תמונות מהחיים של רוטה
כרגע בעיקר סיפורים קצרים עליי, על החיים ועל היפופוטמים.
פוסטים פופולאריים
-
שניים סינים
15/5/08 | 652 צפיות
-
אני זוכרת את הרגע שבו נפלתי
10/6/07 | 190 צפיות
-
להדליק את המזגן?
30/5/07 | 643 צפיות
-
כשהספרים הולכים לישון או מאחורי הקלעים של חנות ספרים
18/5/07 | 500 צפיות
-
סיפור על בחורה שברחה בלי נעליים
14/5/07 | 684 צפיות
-
אפשר להיות רק ידידים?
7/6/07 | 978 צפיות
פוסטים אחרונים
- איך עברו שלוש שנים? 15/2/13
- מלחמת הקופסאות 14/12/09
- חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. ג. והפעם ארוחות חג. 13/11/09
- חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. חלק ב. 30/10/09
- חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. 28/10/09
- כשאי אפשר לכתוב על הכל 26/8/08
כשחברה טובה הופכת לאמא. ואת לא.
יעל חדשה באה לעולם. 3900 לידת מלקחיים, לאם ולבת שלום. אני קיבלתי sms.
אמא של יעל הזמינה אותי לבירה הראשונה שלי (קורונה) והחזיקה לי את הראש כשהקאתי אותה בשירותים של הבר הקטן בלילינבלום שעכשיו יש במקומו מסעדה. את אמא של יעל הייתי אוספת עם מונית בדרך לתל אביב בימי שישי. עם אמא של יעל היה לי הסכם שמי שרואה בחור חמוד ראשונה יש לה עליו זכות ראשונים, ולשניה אסור להתחיל איתו.
אמא של יעל היא לא חברת ילדות, היא חברת שנות העשרים שלי, החברה שתמכה בי כשנפרדתי מהבחור שעמדתי להתחתן איתו. היא זאת שעזרה לאסוף את השברים ולחבר אותי מחדש. עם אמא של יעל גיליתי את עולם המועדונים, השתיה והסטוצים. אמא של יעל הייתה חברה של שעות בטלפון, חברהשל הרבה דמעות כאב והרבה דמעות אושר.
את בעלה הכרנו ביחד במועדון, והוא התחיל איתי ראשונה, אבל כיבדתי את ההסכם שהיה לנו והיא זאת שהתחתנה איתו.
הקשר נפרם, היא התרחקה ואני התרחקתי. אני מתפרעת והיא מתברגנת. לאמא של אמא של יעל יש נכדה, ולאמא שלי יש בת שמתקשרת פעמיים בשבוע.
אמא של יעל היא חברה שאיבדתי.
ואני חושבת עליה הרבה וכותבת עליה הרבה, כי ככל שהיא מתרחקת יותר ויותר בחיים האמיתיים שלה, אני מתגעגעת אליה יותר פה בחיים הוירטואליים שלי. |
תגובות אחרונות
-
אורה .ה.
בתגובה על איך עברו שלוש שנים?
-
ליאורום
בתגובה על לרגל סיום השביתה סיפור על מכללה מאיזור הדמדומים
-
james j. rocklein
בתגובה על מלחמת הקופסאות
-
אלכסנדר הגדול
בתגובה על חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. ג. והפעם ארוחות חג.
-
b_noam
בתגובה על חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. חלק ב.
-
ג'ו מ
בתגובה על כשאי אפשר לכתוב על הכל
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לאבד חבר או אדם אהוב זה תמיד כואב.
הנחמה ממרחק הזמן היא שזכינו בו כשותף לדרך, לזמן מה, שחלקנו איתו עליות ומורדות ושהתברכנו בטובו.
במילותיו של המפלרטט הלאומי- "לא נותר לנו אלא לחבק את הצער, להגיד- אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר".
תודה, קיבלתי את ההמלצה ודיברתי היום עם "אמא של יעל" שעייפה מאוד ומאושרת.
אני מקווה שהקשר יתחדש, ואני כבר לא יכולה לחכות לפגוש את יעל בכבודה ובעצמה, שעוד לא יודעת, אבל לפני שחגגה שבוע ללידתה כבר הפכה לכוכב אינטרנטי !
אני חושבת שזאת מתנת יומולדת לא רעה בתור "דודה" חדשה
כנראה טעית בקריאת הסב-טכסט. אין פה מרירות רק עצב. אני מאוד שמחה על הלידה והאושר של חברתי, אני כואבת על העלמות החברות בינינו ומתגעגעת למה שהיה ולא יחזור.
אתה יכול לא להסכים איתי, אבל כך אני מרגישה, והתגובות האוהדות הרבות מעידות על כך שזו חוויה לא קלה לא רק עבורי.
חברות לבירה לא חסרות לי כך שזאת לא הבעיה.
זה פוסט שנכתב מכאב, אתה לא חייב להזדהות או להבין.
מזדהה מאד. הקשר באמת נהיה יותר מסובך ושברירי. אבל אל תשברי. בכל זאת יכולים להיות צדדים חיוביים להופעת הזאטוטים. את הופכת לדודה דה-פאקטו שלהם ורואה איך הם גדלים מעצמם בלי שום השקעה מצידך. לפעמים הם אפילו נקשרים אליך ואת אליהם, וזה יכול להיות מאד נחמד. יש לי שלוש "אחייניות" כאלה ואני משוגע עליהן. מומלץ.
פעם הייתי חולף על כל רשימת המגיבים, וכותב את מה שבא לי ישר מתוך הבטן (בסיפורים כואבים).
אבל - הנה קראתי את התגובות הקודמות אחת אחת,
ועם זו של טל התחברתי לחלוטין!
רק עכשיו קלטתי. הרגע היא נולדה?!
אז זה בהחלט הזמן להיות המבוגר האחראי, ולראות איך את מתחברת למאורע העצום הזה בחייה. כן, קשה מאד להתקשר. גם אנחנו שלחנו SMSים.
ויכול להיות בהחלט שהיא לא תספיק לקרוא את הבלוג שלך, זה נכון. אבל למרות שאת יודעת את זה, לא נראה לי שאת אמפתית לקושי הזה. ואני די מבינה אותך, כי זה באמת חייזרי מאד עד שאתה עובר את זה בעצמך (וגם הרבה פעמים כשאתה עובר את זה בעצמך זה נותר חוויה משונה מאד).
זאת סערת הסערות, הכניסה הזאת של עולל לחייך. תנסי להדבק קצת בהתרגשות, ואם לא בה, אז לפחות תנסי להבין איפה אמא של יעלי, עד לפני דקות היה לה שם משל עצמה, איפה אותה אחת נמצאת היום. מה טוב לה, מה קשה לה. תחשבי שהיא בארץ זרה, שאת והיא לא מכירות, ואת בטלפון מנסה בכל זאת להמשיך ולהיות חברה שלה, למרות שאת לא מבינה את השפה ולא מכירה את האוכל או את התרבות המקומית.
בקיצור, לה בטוח אין כרגע משאבים להפנות לשימור הקשר ביניכן. אם זה חשוב לך, תעשי את זה את.
חברתך שינתה פאזה ,וזו יכלה להיות את ולא היא,כך תיאמתן,לכן המרירות היא לא במקום.
כך קורה בחיים, והתגובות המוזרות שנכתבו כאן כדי לעודדך לא במקום, היא קשורה לבית ,
הנקה וכדומה .
תהני , תלמדי לשתות בירה עם חברה אחרת, וותמצאי דרך בשלב זה או אחר דרך לחדש את החברות ביניכם.
יש שם עכשיו באילקה מסיבת רחוב..עברתי שם..
על הדייט תקראי בפוסט..
לימור - תודה. מסתבר מהתגובות שקיבלתי שזה באמת מצב משותף להרבה נשים וגברים. כשהסטטוס משתנה פתאום החברות או השפה המשותפת נעלמת. הלוואי שזה לא היה ככה.
גלית - אני מאחלת לך שהחברות שלך יקראו את הפוסט הזה לפני שהן משנות סטטוס, ויפנימו שהן חשובות לנו וילדים/בעל לא צריכים לשנות את החברות. אולי את זאת שתקדימי אותן ותיישמי את זה ראשונה
(היום אולי אני אהיה בדורותי גייל שהמלצת לי עליו או בפולה/אילקה. בכל מקרה זה יהיה מקום עם הרבה אלכוהול!)
אני מאוד מתגעגעת אליה. בעיקר מתגעגעת למה שהיא הייתה פעם, ולזה אין תרופה.
המצב כרגע הוא שחברות שלי מתחלקות לשתי קבוצות:
@הרווקות שלכל אחת היו פעם חברות טובות ששיכות עכשיו לקבוצה הראשונה, אבל כל עוד הן לא יתקבלו לקבוצה "הנבחרת" הקשר איתן נותק. או נשמר על בסיס שיחת טלפון פעם בשבועיים במקרה הטוב.
אני מבטיחה חגיגית בפוסט זה קבל עם ובלוג שאני לא אתנתק מהחברות הרווקות שלי כשהסטטוס המשפחתי שלי ישתנה!
תזכור את זה ארז, אתה עד.
תני לה עוד כמה ימים, יש הרבה אמהות טריות שצריכות זמן הסתגלות.
בינתיים תקפצי לשילב. ואם את צריכה עצות לגבי מה כדאי לקנות שם אז רק תגידי.
תודה מאור
איך היה הדייט??
ליזה ובתיה,
שמחתי לקרוא את התגובות שלכן כי אתן לכאורה "בצד השני". אתן נותנות לי איזון ופרספקטיבה על החיים בתור אמא חדשה שקצת מתרחקת מהחברות הרווקות שלה.
אני מקווה שאתן צודקות והיא תתקרב בחזרה, אבל מאחר וזאת תופעה שהתחילה עם החתונה והתחזקה עם ההריון עד לשיא שהוא הלידה, ועד עכשיו, יומיים אחרי הלידה עוד לא הצלחתי לדבר איתה בטלפון, אני קצת בספק.
אני עדיין מקווה ומאמינה שבאיזשהו שלב החברות תחזור, אבל לצערי אולי זה יקרה רק כשגם אני אהיה אמא, ותהיה לה שוב שפה משותפת איתי.
ואולי, ואני מקווה שזה מה שיקרה, בעוד תקופת זמן אנחנו שוב נחזור לקשר אמיתי כמו שהיה פעם, ואני עוד אהיה הדודה המגניבה הרווקה של יעלי :-)
איילת, כתבת מקסים!
לי אין עדיין חברות נשואות כך שבינתיים אני לא צריכה להתמודד עם זה, אבל אני כל כך מבינה. למה אי אפשר להישאר חבורת רווקות צעירות והוללות לתמיד?
קבלי כוכב. ושיהיה לך סופ"ש מקסים (לאן יוצאת היום?
)
כל כך התעצבתי לקרוא- שהרגשתי שאמא של יעל היתה פעם חברה שלי, ולא שלך.
אני גם חושבת שעוד לא מאוחר מדי לשקם את החברות הזו. העובדה שבראש הפוסט שלך כתוב "כשחברה טובה..." מעידה על כך שעדיין שמור לה מקום מאוד מיוחד בליבך, ונדמה לי שגם אצלה זה כך.
נראה לי דווקא שאת מתגעגעת אליה בחיים האמיתיים שלך, לא הוירטואלים.
חבל שהקשר נותק, אבל זה העולם כנראה - אנשים באים וממלאים איזה צורך ונעלמים, לא? זאת התיאוריה הרווחת נראה לי :)
יהיה בסדר, יום אחד תהיה לך "יעל" משלך, וגבר גבר שעליו יהיה לך זכות ראשונים.
מעבר לזה - תחשבי על זה - בזכותך היא הכירה את בעלה.
אני מכירה את הנושא מהצד השני אבל חייבת לספר לך, שהייתי הראשונה שהתחתנה, ובין הראשונות שהפכו לאם. ההתרחקות באה דווקא מהצד שלהן וזה חבל, כי למרות שאת אם, את לא מתה. את עדיין אותו בנאדם ולפעמים, רק לפעמים, יכולה גם לצאת (לא שזה קריטריון לחברות). רוצה להגיד לך שחברות אמיתית נשארת והריחוק יכול להיות זמני. יש לי הרבה חברות רווקות או כאלה שהופכות רק עכשיו לאמהות, עם רובן הקשר חודש, פשוט לקח זמן לעכל את השינויים. מי שנעלמה לגמרי (ונכון, לפעמים זה קורה, לפעמים באמת כבר אין על מה לדבר) כנראה הקשר איתה לא היה מסוג החברויות לכל החיים.
רוצה להגיד לך שא. אמא יכולה לדבר על דברים נוספים מלבד הנקה, חיתולים וחיוכים ראשונים. ב. אם היא חשובה לך, יכול להיות שדווקא עכשיו היא צריכה אותך. ג. לפעמים זה עניין של זמן בו כל אחת צריכה קצת ניתוק, אח"כ זה חוזר.
- וסליחה שיצא לי פוסט במקום תגובה :)-
איילת - זה לא נכון לכולם. לא כולם מאבדים את כל הנושאים המשותפים בצורה כזו. יש כאלו, ויש כאלו שלא.
אני אמא של יולי, ועדיין יש לי המון חברות רווקות, ועדיין יש לי המון על מה לדבר איתן. לא השתניתי בעצמי בגלל שהפכתי לאמא. ולמרות שאני מאוד מתלהבת ממנה ומכל מה שהיא עושה עדיין יש לי נושאי שיחה מגוונים שלא כוללים אותה והטריקים המגניבים שלה.
אז אולי מישהי כזו לא יכולה לצאת איתך לפאבים, אבל זה באמת לא אומר שבוודאות נגמרת החברות.
ויכול להיות שעוברת עליה עכשיו תקופה לא קלה, עם תינוק חדש שבוכה ומתעורר בלילות, וסובל אולי מגזים, לכי תדעי, יש כאלו שזה הולך להם קשה העניין הזה. אם זה המצב, צריך לגייס הרבה סבלנות ולחכות שזה יעבור. כי יש סיכוי שזה יעבור לה.
כרגע אני מדברת מהבטן, לא ממקום של כעס אלא מכאב, מגעגוע למה שהיה.
אני לא חושבת שהחברות בינינו תחזור להיות מה שהיתה, אני רק מקווה שתשאר חברות כלשהי.
אני בטוחה שאת צודקת, אבל השינוי התחיל כבר כשהיא התחתנה. זה מה שכואב.
הזכרונות לעומת המצב בהווה זה מה שמכאיב לי, והעבר לא יכול לחזור. אני מקווה שעדיין תהיה חברות, גם אם היא תהיה חברות שונה. אני לא מתייאשת ולא מוותרת עליה כל כך בקלות.
לא צריך להגזים. יקח לה כמה שבועות לחזור לעצמה, אבל אין סיבה לחכות עד הבת מצווה. מרבית חברותי כבר ילדו וזה לא סוף העולם. אז נכון, כנראה כבר לא תצאו יחד לקרוע את העיר. מצד שני, אם זה כל מה שהיה ביניכן אז אולי זו חברה "לעונה" ולא הלאה. אם יש ביניכן יותר, אין סיבה שלא תשארו חברות.
הסיפור האישי שלך,
שכתבת עם המון רגש וכאב,
הוא סיפור 'מוּכר'...
לא,
זו לא 'נחמת טפשים',
אלו הם החיים!
כשהחברות עמוקה דיה,
אף רוח לא יכולה לעקור אותה.
אני מאחל לך
שיבואו ימים אחרים...
ותחזרו לאותה חברות טובה,
אולי בסגנון שונה.
הלוואי...
היא אפילו לא מצאה זמן להתקשר אליי. היא שלחה sms.
לקרוא את הבלוג שלי במיוחד עם תינוקת בת יומיים בבית, לא נראה לי שזה יקרה.
אולי בבת מצוה של יעל אני אצליח לדבר איתה בין המנה הראשונה לשניה.
תשלחי לה לינק לכאן, אם לא עשית את זה כבר.
זה הפיך העניין הזה. אם מוכנים להכיר במעלות ומורדות במערכות יחסים.
אמא של יעל כבר תקועה בבית הרבה מאוד זמן, קשה לצאת לרקוד עם בטן של חודש תשיעי.
אבל זאת דרך טובה להסתכל על חצי כוס החלב המלאה
תודה. זה באמת נושא כואב, אבל אני מאוד שמחה בשביל יעל. יש לה אמא נהדרת.
(אני מקווה שאותה היא לא תזמין לבירה הראשונה שלה).
אני מניחה שכן, אבל עד שזה יקרה אני מאבדת קשרים שהיו מאוד יקרים לי. וזה לא מבחירה. החברות נמשכת, אבל חברה נשואה, ובמיוחד חברה עם ילד לא מוצאת יותר כנראה נושאים משותפים עם החברה הרווקה שלה. זה תהליך שהתחיל לא מהיום.
הדברים משתנים אני יודעת, ואני מאוד שמחה בשבילה, אבל עדיין עצובה.
אמא של יעל הולכת לקום שלוש פעמים בלילה.
אמא של יעל הולכת להיות ציצי שמחובר לו בן אדם מאחורה.
אמא של יעל הולכת להיות תקועה בערב בבית הרבה הרבה זמן.
מניחה שדברים דומים יקרו כשאת תלדי, וחברות אחרות עוד לא.
בכל מקרה, סביר שאת יודעת את זה בעצמך, אבל אפשר עוד להוסיף, שאין כמו לידה וילד לטלטל את העולם שלך בצורה שאי אפשר להסביר, כולל שינויים בתפיסת העצמי, החברה, והחיים בכלל..
כדאי בהחלט להגיד לה כמה את מתגעגעת, לבדוק איפה החברות שלכן יכולה להמשיך, ואיך.