הרהורים על בדידות ועוד
בעיקר נסיונות לתהות עם עצמי על הבדידות שלי.
פוסטים פופולאריים
-
נולדת להורים שרצו ילדים...
18/7/08 | 763 צפיות
-
איפה אני היום
30/9/09 | 494 צפיות
-
מדוע איני רוצה ילדים
8/6/08 | 498 צפיות
-
שנה טובה
18/9/09 | 571 צפיות
-
הבלוג עוזר?
16/8/08 | 766 צפיות
-
האבסורד בזוגיות
27/7/08 | 610 צפיות
פוסטים אחרונים
- המקצוע שהייתי צריך ללמוד 19/2/11
- נשים אוהבות גברים 8/10/10
- שוביניזם 11/9/10
- עוד ילד, שמחה או עצב? 24/4/10
- יום הזכרון מזווית קצת אחרת 9/4/10
- אם אני יכול כל אחד יכול 15/1/10
אני כשלון
תגובות אחרונות
-
מצב זמני
בתגובה על עוד ילד, שמחה או עצב?
-
הכי הכי
בתגובה על יום הולדת
-
לאה'לה Lea
בתגובה על בריאות הנפש לעשירים בלבד
-
כמעט בת 30
בתגובה על עוד חג בבדידות
-
+גבריאל
בתגובה על שאלה תמימה
-
כמעט בת 30
בתגובה על רשימת התסביכים שלי
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כאן יש עוד דבר מעניין. את הרגשת חופשייה לצאת מהמגרש ולפרוץ בבכי. אני גם אם הייתי מאד לחוץ, לא הייתה לי את החרות הזו לצאת מהמגרש ולבכות.
לדעתי זה אחד היתרונות שיש לנשים. כפי שכתבתי במקומות אחרים בבלוג, אני מרגיש נחות בהיותי גבר.
זהו שאני לא הייתי לחוץ בכלל.
הכל עשיתי יפה ומדויק שתי שמיניות מושלמות, נסיעה בקו ישר, סלאלום, עצירה במקום, הכל היה מושלם.
למרות זאת הכשילו אותי בשני טסטים.
באיזה טסט את עברת?
זה מזכיר לי יותר מדי את הסאגה של רשיון הנהיגה שלי על רכב שארכה שנים רבות וטסטים רבים מאד.
מצחיק אחד, אתה לא כשלון!
קורה שנכשלים בטסט, זה מלחיץ טיכו, אני אחרי השמיניה השניה שלי יצאתי מהמגרש ופרצתי בבכי קבל עם ועדה מרוב לחץ.
שעות אחרי זה עדיין הייתי דבוקה למשקה איזוטוני ורעדו לי הידיים.