האישה בכחול- פרק הסיום (סוף סוף!!!)

לצפייה במסך מלא

האישה בכחול- פרק הסיום (סוף סוף!!!)

‎19

יחסים

43 תגובות יום ראשון, 27/7/08, 16:25

כסף, כסף, זה כל מה שעניין את אביו. מעולם לא שאל אותו מה גורם לו אושר. לו היה שואל אותו, היה יודע לאן חמק בהיחבא פעם בשבוע, בחצי היום החופשי שקיבל מהבנק.

לו היה באמת מתעניין באושרו, היה רק צריך להתבונן בו כעת, עובר מתמונה לתמונה במוזיאון תל אביב, כשכל ציור בתערוכה הנוכחית של ציירים אנגליים במאה ה-19, משלהב את דמיונו לרמות בלתי ניתנות לתיאור.

הנה, למשל, התמונה המעוננת באפור. עננים כבדים בגוון של פלדה מעל כרי עשב נרחבים. עומד לרדת גשם זלעפות, והרועה מזרז את הכבשים חזרה לדיר. ניתן ממש לחוש את השקט לפני הסערה.

או למשל התמונה הבאה, שאותה בחר הצייר לעטות שלג סמיך. במרכז התמונה נוסעת כרכרה , כשענפי העצים העבותים ביער האפל חובטים בדופנותיה. ענפים עמוסי שלג כחלחל. מחלון הכרכרה נשקפים פניה של אישה לבושה כולה בכחול........

אליזבת התבוננה מהורהרת בעצי היער המושלגים מבעד לחלון הכרכרה. פרסות הסוסים נקשו על השביל המתפתל מהטירה המתרחקת לכיוון העיר, ופתיתי שלג צנחו לאיטם ברכות, כמו נוצות, על חלון המרכבה. "לו רק יכולתי לחיות כמו פתיתי השלג הקלילים האלה!", עברה מחשבה במוחה. חייה נראו לה כה כבדים. אחריות , כבוד, מעמד, צריכה, חייבת, מוכרחה. ומה עם רוצה? משתוקקת? נהנית? איפה נמצאים החיים באמת?

היא נזכרה בשיר ילדים "מעבר לשלג, מעבר ליער, שם אמצא את אהבתי...". פתית שלג נמס על החלון מבחוץ, מותיר פס דקיק, רטוב. דמעה עשתה דרכה על לחיה, מתגלגלת למטה רטובה וחמה , מגיעה לצווארה, גולשת למחשוף השמלה הכחולה שלה בקצב תנודות הכרכרה, כשלפתע חשה שמישהו מתבונן בה.

יחזקאל התבונן כמהופנט בתמונה. לא ייתכן! זה פשוט לא יכול להיות! אותה אישה! הוא בוודאי הוזה! כן, העיניים הכחולות ,העמוקות כים, השמלה הכחולה, הריסים השחורים , העבותים, השפתיים האדומות....כאחוז טירוף הרכין ראשו לעבר לוחית הפליז שליד הציור, וקרא בלתי מאמין את המילים: "האישה בכחול. צייר בלתי ידוע. תיארוך משוער: אמצע המאה ה-19, קנטרברי, אנגליה..."

קבוצת הסטודנטים לאמנות מאוניברסיטת תל אביב פסעה בשקט מופתי מציור לציור בקומת התערוכה של ציירים אנגליים במאה ה-19. עיניה של המדריכה נצצו, כשהתקרבו לדובדבן שבקצפת, התמונה שהייתה שנייה בחשיבותה ל"מונה ליזה" של דה וינצ'י, אך הרבה יותר מסתורית ממנה. איש אינו יודע מי הייתה האישה בכחול, וכל ניסיון לנחש מי הצייר עלה בתוהו. הצעירים הקיפו את התמונה ביראת כבוד. אליזבת הישירה אליהם מבט כחול, וחייכה קלות. ידה עטוית הכפפה הכחולה הייתה אחוזה היטב בידו של יחזקאל, שישב לידה באפלולית הכרכרה ולבו גואה מאושר. (סוף)