עוד לפני השאלה איזה חוקים להציב בפני כלב, נשאלת השאלה איך מציבים חוק בפניו. כיצד מסבירים לכלב מהי התנהגות אסורה עבורו ומהי התנהגות מותרת. אם היה זה ילד קטן, היה באפשרותנו לנקוט בגישות כאלה או אחרות. כיוון שהמדובר בכלבים, אם רצוננו בהצבת חוק עלינו לנקוט בגישה אחת בלבד- בגישת הכלבים. כל גישה אחרת תובילנו היישר אל הכישלון. מוגבלותנו מתחילה בכך שאין לנו מילים לומר, ובה היא מסתיימת. אנו הורגלנו לתאר את אשר ברצוננו במילים, מה כן, מה לא. אכן, אין כמו מילים, כמה נפלא היה לגדל כלבים לו המילים היו מסדרות את התנהגותם כרצוננו.כמובן שלא כך הם פני הדברים. עם זאת, דמיון זה אינו כה רחוק מן המציאות. בעולם הכלבים, אומנם אין מילים אולם יש אפשרויות אחרות. כאשר כלב נכנס למערה, אם באותו רגע ממש מתנפל עליו כלב בכיר ממנו, גורם לו לסגת מחוץ למערה, שם, בחוץ, מניח לו ושב לפנים המערה, אם כלב חווה חוויה כזו, הוא בנוי לשנות בבת אחת את התנהגותו בכמה מובנים. יתכן שיזדקק לחוויה נוספת כדי לזכור את שעליו לזכור, יתכן שעוד כמה, כך או כך, הכלבים כולם "יסיקו את אותה מסקנה". ראשית, כידוע, זהו מאבק עקרוני, התנהגות אשר מדגישה שליטה, בכירות וזכויות בכלל. זכות שבה כמעט ולא ניתן לזכות ללא התנפלות כלשהי. שנית, וכאן נעסוק דווקא בחלק זה של הדברים, הכלב תופס את פעולת ההכנסות למערה כאיסור המוצב בפניו. אין הוא מבין שהוא אינו אהוב או שאינו רצוי ככלל אלא רק שעכשיו, הוא אינו רצוי בפנים המערה. הוא "מבין" כך את הדברים משום תזמונה המדויק של ההסתערות עליו. יתרה מכך. הכלב מגדיר את פנים המערה כאיסור, משום העיתוי המדוייק בו נפסקת ההסתערות לעברו! אין המדובר כאן בעניין המערה אלא בעניין עקרוני. אין זה חשוב מה האיסור, כלב עשוי לאסור על כלב אחר לכרסם "בלוטים", די שיתנפל עליו בדיוק כשהוא מכרסם ודי שיחדל מתוקפנותו בדיוק כשהמכרסם חדל מכרסומו ונכנע, כדי שנושא כרסום ה"בלוטים" יוגדר כחוק. העיתוי המדויק שבו ההתנפלות מתרחשת, כמו העיתוי המדוייק שבו היא נפסקת הם הדרך להגדרת חוקים. חוקים זמניים וחוקים קבועים. מבחינתם של הכלבים, אין דרך אחרת. כך או כך, בעולם הכלבים אין אשמים במאומה, אין שיחות נפש, אין "ברוגזים" ואין פנקסנות. הכל קורה מיד ועכשיו. בעולמם לא מתנפלים משום התרחשויות שאירעו בעבר, לדוגמה, שהה במערה, אלא רק משום התרחשויות בהווה- שוהה במערה ברגע זה. מעולם מושגים זה עליך לשאוב גם את מושגיך שלך בעת שאתה מסביר לכלב לא לטפס על מטתך, למעשה, בעת שאתה מסביר לו כל התנהגות שהיא אסורה עליו. עליך לתזמן במדוייק את התנפלויותיך וכמו כן, לא פחות חשוב, לתזמן במדוייק את העיתוי שבו אתה חדל מתוקפנותך. בכל דרך אחרת עלול החוק שאתה מנסה להציב להיות לא ברור דיו. אם נתייחס לטיפוס על המטה כאל איסור מתבקש, על פי נסיוני, רובם של מגדלי הכלבים מציגים את ההצגה הנדרשת- את ההתנפלות, אף שמעולם לא שמעו על הדברים. ראשית, כדי להשיג תוצאות טובות, רצוי לתזמן את ההתנפלות בזמן הטיפוס למיטה ולא לאחר שהכלב כבר רובץ שם דקות ארוכות. את ההתנהגות האסורה כדאי להגדיר דווקא כשהיא מתחילה להתרחש. שנית, וזו הנקודה הראוייה לעיקר תשומת הלב, רובם של מגדלי הכלבים אינם חדלים מכעסם גם כשהכלב כבר אינו באזור המיטה. גם לאחר שהוא יורד ממנה. גוערים וגוערים בו עוד דקות לאחר מכן. שוב ושוב שוכחים שזהו כלב, אולי כלל לא יודעים שאת התנהגותו מתקן הכלב, במידה רבה מאוד, גם בהתאם לתזמון שבה נפסקת התוקפנות כלפיו. אם ירד מהמיטה ומיד חדלת לגעור בו, השינוי אותו הוא רואה על פניך הוא עבורו ההסבר הטבעי! למעשה, העיתוי להפסקת תוקפנות כלפי כלב חיוני להגדרת "מיטה" עבורו ממש באותה מידה בה חיוני לגלות תוקפנות כלפיו בתזמון מדויק. מנגד, אם אבדו עשתונותיך, אם כל כך נבהלת מהעובדה שהכלב על מיטתך, התנפלת, דחפת בכוח, גערת, אחזת בקולר וטלטלת או חלילה, גם הוספת סטירה פה ושם, העניין הוא שכך אתה ממשיך להתנהג גם כשהוא כלל לא על המיטה, גם אם הסתערת כראוי, החוק שאתה מציב הופך מטושטש. יתרה מכך, לא רק שלא ברור איזה חוק אתה מציב, בנוסף, אם תנהג כך בקביעות, יהפכו גערותיך לחסרות פשר, שלא ניתן להמנע מהן ולא ניתן ללמוד עליהן מאומה. כאן כבר עלולים להופיע פחדים... עבור אלה שמגדלים כלב צעיר בביתם, עבור אלה שעוסקים בחינוך, האמור כאן הוא הרבה יותר מטיפ. מדובר בעקרון שהחינוך כולו בנוי על פיו. כשהוא מטפס על המטה, כשהוא מנקה את הכלים שבכיור, כשהוא משתין על רגל השולחן, כשהוא לועס את נעל הבית שלך, או כשהוא אוחז בשמלתה של אשה מבוגרת וקורע אותה, אין זה משנה מה התנהגותו, ראשית הגדר אותה. אם אינך מסכים לה, המתן להזדמנות, לכשתגיע- התנפל עליו. עם זאת, לטובת היותך ברור, הפוך את פניך מיד כשהוא חדל מהתנהגותו. אל תכעס באמת. אגב, אל לך להבין שהכאת הכלב היא עניין מומלץ. בהחלט לא. הסתערות- כן, מכה- לא. על ההסתערות בפרק נפרד. במחשבה נוספת, כיוון שאתה אדם אתה עשוי להשיג בהירות גדולה עוד יותר. מיד כשירד מהמיטה, מיד כשפסק לחטט בכיור, מיד כשעזב את שמלתה של האשה המבוגרת, לא רק שעליך לחדול מתוקפנותך, ההיפך, שבח אותו על שחדל מהתנהגותו. שנייה אחת לאחר שהתנפלת עליו- שבח אותו. אל תתייחס להפסקת התנהגותו הרעה כאל עניין מובן מאליו. אל תתעלם מחלק זה של התנהגותו. ההיפך, כך תדגיש את ההבדל בין הרצוי עבורך לבין הבלתי רצוי. כשאתה מחנך כלב, כיון שהרצוי והלא רצוי מבחינתך על פי רוב אינם שייכים לעולמו, אפשרותך להגדירם כאסור, מותר או מועדף, נעוצה בהתנהגותך שלך. אם תדייק תהיה אתה הקובע. אם תסחף- תכשל. זכור. הפסקת הפעולה הרעה היא התנהגות יפה ועל כך ראוי הוא לשבח! מנגד, הפסקת ההתנהגות היפה היא רעה ועל כך ראוי הוא לגערות, אך רק עד לאחר שהוא הופך פסיבי. אז, שוב לשבח. דווקא משום חוסר יכלתנו להשתמש במילים, עלינו לדייק דיוק מוחלט בתזמונם של הארועים ושל החוויות. לו היו המילים רלוונטיות, לא היה צורך בדיוק כזה. שיחות והסברים היו שמים קץ לכל התנהגות שאינה רצויה. תזמונים מדויקים מובילים לחינוך מוצלח. כלל זה אמור לעמוד לנגד עינינו בכל תקשורת עם כלב, תקשורת שתכליתה חינוך, הצבת חוקים וגבולות, הגדרת אסור ומותר, הדגשת עליונות וייצוב סולם מעמדות תקין. לשם החינוך דמיין שאתה מכונה. מכונה שלה שני פרצופים ולא יותר. הפרצוף הטוב והפרצוף הרע. למד לשנות את פרצופך על פי המתרחש ובהתאם לכללים שאתה יוצר. נסה בכל כוחך לא להיות מעורב רגשית בארועים. אתה בהצגה וזהו משחק. ככל שאתה פתאומי, חד ומדויק יותר- כך אתה ברור יותר. גם אם התנהגותו רעה ממש, וגם אם היא טובה, דע להבהיר עצמך לכלב. |