אורי נולד ב-22 ביולי וב-5 באוגוסט המשרד שלי היה כבר ריק. וואו מה עושים עכשיו? דווקא את זה לא יצא לי לשאול וגם בעצם לא היה לי זמן. נחפש עבודה? עוד מעט אמרתי. בנתיים נהיה בחופשת לידה משותפת אני מירב שומרים על אורי הקטן. חופשה שקשה להינות ממנה כל כך בהתחלה, מתחילים ללמוד לישון במקטעים (זה החלק הכי קשה לדעתי, חוץ מהברית וחום בפעם הראשונה) איך נשים עושות את זה לבד, אני לא יודע, עכשיו אני מבין למה יש דיכאון אחרי לידה. שנינו היינו גמורים וכל פעם מישהו היה במשמרת ומחליפים ותוך יומיים נהיינו שני זומבים מהלכים. לאט לאט עברו ימים והתרגלנו קצת לקחנו שליטה על סדר היום ואז יצאנו לבלות, תקופה מדהימה שלא רצינו שתיגמר לעולם. חופשת לידה חלומית של כיף צרוף יחד עם גוזל קטן שגדל לנו מול העיניים יום יום. אורזים חצי בית בתיק של הקטנצ'יק, לוקחים את לוקה, הכלבה המקסימה שלנו, ויוצאים בבוקר או לבית קפה לארוחת בוקר או לסיבוב בפארק ומתיישבים על שמיכה, אחרי כמה דקות אני קופץ לסופר קרוב קונה קצת ירקות, גבינה ולחם...ויאללה פיקניק. כל הזמן מקשקשים ומתפלאים מאוצר שיש לנו כאן ומשחזרים את יום הלידה. ככה עבר הזמן ופתאום הגענו יחד לחופשת לידה של חצי שנה. נכון, עולה השאלה איך עושים זאת מבחינה כספית? את התשובה אני לא יודע אבל עושים. אני לא בן למשפחה עשירה וגם לא אישתי אבל רצינו את זה מאוד, לא תכננו חצי שנה ככה זה יצא. אבל אני יכול להגיד שכל סכום שזה עלה היה שווה הכול. אני ממליץ מאוד לעשות זאת כמובן כל אחד והדרך שלו. מאז חזרנו לעבודה, היא קיבלה משרה חדשה בחברה חדשה ואני התחלתי את דרכי בחברת מדיה חדשה אבל לאחר חמישה חודשים הבנתי את מה שבער לי קודם – לא עוד חברה אני הופך לעצמאי ומאז אני בתחילת דרכי העצמאית כיועץ מדיה אשר עושה בקרת מדיה למפרסמים, בעזרת ניסיון של תשע שנים בתחום שיש לי ועוד כמה אנשים טובים. בשבת האחרונה חגגנו לאורי יומולדת שנה בפארק (לאומי) עם הרבה חברים טובים. איך שהזמן טס... |