כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    מחפשים

    34 תגובות   יום ראשון, 27/7/08, 19:48

    חיפשנו לילדים בית. די, מספיק לנדוד, בין כל מיני דירות. הגיע הזמן לקנות. ובכל המקומות בהם חיפשנו אמרו לנו, מצטערים, נגמרו הבתים, תנסו בשנה הבאה. אבל בתים לא צומחים על העצים, התרעמנו, מה כבר יכול בתוך שנה להשתנות? אמרו, יש תחלופה, ככה זה בעיר הגדולה. אנשים מתים, ילדים גדלים ויש משפחות שעוזבות ללוס אנג'לס או לפלורידה. אל תדאגו. תמיד מתפנות דירות. תבואו בשנה הבאה, ישארו דירות ריקות.

    ואנחנו מסתכלים להם עמוק בפנים ויודעים ששום דבר לא ישתנה, כי ככה זה היה וככה זה תמיד יהיה. אנחנו  מחפשים והם בכלל לא מוכרים. אנחנו מנפנפים בחבילות של שטרות ואומרים, קחו, זה הכסף של הפנסיה, חסכנו כל החיים, והם אומרים, לא, אולי בעוד שנה שנתיים, אל תתייאשו, תהיו בקשר, תחזרו.

    וברגע האחרון, קצת לפני שאנחנו עולים על הרכבת כדי לחזור, פגשנו אחד שדווקא הסכים למכור. הוא אומר לנו, תראו, השכונה לא משהו, והשכנים ככה-ככה אבל הבניין? חדש לגמרי! מרפסות שלושה כיווני אויר, עמידות לרעשים ורעידות ובשבילכם אעשה מחיר... שמעתי שאתם מחפשים כבר שנים הרבה. 'סתכלו לכיוון הזה, אתם רואים? ביום טוב אפשר לראות את הים, הנה פה בין הבתים, אתם רואים?

    ואנחנו עייפים מרוב הבטחות, אין לנו כוח לעלות. כבר קרה שעלינו ובדיוק כשהרמנו את היד לדפוק, נפתחה הדלת ומישהו שחשבנו שאפשר עליו לסמוך, אמר, מצטער, בזמן שטיפסתם לכאן, הנכס נמכר, מישהו לפניכם סגר.  באמת חבל שעשיתם את כל המאמץ,  אפשר להציע לכם כוס מים או משהו כזה ?

    ואנחנו משיבים, לא תודה, אנחנו לא צמאים, ובדרך למטה מביטים זה בזה וחושבים, אולי לא צריך? אולי הילדים יסתדרו, כמונו, בדירות ארעיות? למה מה קרה ?  זה כל כך רע? כל אחד חייב שתהיה לו דירה?  

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/7/08 14:50:

      צטט: שקט על עקב גבוה 2008-07-30 06:20:48


      אין לי מושג למה אני עושה את

      הקישור.

      אין עלייך...

       

        30/7/08 06:20:


      אין לי מושג למה אני עושה את

      הקישור.

        29/7/08 10:41:

      צטט: שקט על עקב גבוה 2008-07-29 10:21:19


      זה לא הדירה כמו... הבית.

       

      איזה הבדל, הא?

       

        29/7/08 10:35:

      צטט: wonders 2008-07-29 09:56:51

      יש לי בית כבר 15 שנה בערך - 3.5 חדרים וקצת גינה. נעים וביתי. עד שהגיעו שכנים בלתי נסבלים ופגעו קשות באיכות החיים בבית. אז אני מחפשת לעבור לדירה שכורה שאפשר לעזוב אותה כשהיא כבר לא מתאימה יותר. אבל הכוכב זה לתמונה - נראה כמו ציור קיר של האדם הקדמון כמו במערות. אולי בעצם עדיף למצוא מערה חמימה במקום דירה בקומה ג'.

      שמת לב שבית אינו מרגיש כזה אם אין בו ציורים, תמונות, צילומים ואמנות בכלל? מן לבוש לקירות. בגלל זה ציירו במערות? מן התכתבות בין העולם הפנימי לעולם שבחוץ? כשהייתי צעיר, אהבתי לקחת את החברות ולישון במערות. עדיף מערה מדירה? רק לסוף שבוע קצר...

        29/7/08 10:21:


      זה לא הדירה כמו... הבית.

       

        29/7/08 09:56:

      יש לי בית כבר 15 שנה בערך - 3.5 חדרים וקצת גינה.

      נעים וביתי. עד שהגיעו שכנים בלתי נסבלים ופגעו קשות באיכות החיים בבית.

      אז אני מחפשת לעבור לדירה שכורה שאפשר לעזוב אותה כשהיא כבר לא מתאימה יותר.

       

      אבל הכוכב זה לתמונה - נראה כמו ציור קיר של האדם הקדמון כמו במערות.

      אולי בעצם עדיף למצוא מערה חמימה במקום דירה בקומה ג'.

        29/7/08 09:23:

      צטט: יואל עיני 2008-07-28 19:31:49

      צטט: אפי גבזו 2008-07-28 10:35:25


      ראשית, נתפלפלה. בית לילדים לא קונים ולא שוכרים. בית לילדים מקיימים על ידי יציקת חום ותכנים לשגרה היומיומית. לגבי דירה..השם עמכם..ועימי.. המלצה אישית - בואו צפונה, אל הירוק, השקט, במקום שנותנים כבוד הדדי איש לרעהו, שלא חותכים אותך בכביש. גם מחירי הבלוקים והמלט זולים מהמחירים בת"א וסביבותיה.

      יואל, האם זהיתי הפנייה בבלוג שלך ליורש שכותב אף הוא?

      אפילפילה, כמו שאתה יודע אני כבר קניתי בית ב"צפון". בעמק יזרעאל. לא יודע אם ומתי אעבור לגור שם אבל בכל פעם שאני מגיע לאזור יש פקקים. וחותכים. וכן הבן שלי איתמר התחיל לכתוב בקפה. הוא חייל יושב רק לפעמים ורחוק בפינה שלו, אבל כמו שאמרת לי דפנה, זה יפה שהבן שלך לא מתבייש לשבת באותו בית קפה איתך... 

       

       

      עמק יזרעאל זה כבר התחלה למשהו טוב יותר. יום אחד תהיה תשתית תחבורה נורמלית ולא נצטרך לבחור בין איכות חיים לאפשרויות תעסוקה.

      יצאנו מגבעתיים כי לא היה לנו סיכוי לקנות בה. שלא לדבר על ת"א. עכשיו יותר טוב. לנו ולילדים. נראה מה יהיה כשיגדלו.

        29/7/08 09:19:

      צטט: יואל עיני 2008-07-28 19:43:41

      צטט: יובז 2008-07-28 12:52:57
      יואל,

      שאלות של בית הן קודם כל שאלות של זהות ושייכות ומולדת  ישר הלכתי לשיר של דן אלמגור - לפתח הר געש

      כן, גם בעולם שלעתים נדמה לנו שהוא קוסמופוליטי כזה, יש חשיבות גדולה מאוד לזהות לאומי ובית לאומי ומקום לחזור אליו. גם אם השכנים אינם מוצאים חן בעינינו כי זה הבית שיש לנו. אחרי שנפתור את זה, אחת ולתמיד, נתפנה לשאלת הזהות המקומית של הסביבה הקרובה יותר ואחריה או במקביל לה הבית האחד הבודד אותו אנחנו מחפשים. אצלנו לפעמים זה מרגיש הפוך. קנינו דירה, סידרנו את החפצים בבית, אתה מוצא כמעט מתוך שינה את הכוס של הקפה, פגשנו שכנים והכרנו חברים אבל מדינה ובית לאומי יש ? באמת יש ?

      יובל, תמיד תענוג לאמץ את נקודת המבט שלך. גם בית זה עמד לפני בשעה שכתבתי. כפי שאתה יודע אני עסוק בכתיבת רומן. והדמויות שבו עסוקות  במהותו של בית.. מאבדות, בונות, נוטשות ועוברות ממצב ארעי למצב של קבע ולהיפך. אתה צודק שזה הסיפור שלנו, של העם שלנו, שבית היה בשבילו תמיד יותר מאשר רק קורת גג. אבל נדמה שאתה נתפס להלך רוח קודרני. יש בית.  הוא בן שישים וצריך רמונט וחיזוקים והרחבות ומפלסים. אבל זה הבית. כל שיש הוא להפשיל שרוולים. ככה בקטנה.

       

      אכן קודרני :-((

      ראה הערותיי לגבי נסראללה - אולמרט (עוד חודש וחצי לפריימריס ב"קדימה")

      ותוספת מאתמול בחוף בת ים - לא גלשן ולא נעליים. חיסולי חשבונות של עולם תחתון ועוד אמא שנהרגה מדור טועה לא לה.

       

        29/7/08 09:19:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2008-07-29 09:11:16

      הפוסט הזה העלה את אחת הסוגיות היותר סובייקטיביות של חיי היומיום. אני מתה על המושב ורוצה לגור בלב תל-אביב 2 דקות מהירקון. רוצה לקנות בית ולרוצה לרוקן את הקופה. רוצה להישאר חופשיה לנוע בהתאם לשינויי החיים ויודעת שעם הילדים תבוא ההתקבעות. אין לי משהו חכם לומר או לחדש. זה נושא אמביוולנטי לגמרי והוא דיי מקובע כך לאור מציאות הדיור בארץ.

      הי!! זה שהוצאת את האף  מן המחברות והספרים זו כבר שמחה גדולה!

      אני מרגיש דומה. יש לזה פתרון זול יחסית. בסוף השבוע הזה שכרתי חדר במלון קראון פלזה בקומה ה-25 במגדל המרובע של עזריאלי ועשינו סוף שבוע תל אביב. עם טיים אאוט מגזין וטיול לילי בירקון ומסעדות ומוסיקה ותיאטרון ואפילו סרט במרחק הליכה. ארטישוקה, פעם בשלושה חודשים זה יותר זול משני בתים. בהצלחה בבחינות שנשארו!

       

      הפוסט הזה העלה את אחת הסוגיות היותר סובייקטיביות של חיי היומיום. אני מתה על המושב ורוצה לגור בלב תל-אביב 2 דקות מהירקון. רוצה לקנות בית ולרוצה לרוקן את הקופה. רוצה להישאר חופשיה לנוע בהתאם לשינויי החיים ויודעת שעם הילדים תבוא ההתקבעות. אין לי משהו חכם לומר או לחדש. זה נושא אמביוולנטי לגמרי והוא דיי מקובע כך לאור מציאות הדיור בארץ.
        29/7/08 09:10:

      צטט: אני פה לרגע 2008-07-28 22:04:25


      יש לבית איכויות קליפה שניונית לגוף.

      חזקה ובעלות מן הצד נשמעות אחרת מאשר מבפנים ושאלות החלל בו אתה חי ויכולתו להשפיע עליך, בין אם בצורתו, מעברי האויר שבו או האור לדוגמא ובין אם בשמותיו ובידיים המושמות בו. אני יכולה לספר מעיניים של ילד שהוריו תחבו לידיו ערימה קטנטנה ואמרו נו נו תנסי למצוא כזה וכזה שעמדתי על למצוא לי כך וככה ולקח לי זמן והצלחתי. כהורה לילדיו הייתי מלמדת למקסימום ונותנת להם את הבחירה. כאזרח למדינתו אני גם טוענת שיש עוד מה ללמוד (בלי קשר לחובה המיידית בשיפור הפרסונל בהנהלה) אבל יש פה בית נ ה ד ר לחלוטין ולגמרי. ושלנו, לא משנה איזהיהודים באיזה יבשת משלמים איזו משכנתא לאיזה בנק. אני מודה ונהנת.

      הגדרה מעולה! בגד, מכונית ובית הם קליפות כאלה. ובשלושתם אנו חשים חוויה טריטוריאלית מוחלטת. כשמישהו חודר אליהם ברשות זה עונג, שלא ברשות זה עלבון. לשכור מכונית או דירה זה מצב טריטוראלי זמני נסבל אבל ללבוש בגדים שכורים זה ממש היעדר טריטוריה. תודה לך על ההבנה שהענקת לי!

        29/7/08 09:02:

      צטט: m i n d the gap 2008-07-28 21:42:15


      מבאס לחפש.

      אותי זה דחק לרכוש בית.

      לא נעים להידחק... אבל בהחלט נעים שיש לי (ובעיקר לבנק) בית

      זה קורה גם לך שרוב ההנאות נובעות לבסוף ממצב של הזדקקות , דחק, אילוץ, מחסור ועמידה עם הגב לקיר?

      אני שמח שהבנק שלך שמח איתך

       

        29/7/08 09:02:

      צטט: יואל עיני 2008-07-28 19:24:43

      צטט: א י ל ה 2008-07-28 07:06:17


      אני עם סמדר. גם אצלנו זה אחד הנושאים הבוערים. אין איפה לגור. אי אפשר לקנות, וגם לשכור זה כבר לא פיסת עוגה. אי אפשר לגור איפה שרוצים, ולא רוצים לגור איפה שאפשר, כי דימונה זה קצת רחוק לנו. גם מטולה. בכל זאת הילדים, השורשים, המשפחה, הפרנסה. ובינתיים טבעת החנק הולכת ומתהדקת. כן כן, ממש ככה זה מרגיש.

       

      אילה, האם תחושת החנק הייתה נעלמת אם הנכס היה "שלך"? שהרי היית משלמת משכנתא ומתפשרת על תקציב וקומה וכוכ וכו, לא? אבל את בעצם אומרת שתחושת השייכות לבית זה בעצם העניין? בית שלך?

       

       

      כן. בית שלי, זה העניין.

      פעם היה לי בית שלי, והאמת - התחושה באמת הייתה של פשרה: לא מספיק גדול, לא בשכונה טובה, נורא ישן ומתפרק. לא חסר.

      אבל היום, כשאוטוטו אנחנו צריכים לפנות את הבית ששכרנו בשנים האחרונות - הכמיהה לבית שיהיה שלי ולא אהיה תלויה בו בגחמות של מישהו אחר, היא מייצרת אצלי תחושה שהאושר נמצא שם.

      :)

       

        28/7/08 22:48:

      צטט: יואל עיני 2008-07-28 19:27:20

      צטט: ניפי 2008-07-28 09:57:19


      אוףףףףףף....... גמני רוצה בית משלי !!! אחד כזה שיפול עליי מהשמיים, חבר מביא חבר בלי תיווך בלי כוס מים ישר נס ועוגיות ו... מפתח :)

      חחחחח....מפתח הא? זה העניין. שלי. הבית שלי. אנחנו רוצים בית. לא רק ארבע קירות וגג ומטבח ואמבטיה ומרפסת. זה הלא ישנו גם בדירה שכורה. ההבדל הוא בבעלות?

       

       

      ההבדל הוא בהרגשה....

       

      אפשר להיות בעל הבית ולא להרגיש כלום

      ואפשר לגור בשיכרות ולשמוח עד השמיים...

       

      ומרפסת הזכרת לי שאני רוצה גם

      כי מרפסת זה כייף :)

      וגם נעים של לשתותת קפה ועוגיות.....

      (לפחות את העוגיות אני אכין בעצמי... גם את הקפה :)

       

       

        28/7/08 22:06:

      ומיינדג., כיפ להגיב תחתיך כשאת כך רכונה בתמונה ואני בשלי כך, בנתיים :)
        28/7/08 22:04:


      יש לבית איכויות קליפה שניונית לגוף.

      חזקה ובעלות מן הצד נשמעות אחרת מאשר מבפנים ושאלות החלל בו אתה חי ויכולתו להשפיע עליך, בין אם בצורתו, מעברי האויר שבו או האור לדוגמא ובין אם בשמותיו ובידיים המושמות בו.

       

      אני יכולה לספר מעיניים של ילד שהוריו תחבו לידיו ערימה קטנטנה ואמרו נו נו

      תנסי למצוא כזה וכזה

      שעמדתי על למצוא לי כך וככה ולקח לי זמן והצלחתי.

      כהורה לילדיו הייתי מלמדת למקסימום ונותנת להם את הבחירה.

      כאזרח למדינתו אני גם טוענת שיש עוד מה ללמוד (בלי קשר לחובה המיידית בשיפור הפרסונל בהנהלה) אבל יש פה בית נ ה ד ר לחלוטין ולגמרי.

      ושלנו, לא משנה איזהיהודים באיזה יבשת משלמים איזו משכנתא לאיזה בנק. אני מודה ונהנת.

        28/7/08 21:42:


      מבאס לחפש.

      אותי זה דחק לרכוש בית.

      לא נעים להידחק... אבל בהחלט נעים שיש לי (ובעיקר לבנק) בית

        28/7/08 20:00:

      צטט: יואל עיני 2008-07-28 19:21:49

      מה בעצם הקושי? הארעיות? הצורך לעבור מדי פעם? חוסר השייכות? היעדר הבעלות?

       

       

      הארעיות היא קושי אמיתי: יש לי לפחות 10 ארגזים שעוברים איתי מדירה לדירה ואני אפילו לא טורחת לפרוק אותם. הם מלאים בקטעי חיים שלי ומחכים לאיזו עליית גג בה יוכלו להזדקן בנחת...

      או "אין טעם לתקן עכשיו את השולחן כי ממילא כשנעבור..."

      הצורך לעבור: שוב לקחת חופש מהעבודה, למיין, לארוז, להזיז, לזרוק, להפרד, לנקות, לסדר, להתרגל, להרגיע, לנגב דמעות, לעודד, לעזור להתרגל...

      חוסר השייכות: "איפה את גרה? את הבת של...? אה, אז את בשכירות כאן? מאיפה את? מה, באמת? אז איך היגעת הנה? וכו' וכד' וכיוב'..."

      העדר הבעלות: רציתי לשלול אבל גם זה חלק מהעניין. רוצה את החופש לעשות מה שאני רוצה בבית, לגדל חתולים או כלבים או סוסים או דולפינים... לשבור קיר או לבנות פרגולה או לצבוע באדום את קיר הסלון...

        28/7/08 19:47:

      צטט: עו"ד אילנה דור 2008-07-28 14:55:16


      וואלה יואל, לפעמים אנחנו כל כך נואשים מלצפות שהחלומות יתגשמו עד שאנחנו , רחמנא ליצלן, מוכנים אפילו להודות שהמציאות טובה ומספקת.

      נכון אילנה. האם אין אנו נעים רוב הזמן בין שינה לערות? בין שאיפה להשלמה? בין חזיון לממשות?  

      It is show time ...

       

        28/7/08 19:43:

      צטט: יובז 2008-07-28 12:52:57
      יואל,

      שאלות של בית הן קודם כל שאלות של זהות ושייכות ומולדת  ישר הלכתי לשיר של דן אלמגור - לפתח הר געש

      כן, גם בעולם שלעתים נדמה לנו שהוא קוסמופוליטי כזה, יש חשיבות גדולה מאוד לזהות לאומי ובית לאומי ומקום לחזור אליו. גם אם השכנים אינם מוצאים חן בעינינו כי זה הבית שיש לנו. אחרי שנפתור את זה, אחת ולתמיד, נתפנה לשאלת הזהות המקומית של הסביבה הקרובה יותר ואחריה או במקביל לה הבית האחד הבודד אותו אנחנו מחפשים. אצלנו לפעמים זה מרגיש הפוך. קנינו דירה, סידרנו את החפצים בבית, אתה מוצא כמעט מתוך שינה את הכוס של הקפה, פגשנו שכנים והכרנו חברים אבל מדינה ובית לאומי יש ? באמת יש ?

      יובל, תמיד תענוג לאמץ את נקודת המבט שלך. גם בית זה עמד לפני בשעה שכתבתי. כפי שאתה יודע אני עסוק בכתיבת רומן. והדמויות שבו עסוקות  במהותו של בית.. מאבדות, בונות, נוטשות ועוברות ממצב ארעי למצב של קבע ולהיפך. אתה צודק שזה הסיפור שלנו, של העם שלנו, שבית היה בשבילו תמיד יותר מאשר רק קורת גג. אבל נדמה שאתה נתפס להלך רוח קודרני. יש בית.  הוא בן שישים וצריך רמונט וחיזוקים והרחבות ומפלסים. אבל זה הבית. כל שיש הוא להפשיל שרוולים. ככה בקטנה.

        28/7/08 19:35:

      צטט: עמירם 54 2008-07-28 12:27:01

      זה כבר כמה זמן שיש לי הרגשה שהמרחק בין הסיפורים שלך לבין המציאות הולך וקטן, הולך ומיטשטש..

      אתה מתכוון שבסוף אכתוב כתבות דוקומנטריות? עמירם ידיד יקר, אני צועד בהתרגשות רבה על החריץ הדק המפריד בין הסיפורים לחיים. לא תמיד שלי. לא תמיד של אחרים. אבל חיים.

       

        28/7/08 19:31:

      צטט: אפי גבזו 2008-07-28 10:35:25


      ראשית, נתפלפלה. בית לילדים לא קונים ולא שוכרים. בית לילדים מקיימים על ידי יציקת חום ותכנים לשגרה היומיומית. לגבי דירה..השם עמכם..ועימי.. המלצה אישית - בואו צפונה, אל הירוק, השקט, במקום שנותנים כבוד הדדי איש לרעהו, שלא חותכים אותך בכביש. גם מחירי הבלוקים והמלט זולים מהמחירים בת"א וסביבותיה.

      יואל, האם זהיתי הפנייה בבלוג שלך ליורש שכותב אף הוא?

      אפילפילה, כמו שאתה יודע אני כבר קניתי בית ב"צפון". בעמק יזרעאל. לא יודע אם ומתי אעבור לגור שם אבל בכל פעם שאני מגיע לאזור יש פקקים. וחותכים. וכן הבן שלי איתמר התחיל לכתוב בקפה. הוא חייל יושב רק לפעמים ורחוק בפינה שלו, אבל כמו שאמרת לי דפנה, זה יפה שהבן שלך לא מתבייש לשבת באותו בית קפה איתך... 

       

        28/7/08 19:27:

      צטט: ניפי 2008-07-28 09:57:19


      אוףףףףףף....... גמני רוצה בית משלי !!! אחד כזה שיפול עליי מהשמיים, חבר מביא חבר בלי תיווך בלי כוס מים ישר נס ועוגיות ו... מפתח :)

      חחחחח....מפתח הא? זה העניין. שלי. הבית שלי. אנחנו רוצים בית. לא רק ארבע קירות וגג ומטבח ואמבטיה ומרפסת. זה הלא ישנו גם בדירה שכורה. ההבדל הוא בבעלות?

       

        28/7/08 19:24:

      צטט: א י ל ה 2008-07-28 07:06:17


      אני עם סמדר. גם אצלנו זה אחד הנושאים הבוערים. אין איפה לגור. אי אפשר לקנות, וגם לשכור זה כבר לא פיסת עוגה. אי אפשר לגור איפה שרוצים, ולא רוצים לגור איפה שאפשר, כי דימונה זה קצת רחוק לנו. גם מטולה. בכל זאת הילדים, השורשים, המשפחה, הפרנסה. ובינתיים טבעת החנק הולכת ומתהדקת. כן כן, ממש ככה זה מרגיש.

       

      אילה, האם תחושת החנק הייתה נעלמת אם הנכס היה "שלך"? שהרי היית משלמת משכנתא ומתפשרת על תקציב וקומה וכוכ וכו, לא? אבל את בעצם אומרת שתחושת השייכות לבית זה בעצם העניין? בית שלך?

       

        28/7/08 19:21:

      צטט: סמדר כרמל 2008-07-27 20:13:49


      מילא לנעוץ את הסכין אבל ככה לסובב אותה?

       14 שנים בדירות שכורות עם הילדים וכל מעבר נהיה יותר קשה מהקודם.

      המצפון המייסר (הילדים, הילדים)  הוא הבעיה הכי קשה.

      כיון שזה כל כך אקטואלי ואישי, אפילו לא עצרתי לראות אם יש כאן משהו מעבר לעניין הדיור.

      מה בעצם הקושי? הארעיות? הצורך לעבור מדי פעם? חוסר השייכות? היעדר הבעלות?

       

        28/7/08 16:11:

      צטט: סמדר כרמל 2008-07-28 13:23:24

      צטט: אפי גבזו 2008-07-28 10:35:25


      ראשית, נתפלפלה. בית לילדים לא קונים ולא שוכרים. בית לילדים מקיימים על ידי יציקת חום ותכנים לשגרה היומיומית.

      לגבי דירה..השם עמכם..ועימי.. המלצה אישית - בואו צפונה, אל הירוק, השקט, במקום שנותנים כבוד הדדי איש לרעהו, שלא חותכים אותך בכביש. גם מחירי הבלוקים והמלט זולים מהמחירים בת"א וסביבותיה.

      יואל, האם זהיתי הפנייה בבלוג שלך ליורש שכותב אף הוא?

       

      גם אם אני יכולה להרגיש בבית בכל מקום בו נמצאת הכרית שלי (?) הילדים עדיין זקוקים למקום קבוע ככל הניתן כדי לבסס חלק מהביטחון שלהם. אז יש מקום להתפלפלות אבל זה נושא שיכול למלא לא מעט פוסטים (רמז דק, אפי ויואל).

      ובעניין הצפון שאתה מציע לנו: הגדר צפון בבקשה. האם צפון זה צפון ת"א, צפון השרון, הגליל או רמה"ג?

      מנסיוני, לא רק בתל-אביב יש מצוקת דיור.

      גלילה גלילה רון פדר.

      צפון ת"א זה דרום הרצליה.

       

        28/7/08 14:55:


      וואלה יואל, לפעמים אנחנו כל כך נואשים מלצפות שהחלומות יתגשמו

      עד שאנחנו , רחמנא ליצלן, מוכנים אפילו להודות שהמציאות טובה ומספקת.

        28/7/08 13:23:

      צטט: אפי גבזו 2008-07-28 10:35:25


      ראשית, נתפלפלה. בית לילדים לא קונים ולא שוכרים. בית לילדים מקיימים על ידי יציקת חום ותכנים לשגרה היומיומית.

      לגבי דירה..השם עמכם..ועימי.. המלצה אישית - בואו צפונה, אל הירוק, השקט, במקום שנותנים כבוד הדדי איש לרעהו, שלא חותכים אותך בכביש. גם מחירי הבלוקים והמלט זולים מהמחירים בת"א וסביבותיה.

      יואל, האם זהיתי הפנייה בבלוג שלך ליורש שכותב אף הוא?

       

      גם אם אני יכולה להרגיש בבית בכל מקום בו נמצאת הכרית שלי (?) הילדים עדיין זקוקים למקום קבוע ככל הניתן כדי לבסס חלק מהביטחון שלהם. אז יש מקום להתפלפלות אבל זה נושא שיכול למלא לא מעט פוסטים (רמז דק, אפי ויואל).

      ובעניין הצפון שאתה מציע לנו: הגדר צפון בבקשה. האם צפון זה צפון ת"א, צפון השרון, הגליל או רמה"ג?

      מנסיוני, לא רק בתל-אביב יש מצוקת דיור.

        28/7/08 12:52:


      יואל,

      שאלות של בית הן קודם כל שאלות של זהות ושייכות ומולדת

      ישר הלכתי לשיר של דן אלמגור - לפתח הר געש

       

      כן, גם בעולם שלעתים נדמה לנו שהוא קוסמופוליטי כזה, יש חשיבות גדולה מאוד לזהות לאומי ובית לאומי ומקום לחזור אליו. גם אם השכנים אינם מוצאים חן בעינינו כי זה הבית שיש לנו.

      אחרי שנפתור את זה, אחת ולתמיד, נתפנה לשאלת הזהות המקומית של הסביבה הקרובה יותר ואחריה או במקביל לה הבית האחד הבודד אותו אנחנו מחפשים.

       

      אצלנו לפעמים זה מרגיש הפוך. קנינו דירה, סידרנו את החפצים בבית, אתה מוצא כמעט מתוך שינה את הכוס של הקפה, פגשנו שכנים והכרנו חברים

      אבל מדינה ובית לאומי יש ?

      באמת יש ?

       

       

        28/7/08 12:27:
      זה כבר כמה זמן שיש לי הרגשה שהמרחק בין הסיפורים שלך לבין המציאות הולך וקטן, הולך ומיטשטש..
        28/7/08 10:35:


      ראשית, נתפלפלה. בית לילדים לא קונים ולא שוכרים. בית לילדים מקיימים על ידי יציקת חום ותכנים לשגרה היומיומית.

      לגבי דירה..השם עמכם..ועימי.. המלצה אישית - בואו צפונה, אל הירוק, השקט, במקום שנותנים כבוד הדדי איש לרעהו, שלא חותכים אותך בכביש. גם מחירי הבלוקים והמלט זולים מהמחירים בת"א וסביבותיה.

      יואל, האם זהיתי הפנייה בבלוג שלך ליורש שכותב אף הוא?

        28/7/08 09:57:


      אוףףףףףף.......

      גמני רוצה בית משלי !!!

       

      אחד כזה שיפול עליי מהשמיים,

      חבר מביא חבר

      בלי תיווך בלי כוס מים

      ישר נס ועוגיות ו... מפתח :)

        28/7/08 07:06:


      אני עם סמדר.

      גם אצלנו זה אחד הנושאים הבוערים.

      אין איפה לגור.

      אי אפשר לקנות, וגם לשכור זה כבר לא פיסת עוגה.

      אי אפשר לגור איפה שרוצים, ולא רוצים לגור איפה שאפשר, כי דימונה זה קצת רחוק לנו. גם מטולה.

      בכל זאת הילדים, השורשים, המשפחה, הפרנסה.

      ובינתיים טבעת החנק הולכת ומתהדקת.

      כןכן, ממש ככה זה מרגיש.

       

        27/7/08 20:13:


      מילא לנעוץ את הסכין אבל ככה לסובב אותה?

       14 שנים בדירות שכורות עם הילדים וכל מעבר נהיה יותר קשה מהקודם.

      המצפון המייסר (הילדים, הילדים)  הוא הבעיה הכי קשה.

      כיון שזה כל כך אקטואלי ואישי, אפילו לא עצרתי לראות אם יש כאן משהו מעבר לעניין הדיור.

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין