי גם אני כשאני יושבת בשיעור מצפה שהוא ייגמר בדיוק בשנייה שנגמר הזמן). ואז אני מרגישה שהשעון צריך להיות מדוייק על הדקה, כדי להתחיל רק מתי שכולם כבר אמורים להיות בכיתה ולא דקה לפני.

     

    וזה לא שאני מהמאחרים, להיפך, תמיד הייתי מהמקדימים, מגיעה לכל מקום מוקדם לפחות ב-10 דקות ממה שנקבע בדרך כלל.  אולי דווקא בגלל שכל כך חשוב העניין הזה של לא לאחר אני צריכה כל הזמן לדעת את השעה.

     

    אז הכי נוח זה עם שעון על היד, ובאמת שנים שנים הסתובבתי לי בעולם עם שעון מחוגים קטן וחביב על היד. ואולם שעונים דרכם להיהרס אחרי כמה זמן, לא המון בדרך כלל. אז לשעון אחד שקיבלתי מתנה נשברה הרצועה, וקניתי שני, ואחרי זמן הוא התקלקל, ושלישי הפסיק לעבוד אחרי ששתה קצת יותר מדי מים. ולקחתי אחד שהיה בבית, שעון גדול כזה של סווטש שהיה בערך בגודל של כל היד שלי, העיקר שיהיה שעון, כשכמובן התכוונתי כל הזמן לקנות חדש ולא יצא, ואחרי זמן די ארוך נקרעה גם לו הרצועה.

     

    ואז נשארתי בלי שעון. לא יכולתי לדמיין אפילו להעביר תרגולים בלי שעון - אז בכל תרגול השאלתי מסטודנט תורן שעון, כי הייתי פשוט חייבת שעון על מפרק היד. אבל כמובן שחלק מהשעונים הללו לא היו באמת מדוייקים, כי לא לכולם זה כזה חשוב שהוא יהיה ממש מדוייק, כי מה זה כבר דקה או שתיים לפה או לשם בשביל רוב האנשים?

    ואני באמת לא מבינה מה הקטע של אנשים שמכוונים בכוונה את השעון כמה דקות קדימה, כדי שימהר, למה זה טוב? הרי הם בדרך כלל מסוג המאחרים, והם הרי יודעים שהוא ממהר, אז זה דווקא יכול להפוך אותם לשאננים יותר במקום לעזור להם להשתדל למהר, לא? וזה גם לא נוח לחשב כל פעם מחדש את השעה האמיתית. לי נראה שזה לא עושה את העבודה.

     

    ואחרי שנה, כבר הבנתי שכנראה שעון אני כבר לא אקנה בקרוב והתחלתי פשוט להשתמש בפלאפון בתור שעון. אז הוא לא הכי נוח בתרגולים, כי כל פעם אני צריכה לגשת לשולחן ולבדוק מה השעה, ואני לא באמת נמצאת עם היד על הדופק (או ליתר דיוק עם השעון על היד קרוב לדופק), אבל זה כבר פחות מפריע לי. אני יכולה לחיות קצת יותר זמן בלי לדעת מה השעה. ולפחות אני דואגת שהוא יהיה מכוון לפי הרדיו על הדקה.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (46)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/6/07 23:59:

       

      צטט: אורישש 2007-06-15 21:05:41

      ליזה יש תקלה בבלוג שלך.

      לאחרונה כל התגובות נראות כאילו את כתבת אותן. 

      טוב שהסבת את תשומת ליבי, אני מיד רצה להנהלת הקפה כדי להתלונן על הבעייה החמורה מחייך

        16/6/07 23:58:

      צטט: twista 2007-06-15 12:23:02

       

      צטט: יואב עינהר 2007-06-14 23:27:02

      למי שעוד זוכר השעון של המדינה

      אמא'לה זה היה מפחיד... כמו קטע ב LOST!

      באמת מפחיד. מאיפה הוא שלף את זה?

      צטט: ארז טביב 2007-06-15 15:52:10

      אין לי שעון

      גם אין לי פלאפון

      אז איך אני יודע מה השעה?

       

      אני מגיב בקפה ואז אני רואה ליד השם שלי באיזה שעה הגבתי

       

      (סתם סתם)

       

      יש לי שעון במחשב בצד שמאל למטה

       

      צוחק

      אל תסמוך על הקפה, השעון שלו לעיתים נדפק לגמרי קורץ

      ואצלי השעון במחשב נמצא בצד ימין. אתה משתמש בגרסה העברית?

      צטט: michal_he 2007-06-15 16:55:28

      גם אני כמוך לא יכולה בלי לדעת מה השעה.

      תמיד עם שעון על היד ואם במקרה שכחתי אותו, מסתכלת על הנייד או על המחשב.

      אם אני שוכחת את הנייד, אני מתנחמת שלפחות את השעון לא שכחתי.

      אם שכחתי את שניהם, אחזור לקחת אותם, לא יכולה בלי. לא שואלת אנשים ברחוב מה השעה, תמיד אני הנשאלת.

      איך אפשר לשכוח את הנייד? ואם יקרה מקרה חירום? אני את הנייד מיד הייתי חוזרת לקחת, אבל כבר הרבה זמן שלא יצא לי לשכוח אותו. פעם אחת הוא התקלקל, ומיד רצתי לתקן.

       

        15/6/07 21:07:

       

      צטט: ארז פרץ 2007-06-15 12:10:59

      עוד פוסט התפתחות מקסים.

       

      והאמת? אצלי זה היכה לפני חודש - נפל לי השעון מהיד, ורק המחוג של השניות נשאר לעבוד.

      וזה אמנם שעון שקיבלתי שנה שעברה ליום ההולדת והוא יפהפה, אבל החלטתי שאני לא מתקן אותו. לא מרגיש שום צורך.

      זה לא שניהול הזמן שלי הוא טוב, להיפך אפילו, אבל אני לא רוצה להיות עבד של הזמן.

       

      חוץ מזה, החלק שמתחת לשעון ביד - חזר לצבע הקודם שלו. שום רמז נוכחי לצבע עור לבן :)

       

      אגב - בלי שעון, השיעורים והתרגולים עוברים מהר יותר. אז אני מבין אותך גם הפעם. 

      עוד אחד לנגמלים - מדהים כמה מכורים שנגמלו יש בפוסט אחד.

      מעניין שדווקא השניות נשארו, אם הוא היחיד שהיה נופל אז השעון עדיין היה נחשב בגדר תקין, אבל אם רק הוא נשאר לעבוד אז באמת אין הרבה מה לעשות עם השעון חוץ מאשר לשמור למזכרת.

       

      אם אתה מבין אותי גם הפעם, אז תצטרך לחכות עוד יום כדי לראות מתי יגיע הפוסט שבו לא נסכים על משהו.

        15/6/07 21:05:

      ליזה יש תקלה בבלוג שלך.

      לאחרונה כל התגובות נראות כאילו את כתבת אותן. 

        15/6/07 21:04:

       

      צטט: ניר הולצמן 2007-06-15 02:55:02

      גם לי היה שעון במשך שנים

      ואז הוא נשבר ומאז אני משתמש בזה של הסלולרי. 

       

      הרבה פעמים אני משתעשע בלנחש את השעה העכשווית במדויק (2:53)
      סתם לפי תחושה.. חבל שרק לפעמים זה עובד וכשזה מרגיש כמו 11:40,

      זה בעצם רק 9:20 (של יום קודם).

      עוד אחד לרשימת הנגמלים בשל שעון שנשבר. לא פלא שהתמכרנו כולנו לסלולרי, בסוף יגלו שהסיבה העיקרית לאהבת הסלולרי היא השעון.

       

      לפעמים קשה לדעת את השעה, בחורף למשל חמש בערב נראה כמו תשע. אבל כשמנחשים וגם צודקים זה תמיד נחמד.

        15/6/07 21:03:

       

      צטט: גנאדי 2007-06-15 02:05:35

      אני חושב שבת"א בפקולטה לניהול פשוט יש שעון קיר בכל כיתה.

      איך בטכניון לא חשבו על זה!?

       

      לא כולם קונים שעון רק כדי לדעת מה השעה. לפחות לא מי שקונה אותו ב20,000$...

      רעיון מעולה. באמת מעניין למה בטכניון זה לא ככה, שעונים זה באמת לא כזה יקר.

      בחדר הכושר שאני מתאמנת בו יש שעון בכל פינה, לאיפה שתרים את העיניים יש שם שעון, פשוט לא כולם מראים בדיוק את אותה השעה.

       יש כאלה שקונים שעון ליופי או לרושם, אני לא מסתדרת עם לקנות דברים שיש מהם מבחר גדול מדי - כמו עם משקפיים, אני לא אוהבת לקנות גם שעונים.

        15/6/07 21:01:

       

      צטט: לא-רואה-ממטר 2007-06-15 00:14:18

      ממש כמו בשיר של ריטה:

      "עבד של הזמן,

      של השעון שמן הסתם

      אותו המצאנו בעבר.

      עבד של הזמן,
      עובדי אליל שמן הסתם
      אותו המצאנו בעבר
      זה השעון שמדכא את העיקר".

       

      וגם אני לא יכולה בלעדיו. להסתובב ללא שעון - זה כמו בלי יד.

      הוא היה חלק אינטגרלי ממני, הייתי מורידה אותו רק במקלחת, מתברר שיש חיים גם בלעדיו.

      ועדיין השיר מדוייק, אנחנו עובדים אצל הזמן.

        15/6/07 20:59:

       

      צטט: solix56 2007-06-14 23:47:32

      תיקון :

      "והתחלתי פשוט להשתמש בפלאפון בתור שעון"

      כדאי להוסיף ובפינה הימנית /שמאלית של הפי.סי בו מותקנת (מערכת הפעלה) חלונות

      אצלי זה בימנית. הוא שם כל הזמן, לומדים להתעלם ממנו מדי פעם.

        15/6/07 20:59:

      צטט: אביב מצא 2007-06-14 23:43:29

      בעבודה שלי אי אפשר להתקיים בלי שעון. המחוגים מנהלים את כולנו. בכל שעה ישיבה אחרת. בכל רבע שעה תזכורת למשימה דחופה.

      לפעמים אנחנו משקיעים ימים בשיפור ביצועי מערכת שזמני התגובה שלה נמדדים באלפיות שניה.

       

      השבוע נגמרה לי הסוללה בשעון. במשך יומיים הלכתי עם שעון שמראה את השעה 2. בסוף מצאתי דקה פנויה ורצתי לשען להחליף.

       

      מישהו שראה אותי מחפש תשובה לשאלה מה השעה אמר לי שגם שעון עומד הוא מדוייק פעמיים ביום קורץ

      זה מדהים כמה שהזמן חשוב. המשפט שהדגשתי מראה את זה מצויין. הזמן שולט ביד רמה, המחוגים מנהלים, אנחנו עומדים בלוח הזמנים שלהם.

       

      הבדיחה על השעון המקולקל הורסת, ראיתי אותה היום אצל אורון חדי, נראה לי שיש לו טלפתיה איתי, כבר כמה ימים אנחנו חושבים על אותם נושאים.

        15/6/07 20:56:

       

      צטט: יואב עינהר 2007-06-14 23:27:02

      למי שעוד זוכר השעון של המדינה

      מדהים. איזו נוסטלגיה. איך זכרת לשלוף את זה?

       

        15/6/07 20:55:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-06-14 23:11:37

      גם אני מאלו שתמיד מכלים זמנם בהמתנה לאחרים. עם השנים למדתי לדייק את עצמי לאיחורים ואז אני ממתינה פחות.

      שנים אני לא עם שעון על היד. גם אני משתמשת בשעון בסלולר, בבריכה, באוטו, על הטלפון בעבודה וכו'.

      לדייק את עצמי לאיחורים - מינוח יפה. למה הם מאחרים? בשביל מה קובעים איתם זמנים?

       

      מוקפים בשעונים, זה טוב למכורים שנצרכים לשעון כל הזמן.

        15/6/07 20:54:

       

      צטט: ליאור רועי 2007-06-14 22:52:08

      מודה שאני מאלה שמכוונים את השעון קצת קדימה, אבל מהר מאוד לומדים להחסיר את המספר המדויק..

      אבל הכי כיף זה להתכוונן החוצה. כל פעם שאני בסיני, אחרי יום וחצי של התאקלמותאני הופכת לשעון הדובר. לא שעון יד לא מכשיר סלולרי ולא נעליים.

      ירח ושמש. בדיוק של 10 דקות לכאן או לכאן. נשבעת.

      משום מה בתל אביב זה עובד פחות טוב..

      אז את חייבת להסביר לי למה. כי אני עדיין לא מבינה את ההגיון.

       

      איזה קטע שיש לך כזה שעון פנימי אוטומטי לפי השמש והירח, בתל אביב כנראה המנגנון חוטף הלם בגלל זיהום האוויר או משהו.

        15/6/07 20:53:

       

      צטט: מביטה 2007-06-14 22:41:26

      "ואני לא באמת נמצאת עם היד על הדופק (או ליתר דיוק עם השעון על היד קרוב לדופק), אבל זה כבר פחות מפריע לי. אני יכולה לחיות קצת יותר זמן בלי לדעת מה השעה."

       

      זה חלק מתהליך של להרפות קצת משליטה. (נראה לי).

       

      אני ויתרתי על השעון לפני שלוש שנים בערך ולא מאחרת לשום מקום.

      נראה לי שהתחילה פה תנועה רצינית של כאלו שויתרו על השעון אבל בכל זאת לא מאחרים. טוב שעלינו על המגמה המסתמנת.

      לי היה קשה עם זה בהתחלה, אבל התרגלתי.

        15/6/07 20:52:

       

      צטט: רוטה 2007-06-14 22:38:09

      אחד החסרונות הגדולים בשעון היד הוא הפס הלבן שהוא משאיר על היד כשכל שאר הזרוע שזופה. זה יותר גרוע מהפסים הלבנים של בגד הים.

       

      החסרון הגדול של השעון בפלאפון הוא שאת כל הזמן בודקת לא רק את השעה, אלא גם אם במקרה התקשרו אלייך. אם התקשרו את צריכה לבדוק מי התקשר, ואם השאירו הודעה, ואם לא התקשרו זה פשוט מרגיז שאף אחד אף פעם לא מתקשר אלייך!

       

      אני חושבת לעבור לשעון מוזהב על שרשרת ששמים בכיס.

      באמת מצחיק הפס הזה. תמיד ראו מתחתיו כמה אני עוד יותר לבנה באמת, כשגם מעליו אני מאוד לבנה.

      השעון עם השרשרת ששמים בכיס בעיקר מזכיר לי את הארנב הלבן הממהר מעליסה בארץ הפלאות, אין כמעט כאלה במציאות אני חושבת. ובטח צ'יק צ'ק הרוב היו מאבדים אותם גם ככה.

        15/6/07 20:50:

       

      צטט: shine 2007-06-14 21:42:58

      אחרי שנתיים של גמילה משעון על היד והתמכרות לשעון בנייד, רכשתי שעון חדש ונרגעתי. חייבת שעון אם כי יש לי תחושה מאוד חזקה לזמן והמבט על השעון רק מאשר לי את השעה שהערכתי.

      הסיבה העיקרית לזה שלא רכשתי שעון חדש, היא שזה מסוג הדברים שאני לא יודעת לבחור. ולכן דחיתי ודחיתי עד שהבנתי שאני לעולם לא אקנה. אולי אני צריכה איזה סטייליסט שיטייל איתי בקניון לבחור תיק, שעון יד וגם משקפיים חדשים. כי אני לבד, לא מסוגלת לקנות את אלה.

        15/6/07 20:48:

       

      צטט: liran denesh 2007-06-14 21:41:13

      תמיד תמיד יודעת מה השעה, איפה אני צריכה להיות ומתי, לא מאחרת, מדייקת. כבר לפני שנים נטשתי את שעוני היד, אך פיתחתי מעין מנגנון ביולוגי מתוחכם שיודע תמיד לדייק בשעה.

      הוצאת עליו פטנט כבר? או שמותר לך לספר לכולנו?

      ולמה בעצם נטשת את שעוני היד?

        15/6/07 20:48:

       

      צטט: taya1 2007-06-14 21:39:41

      אני אלרגית לשעון. עושה לי פריחה ביד.

      אף פעם לא מאחרת  דייקנית בטרוף. השעון כמו אצלך בנייד, אבל הכי חשוב- השעון הפנימי.

      עובד מדהים. אין פספוסים.

      עוד סיבה לחיות ללא שעון על היד. מתרגלים לזה באמת, למרות שזה היה לי כל כך משונה בהתחלה.

        15/6/07 20:47:

       

      צטט: el_greco 2007-06-14 21:20:50

      עבד של הזמן...אין לי שעון על היד כמעט אף פעם. מי שיש לו שעון, יש לו לוחות זמנים, מחויבות, מסגרת... ובקיצור- אין לו חרות.

      החיים יפים יותר ללא המתקתק המתקתק הזה... אפשר להקשיב לקצב הפנימי של הנפש והלב. 

       

      אם אני אצליח יום אחד לכתוב את התזה שלי המוזנחת... אז הנושא הוא הקשר בין זמניות וחוסר האושר בתרבות הצריכה. 

      יש חירות, אבל יש מחוייבויות ומסגרת, זה בכלל לא סותר.

      לרובנו אין ברירה והמתקתק מכתיב את הקצב, לא כולנו יכולים להתפרנס רק מהקצב הפנימי (הקצב הפנימי שלי כנראה מהיר פי אלף מזה של שעון רגיל, אז אולי כן הייתי יכולה, מי יודע?)

       

      אז יאללה תכתוב, ואל תשכח לשים לינק פה, שכולנו נוכל לקרוא.

        15/6/07 20:45:

       

      צטט: בתיה בכר 2007-06-14 21:11:15

      ליזה, אני ואת הפוכות, לגמרי.

      כל פעם שאני קוראת אותך אני מבינה כמה אני לא מבשלת, מדוייקת וכמה אני...

       מאחרת (ועוד לא דיברתי על הדיאט קולה).

       

      -הולכת להתחבא  קורץ-

      הפוכות אבל מסתדרות נהדר. משלימות.

        15/6/07 20:45:

       

      צטט: אורישש 2007-06-14 20:53:14

      גם אני השתמשתי בפלאפון על השולחן כשתירגלתי, בדיוק כמוך.

      בחורף אני בלי שעון ובקיץ אני עם שעון.

      למה? לא בגלל שאני שונא שעון חורף...

      כי בחורף אני רוכב על האופנוע עם מעיל עור והשרוולים שלו קצת צרים באזור פרקי הידי, אז השעון תמיד מסתבך לי שם.

      כמו שגורי אלפי אומר בפרסומת: "כזה אני. אידיוט."

      דווקא בקיץ נראה לי ששעון יותר מציק, יש שעונים עם רצועה שמזיעים בגללה.

      אז בעצם יוצא שכל עונות השנה תלך ללא שעון, כי עונות מעבר במדינה שלנו אין כל כך.

        15/6/07 20:44:

       

      צטט: בדינרי 2007-06-14 20:53:10

      תארי לך איש נוירוטי בתקופה קדומה יותר, בודק כל כמה רגעים את מצב השמש והשמיים, באובססיביות בלתי ניתנת לריסון.

      כמו בימינו.

      בטוח היו כאלו. מאה אחוז.

        15/6/07 20:44:

       

      צטט: levana feldman 2007-06-14 20:45:40

      ליזה,

      גם אני כמוך, דייקנית. חיה לפי השעון.

      תמיד מקדימה לפגישות

       

      כשאני בחופש אני מורידה את השעון מהיד שלי.

      חופש אמיתי הוא בשבילי ימים ללא שעון....

      אני יודעת בערך מה שעה, כי יש שעונים בכל מקום,

      אבל אני מרשה לעצמי חופש ממנו ...מהשעון שעל היד שלי....

      עדיף להקדים מאשר לאחר, זה בטוח.

      אני בהתחלה ממש לא יכולתי בלי שעון יד, עם הזמן מתרגלים גם לזה.

      הגדרה יפה לחופש - ימים ללא שעון.

        15/6/07 20:42:

       

      צטט: inspire 2007-06-14 20:34:10

      לעניות דעתי הלא מתוקתקת, השעון הוא נסיון האדם לעשות "דיגיטציה" לטבע היקום. ביקום אין זמן, זמן הוא המצאה אנושית. השעון הוא מעין ש.ג. אנושי לומר - "רגע יקום, תחכה, תתכונן, עכשיו תתקדם. רגע, ..."

       

      זאת אומרת, אנו מאמינים שנוכל להשהות את השפיכה (וואי לי, מטאפורה אווילית) באצטלה של מחוג שאומר "תיכף אפשר".

       

      לדעתי, שווה להוציא ספר מחקר על השפעתה ההרסנית של המצאת השעון על ההסטוריה האנושית. כמה מקרי טירוף התאבדות וכדומה נגרמו כתוצאה מהמודעות לתפיסת הזמן כנע מהבזק מחוג אחד למשנהו. אני הייתי מקדיש 85% מהמחקר למחוג השניות. הוא הכי מעצבן.

       

      ליזה, הפוסט מלהיב אותי ככל שהשניות חולפות. (שעון חול תופס?)

      אין ספק שלשעון יש השפעות מטורפות על חיינו, הם היו כנראה מתנהלים על מי מנוחות בלעדיו. הוא בטוח הוסיף לחץ לחיים, וכנראה גם שיגע לא מעט.

      מחוג השניות זז מהר מדי לטעמך?

      (שעון שמש הכי טוב)

        15/6/07 16:55:

      גם אני כמוך לא יכולה בלי לדעת מה השעה.

      תמיד עם שעון על היד ואם במקרה שכחתי אותו, מסתכלת על הנייד או על המחשב.

      אם אני שוכחת את הנייד, אני מתנחמת שלפחות את השעון לא שכחתי.

      אם שכחתי את שניהם, אחזור לקחת אותם, לא יכולה בלי. לא שואלת אנשים ברחוב מה השעה, תמיד אני הנשאלת.

        15/6/07 15:52:

      אין לי שעון

      גם אין לי פלאפון

      אז איך אני יודע מה השעה?

       

      אני מגיב בקפה ואז אני רואה ליד השם שלי באיזה שעה הגבתי

       

      (סתם סתם)

       

      יש לי שעון במחשב בצד שמאל למטה

       

      צוחק

        15/6/07 12:23:

       

      צטט: יואב עינהר 2007-06-14 23:27:02

      למי שעוד זוכר השעון של המדינה

      אמא'לה זה היה מפחיד... כמו קטע ב LOST!

        15/6/07 12:10:

      עוד פוסט התפתחות מקסים.

       

      והאמת? אצלי זה היכה לפני חודש - נפל לי השעון מהיד, ורק המחוג של השניות נשאר לעבוד.

      וזה אמנם שעון שקיבלתי שנה שעברה ליום ההולדת והוא יפהפה, אבל החלטתי שאני לא מתקן אותו. לא מרגיש שום צורך.

      זה לא שניהול הזמן שלי הוא טוב, להיפך אפילו, אבל אני לא רוצה להיות עבד של הזמן.

       

      חוץ מזה, החלק שמתחת לשעון ביד - חזר לצבע הקודם שלו. שום רמז נוכחי לצבע עור לבן :)

       

      אגב - בלי שעון, השיעורים והתרגולים עוברים מהר יותר. אז אני מבין אותך גם הפעם. 

        15/6/07 02:55:

      גם לי היה שעון במשך שנים

      ואז הוא נשבר ומאז אני משתמש בזה של הסלולרי. 

       

      הרבה פעמים אני משתעשע בלנחש את השעה העכשווית במדויק (2:53)
      סתם לפי תחושה.. חבל שרק לפעמים זה עובד וכשזה מרגיש כמו 11:40,

      זה בעצם רק 9:20 (של יום קודם).

       

        15/6/07 02:05:

      אני חושב שבת"א בפקולטה לניהול פשוט יש שעון קיר בכל כיתה.

      איך בטכניון לא חשבו על זה!?

       

      לא כולם קונים שעון רק כדי לדעת מה השעה. לפחות לא מי שקונה אותו ב20,000$...

        15/6/07 00:14:

      ממש כמו בשיר של ריטה:

      "עבד של הזמן,

      של השעון שמן הסתם

      אותו המצאנו בעבר.

      עבד של הזמן,
      עובדי אליל שמן הסתם
      אותו המצאנו בעבר
      זה השעון שמדכא את העיקר".

       

      וגם אני לא יכולה בלעדיו. להסתובב ללא שעון - זה כמו בלי יד.

        14/6/07 23:47:

      תיקון :

      "והתחלתי פשוט להשתמש בפלאפון בתור שעון"

      כדאי להוסיף ובפינה הימנית /שמאלית של הפי.סי בו מותקנת (מערכת הפעלה) חלונות

        14/6/07 23:43:

      בעבודה שלי אי אפשר להתקיים בלי שעון. המחוגים מנהלים את כולנו. בכל שעה ישיבה אחרת. בכל רבע שעה תזכורת למשימה דחופה.

      לפעמים אנחנו משקיעים ימים בשיפור ביצועי מערכת שזמני התגובה שלה נמדדים באלפיות שניה.

       

      השבוע נגמרה לי הסוללה בשעון. במשך יומיים הלכתי עם שעון שמראה את השעה 2. בסוף מצאתי דקה פנויה ורצתי לשען להחליף.

       

      מישהו שראה אותי מחפש תשובה לשאלה מה השעה אמר לי שגם שעון עומד הוא מדוייק פעמיים ביום קורץ

        14/6/07 23:27:

      למי שעוד זוכר השעון של המדינה

      גם אני מאלו שתמיד מכלים זמנם בהמתנה לאחרים. עם השנים למדתי לדייק את עצמי לאיחורים ואז אני ממתינה פחות.

      שנים אני לא עם שעון על היד. גם אני משתמשת בשעון בסלולר, בבריכה, באוטו, על הטלפון בעבודה וכו'.

        14/6/07 22:52:

      מודה שאני מאלה שמכוונים את השעון קצת קדימה, אבל מהר מאוד לומדים להחסיר את המספר המדויק..

      אבל הכי כיף זה להתכוונן החוצה. כל פעם שאני בסיני, אחרי יום וחצי של התאקלמותאני הופכת לשעון הדובר. לא שעון יד לא מכשיר סלולרי ולא נעליים.

      ירח ושמש. בדיוק של 10 דקות לכאן או לכאן. נשבעת.

      משום מה בתל אביב זה עובד פחות טוב..

       

        14/6/07 22:41:

      "ואני לא באמת נמצאת עם היד על הדופק (או ליתר דיוק עם השעון על היד קרוב לדופק), אבל זה כבר פחות מפריע לי. אני יכולה לחיות קצת יותר זמן בלי לדעת מה השעה."

       

      זה חלק מתהליך של להרפות קצת משליטה. (נראה לי).

       

      אני ויתרתי על השעון לפני שלוש שנים בערך ולא מאחרת לשום מקום.

        14/6/07 22:38:

      אחד החסרונות הגדולים בשעון היד הוא הפס הלבן שהוא משאיר על היד כשכל שאר הזרוע שזופה. זה יותר גרוע מהפסים הלבנים של בגד הים.

       

      החסרון הגדול של השעון בפלאפון הוא שאת כל הזמן בודקת לא רק את השעה, אלא גם אם במקרה התקשרו אלייך. אם התקשרו את צריכה לבדוק מי התקשר, ואם השאירו הודעה, ואם לא התקשרו זה פשוט מרגיז שאף אחד אף פעם לא מתקשר אלייך!

       

      אני חושבת לעבור לשעון מוזהב על שרשרת ששמים בכיס.

        14/6/07 21:42:
      אחרי שנתיים של גמילה משעון על היד והתמכרות לשעון בנייד, רכשתי שעון חדש ונרגעתי. חייבת שעון אם כי יש לי תחושה מאוד חזקה לזמן והמבט על השעון רק מאשר לי את השעה שהערכתי.
        14/6/07 21:41:

      תמיד תמיד יודעת מה השעה, איפה אני צריכה להיות ומתי, לא מאחרת, מדייקת. כבר לפני שנים נטשתי את שעוני היד, אך פיתחתי מעין מנגנון ביולוגי מתוחכם שיודע תמיד לדייק בשעה.

       

        14/6/07 21:39:

      אני אלרגית לשעון. עושה לי פריחה ביד.

      אף פעם לא מאחרת  דייקנית בטרוף. השעון כמו אצלך בנייד, אבל הכי חשוב- השעון הפנימי.

      עובד מדהים. אין פספוסים.

        14/6/07 21:20:

      עבד של הזמן...אין לי שעון על היד כמעט אף פעם. מי שיש לו שעון, יש לו לוחות זמנים, מחויבות, מסגרת... ובקיצור- אין לו חרות.

      החיים יפים יותר ללא המתקתק המתקתק הזה... אפשר להקשיב לקצב הפנימי של הנפש והלב. 

       

      אם אני אצליח יום אחד לכתוב את התזה שלי המוזנחת... אז הנושא הוא הקשר בין זמניות וחוסר האושר בתרבות הצריכה.

       

        14/6/07 21:11:

      ליזה, אני ואת הפוכות, לגמרי.

      כל פעם שאני קוראת אותך אני מבינה כמה אני לא מבשלת, מדוייקת וכמה אני...

       מאחרת (ועוד לא דיברתי על הדיאט קולה).

       

      -הולכת להתחבא  קורץ-

       

       

       

        14/6/07 20:53:

      גם אני השתמשתי בפלאפון על השולחן כשתירגלתי, בדיוק כמוך.

      בחורף אני בלי שעון ובקיץ אני עם שעון.

      למה? לא בגלל שאני שונא שעון חורף...

      כי בחורף אני רוכב על האופנוע עם מעיל עור והשרוולים שלו קצת צרים באזור פרקי הידי, אז השעון תמיד מסתבך לי שם.

      כמו שגורי אלפי אומר בפרסומת: "כזה אני. אידיוט."

       

       

        14/6/07 20:53:

      תארי לך איש נוירוטי בתקופה קדומה יותר, בודק כל כמה רגעים את מצב השמש והשמיים, באובססיביות בלתי ניתנת לריסון.

      כמו בימינו.

        14/6/07 20:45:

      ליזה,

      גם אני כמוך, דייקנית. חיה לפי השעון.

      תמיד מקדימה לפגישות

       

      כשאני בחופש אני מורידה את השעון מהיד שלי.

      חופש אמיתי הוא בשבילי ימים ללא שעון....

      אני יודעת בערך מה שעה, כי יש שעונים בכל מקום,

      אבל אני מרשה לעצמי חופש ממנו ...מהשעון שעל היד שלי....

        14/6/07 20:34:

      לעניות דעתי הלא מתוקתקת, השעון הוא נסיון האדם לעשות "דיגיטציה" לטבע היקום. ביקום אין זמן, זמן הוא המצאה אנושית. השעון הוא מעין ש.ג. אנושי לומר - "רגע יקום, תחכה, תתכונן, עכשיו תתקדם. רגע, ..."

       

      זאת אומרת, אנו מאמינים שנוכל להשהות את השפיכה (וואי לי, מטאפורה אווילית) באצטלה של מחוג שאומר "תיכף אפשר".

       

      לדעתי, שווה להוציא ספר מחקר על השפעתה ההרסנית של המצאת השעון על ההסטוריה האנושית. כמה מקרי טירוף התאבדות וכדומה נגרמו כתוצאה מהמודעות לתפיסת הזמן כנע מהבזק מחוג אחד למשנהו. אני הייתי מקדיש 85% מהמחקר למחוג השניות. הוא הכי מעצבן.

       

      ליזה, הפוסט מלהיב אותי ככל שהשניות חולפות. (שעון חול תופס?)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין