| כמה מילים שנוגעות למאיר אריאל שהשבוע ציינה אשתו תרצה בסיוע חברים טובים, את יום השנה התשיעי למותו. אני לא בדיוק זוכר מי הביא את "שירי חג ומועד ונופל" לחברה אז לפני כ 30 שנה, אך אני זוכר את הפליאה שהיתה אחרי האזנה לשני צידיו של התקליט. זה היה דבר חדש לגמרי. מצד אחד שירה, קדה לוד מעלתה המשמעת השירתית ומביאה באמתחתה: חריזה, משקלים, צרופי מילים, מטאפורות וכו' ובנוסף, כל שיר מספר סיפור קצר, כן במובן הפרוזה הספרותית.זה לא היה עוד פרויקט התבדחותי כמו סיפורי פוגי, לא התמרחות ארץ ישראלית (כדרך הלהקות הצבאיות) ולא שירי אהבה רכים (שיר אהובת הדייג, היפה כשלעצמו). מאיר היה הוגה דעות פורה, המלך (שלא הוכתר עדיין רשמית) של היכל המילה העברית. גם אלופים בכתיבה דמיונית, לוליינית, מעופפת, שמיצרת אסוציאציות חדשות ומייד נתלית אף בהן כמו של דוד אבידן או חנוך לוין או יעקב רוטבליט, לא הצליחו כמוהו לתאר רסיסי חיים, של כל מה שכאן. עם הקבוצניק ועם הסלברטאית (אנסה לשים קישור לשיר מתאים – קוצים ב'); עם המילואימניק ועם המתנחל שמקפיד על שנת שמיטה; ועם בלומה ועם תקווה מול המקסיקני ביש המזל.ולאלה ולאחרים, גם לחן הצליח מאיר לצרף וככל שעברו השנים, הזדקקה יצירתו והפכה ליותר מעודנת ומרתקת.היתה בחורה בשם בטינה שפעם עבדה תחת ניהולי ונשארנו ידידים במשך כ 20 שנה. בטינה נולדה בארגנטינה אך גדלה באילת, חכמה בצורה יוצאת דופן מין צרוף של רציונליות טוטאלית עם יצירתיות רעיונית. וייחודה הגדול היה כוחה התקשורתי, עם המון חברים טובים היתה גם במשך שנים קצינת התרבות שלי. היתה מודיעה לי כשמרסדס סוסה עגיעה או כשיסמין לוי מופיע עם הרכב פלמנקו ומסיבות אמיתיות שלא היו דומות להן.יום אחד ספרה לי שהיא עוזרת למאיר ותרצה בהתנדבות בכל מיני עייני מנהלה. וככל שעבר הזמן היחסים גם שם, עם בני הבית ואורחיהם הקבועים, התידדה בטינה עד מאוד. ואז בקשתי שתבדוק עם מאיר אם אפשר לקפוץ לראותו.זה היה בבית שכור נחבא אל בניינים גדולים ממנו עם חצר נעימה וכבר בכניסה ראיתי את תרצה השמלה אדומה מתנהלת במהירות מסחררת. ישבנו ודברנו על השירה, על העברית, מקומו של הסלנג. יצא לי לבקר בביתם פעם נוספת, הפעם בפרדס חנה. בשתי הפגישות היה מולי אדם כריזמטי ומוכשר שכמעט אין שני לו, ואחד שמעולם בחייו לא זכה להכרה בייחודיותו וגדולתובפעם אחרת אדבר על אהוד בנאי ושרי עימו אבל בעיני לשניהם מקום דומה בהיכל המוזיקה העברית (לצד הברירה הטבעית ועוד) ולא יכולתי לקבל מתנה טובה יותר מאהוד לזכר מאיר, מהשיר בלוז כנעני - לאוזני הוא שיר ממכר ומקווה שייהנה גם אתכם סוף עצוב היה פה, לפני כשנה בטינה נפטרה אחרי מאבק ממושך במחלה |