לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 814 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 698 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
בעתה
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הפחד חזק.
תודה לך בלו.
אני מהנהנת.
}{
הפחד חזק ב'חדרים' אטומים.
המודעות לפחד קיימת
ולכן ההתמודדות, קלה הרבה יותר כך
ומצד שני, מה היינו עושים ללא קיום הפחד בחיינו?
איך היינו מעריכים אז את השלווה והרוגע?
יפה כתבת תמר
העיקר שאתן יודעות.
זה מה שחשוב.
זה מה שאמיתי.
הוא לא חייב מילים.
בעתה.
איזו מילה נוראה.
תודה מלכה יקרה שלי.
נעימות מילותייך.
נשמה מתוקה ואופטימית :-)במקרה שלנו, הפחד גרם לקשר שלנו להיעשות לעז יותר.
תמר,
בכל פעם שאני קוראת פוסט שלך אני נפעמת...
אז פועם, ועוד איך פועם.
את מדהימה...
והיא יודעת את זה.
כל עוד הלב פועם, עוד אפשר לאהוב.
כן. לא תמיד צריך לנהל דיאלוג כדי לדעת ולחשוב אותו מחשבות.
הפחד הזה כל כך מובן. וגם ששתיכן יודעות וחושבות דומה.