4 ביולי שמח לכולם...

פעם אחרונה שהייתי פה היתה לפני 10 שנים. TIMES FLY. הדרך לווגאס לא היתה קלה. נאלצתי לקחת לפה 2 טיסות. חצי יום. בטיסה הראשונה ישבתי ליד מייקל שעובד בחברה שיוצרת כימיקלים למפעלי אוכל. הוא אמר שהם קונים חומרים מחיפה. שאל אותי אם אני מכירה את חיפה. אין להם מושג לאמריקאים האלה... בכל מקרה הוא הסביר לי איך עושים את הציפס של מקדונלדס: לוקחים תפוח אדמה שגדל באיידהו (או אורגון או וושינגטון), חותכים אותו, מוציאים ממנו את הסוכרים כדי שלא היה חום, מקפיאים ושולחים. עד פה הכל נשמע טוב עד שמוסיפים לו דברים, מטגנים אותו טיגון עמוק ומגישים...

ווגאס נשארה אותו דבר. אתר בניה אחד גדול. ימבה אנשים. עיר משוגעת.

בחרתי את המלון בצורה שרירותית. הקומה ה 32 (לא שילמתי מספיק) של המלון של דונלד טרמפ. מדובר במגדל מראות בצבע זהב. ממממה? כשאני יושבת בבריכה בוהה בקרם הגנה אני תוהה אם יש משהו שיכול להציל אותי משמש קופחת שחוזרת אלי מהמראות. זה UVA B או מה?

היום היה מישהו מפורסם בבריכה אבל אני לא יודעת מי הוא היה. לא היה לי נעים לשאול, זה טיפה לא מנומס לא לזהות מפורסמים... בכל מקרה המלון כולו מלא במגולומניה של הבוס. על כל דבר כתוב את השם שלו. ואם לא את כל השם אז לפחות את האות T וזה מעולה כי אני מרגישה כאילו הכל שייך לי J. רק כדי להבין, על הריצפה בבריכה יש T, על הנייר טואלט היתה מדבקה מוזהבת עם האות T, אפילו על הכפתור שמפעיל את הבועות באמבטיה בחדר כתוב את השם שלו. כשנכנסתי לחדר אמבטיה (בגודל הסלון והמטבח בבוייזי) נדהמתי לגלות שיש ריבוע שחור באמצע המראה. מוזר. עד שהבנתי שזאת טלויזיה... סתומה. בכל מקרה זה מלון לעשירים, לא לאנשים כמוני. בבוקר הראשון ירדתי לארוחת בוקר ב DJT (כן שוב השם של הבוס). היו בערך 10 מנות שאפשר לבחור מהם. אחת מהם עלתה 175 דולר. הייתי בטוחה שזאת טעות הדפסה, אבל לא, זה המחיר... לא הגזמנו. בשלושה חודשים שהמלון פתוח הזמינו את המנה הזאת 3 פעמים.

אז חוץ מבריכה, אוכל, מסיבות והימורים לא קורה פה הרבה. נורא חם כאן. בערך 43 מעלות במהלך היום. קשה, קשה.

לסיכום ציטוט של דונלד מהמסעדה שליד הבריכה:

Tמר