פוליטיקה

פוליטיקאים, לא משנה מאיזה מין, דת, צבע ולאום, תמיד דחו אותי. הנכלוליות הפוליטית והחלקלקות המפלגתית עוררו בי גועל וגרמו לי לוותר על זכות ההצבעה בבחירות. 

ההשלמה הישראלית, לפיה בוחרים ב"מועמד הכי פחות גרוע" נתפסה אצלי כתבוסתו של החלום הציוני ושל האזרחים בארץ ישראל. בעיני, זכות הבחירה איננה רק הזכות להחליט מי יעמוד בראש השלטון, היא גם הזכות לקבל את המועמדים הראויים לכך. ולכן, לאור מצבה של הפוליטיקה בת ימינו לפיה  נבחרי הציבור עסוקים ברובם בחקירות משטרה ובספינים פוליטים בחירתי הייתה שלא לבחור.    

ואז הגיע עוזי  

עוזי דיין, שהביא עימו את מפלגת 'תפנית', מפלגה שחרטה על דיגלה את המאבק בשחיתות השלטונית, חדר בסערה אל תוך החומה האנטי- פוליטית שבניתי. בשורת ה"שלטון ללא שחיתות" שלו החזירה לי את האמון בפוליטיקה, זעקות הצדק שלו הידהדו בראשי והביאו אותי עד כדי התפקדות למפלגת 'תפנית'. אכן, עולם חדש נברא, ואני הייתי חלק ממנו. החלומות הרחוקים על הענקת שלטון טוב יותר לילדינו קרמו בראשי עור וגידים ונראו קרובים מתמיד.
 

עוזי דיין סימל בעיני את הפוליטיקה הנקייה שתמיד רציתי, את הנבחר שיביא לעמו לא רק ביטחון מבחוץ אלא גם כזה מבית, ביטחון בשלטון שלנו, ביטחון בעצמנו. 

ואז עוזי הלך

ואני הייתי כעיוור, כנכה, כפיסח, כאילם, כילדה מאוהבת בת 16 ששכחה להיזהר. למוד אכזבות שכמותי, הסטתי את מבטי, לא עמדתי על המשמר, נטשתי את הספקנות והלכתי כצאן אחרי רועו, מלא באשליות על עולם חדש, על שלטון תקין, על נבחר שלא יכזיב. ועוזי? עוזי הכזיב, ממש הכזיב. ובדיוק כמו כל אשה נבגדת, גם אני הייתי האחרון לגלות.

עוזי דיין הצטרף היום למפלגת ה'ליכוד', והותיר אותנו אבודים. מאות ואולי אלפי מאמינים חזרו לנקודת ההתחלה, חזרו לגלות מציאות מחרידה של כסא תמורת הכל. ערכים נרמסו, כבוד נופץ, הבטחות טואטאו ועוזי דיין, מי שהבטיח להלחם בשחיתות, נטש את כל מה שהבטיח ועבר לאחת המפלגות הכי מושחתות בפוליטיקה הישראלית. עוזי דיין, הרובין הוד של המלחמה בפשע, בחר להיכנס אל מפלגה שאחד מחבריה הוא יחיאל חזן (מי זה לעזאזל יחיאל חזן?), אל מפלגה בה צמח צחי הנגבי, מפלגה שאפילו יושב הראש שלה מוגדר בחוגים שונים (ורבים) כמושחת.  

רגשות

אני לא כועס, אין לי על מי. אולי אני מותש, אולי אפילו קצת עצוב. היום נבגדתי, ויותר מהבגידה האישית שלי, נבגדה האמונה הקולקטיבית שלנו, אמונה בדרך אחרת. עוזי דיין לא בגד בי, הוא בגד בעיקר בעצמו, הוא ישב יום אחד בכנסת, לבוש חליפה מחוייטת ומלא חשיבות עצמית ויגלה שאילן הערכים עליו כל כך אהב להיתלות הוא בעצם שיח. עוזי דיין ישב עם יחיאל חזן לקפה, יתלווה אל ביבי למפגש מדיני דרמטי, ילחץ יד לראש ממשלת ארה"ב  ויצולם בתקשורת העולמית. אבל בתוך תוכו, גם הוא ידע ששום דבר מזה לא באמת חשוב ושבשורתו המהפכנית נרמסה תחת תאוות הכסא שלו.