הי

בוקר טוב. שוב סופש פה. החיים קשים. עבדתי כל כך הרבה כל השבוע שהזמן טס.

בסופש הקודם קפצתי לקליבלנד לבקר את אח שלי ומשפחתו שבדיוק עברו. איזה תענוג זה לפגוש משפחה פה.

יש להם בית מדהים וגם רקונים בחצר. חיה חמודה ביותר. היו שניים שפתאום הופיעו להם בדלת של המרפסת. אם היא לא היתה סגורה אולי הם גם היו נכנסים.

חזרתי אחרי 4 ימים ללא מחשב לטירוף של העבודה.

במקביל התקיימו שיחות לגבי תאריך החזרה שלי הביתה. מסתבר שלהישאר פה מעבר לשנה מצריך מיסים נוספים שלא ידענו ולא שמענו עליהם לפני אז יש שינוי בתוכניות.

במקום להישאר פה עד אמצע ספטמבר ואז לטוס לטייל בחגים, אני אחזור בסוף אוגוסט לארץ.

קיבלתי את הבשורה ביום חמישי.

מיד פרצתי בבכי. למרות שתמיד ידעתי שאני אצטרך להיפרד מבוייזי,ולמרות שאמרתי שאני רוצה לחזור לארץ, התמלאתי כולי דמעות ונהייתי ממש עצובה. למה אני חייבת להיקשר למקומות כל הזמן?

הלכתי לDEB בשביל חיבוק אבל זה גרם לי רק לעוד ועוד דמעות...

אוף.

כל מה שרציתיזה ללכת הביתה ולזחול מתחת לפוך. במקום זה נשארתי בעבודה עד מאוחר. כשבעצם מה שאני אמורה לעשות זה קניות. אחרי הכל צריך תכף לארוז. כל כך הרבה דברים שאני צריכה לסדר שאני בכלל לא יודעת מאיפה להתחיל.

אז בשעת לחץ שכזאת אני מעדיפה לדחות הכל למחר ולכן הלכתי לארוחת ערב וסרט עם חבר'ה מהעבודה. הם שאלו אם אני רוצה ללכת איתם למאמא מיה. אז אמרתי שכן. אחכ הם אמרו שהם כבר ראו את זה אבל רוצים ללכת שוב. טובבבבב.

אז הלכנו למסעדה לפני זה. היינו 2 בנות ושני בנים. בסוף ביקשנו חשבונות בנפרד לבנות וחשבון אחד לבנים. המלצר לא הצליח להבין איך זה יכול להיות. זה הפתיע אותנו שהוא היה מופתע כי היה ברור שהוא הומו אז לא ברור למה היה לו קשה עם זה שגם הם...

אחכ הלכנו לשחק משחקי ווידאו כי פספסנו את ההקרנה של הסרט והיה לנו ימבה זמן עד להקרנה הבאה. צחוקים. שיחקתי בכל משחק שמאפשר לירות במשהו. הסרט היה נחמד אבל לא משהו וואוו. המחזמר היה הרבה יותר טוב.

זהו. התחילה הספירה לאחור. עוד חודש אני בבית.

לילה טוב לי

תמר