כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בצעדי שתל שבלול

    אכתוב את כול מה שיש לי לספר על תהליך השתלת שתל שבלול ולימוד איך לשמוע עם השתל שזה שמיעה חדשה עבורי, וגם אספר על כול מה שקשור וסובב לשמיעה ומכשירי שמיעה ואבזרי עזר

    ארכיון

    חיבור: למה המיפויים כל כך מעצבנים ומעייפים ?

    10 תגובות   יום שני, 28/7/08, 21:05


    ז ז ז - הם הם הם - פעימה פעימה פעימה 

     זה מה שאני שומע בערך מתי שעושים לי מיפוי - כמובן שאני לא יכול להעביר להם מה אני שומע בדיוק... 

     אבל אחרי כול מיפוי אני הרוג, למה אני יכול להבין למה - אני לא רק שומע אני גם חש זרם וזה מעייף... 

     כול היתרון של השתל הקוכליארי שהמידע נמסר לעצב שמיעה באופן ישיר על ידי זרמים חשמלים, לא הגברה של גלי קול כמו במכשיר שמיעה (שעוברים לשבלול באמצעיות העברת קול מוגברת בנוזל של האוזן הפנימית) אלא זרם. 

    ולעצב השמיעה ולגוף קשה להתרגל להעברת מידע בזרם, והתוצאה היא עד שמסתגלים זה עייפות ועצבנות - במיוחד ששומעים הרבה... 

    אישית שאני בשיחה עם אנשים היה לי מאוד מעצבן פתאום יש שפע זרמים קשה לי להתמודד איתם ועוד גם לשמוע רגיל במכשיר שמיעה... 
     

     לפני חמש ימים היה לי מיפוי רביעי בסדרה - וכבר די התקדמתי מהר והתחלתי אז להבחין מהר - ובבדיקת המיפויים נמצא שרק בעוצמות גבוהות יש לי הבחנה משמעותית בצלילים.

    וגם נמצא שבעצמות גבוהות אני יכול לשמוע עם שתל בשילוב עם מכשיר שמיעה  בלי שהשמיעה במכשיר שמיעה תמסך (תכסה) את השמיעה בשתל. 

    בתנאי חדר המיפוי בהדסה זה נשמע לי סביר שאוכל לתפקד בעוצמות גבוהות, אז הגבירו אל כול שלושת המיפויים  והייתי אמור להתרגל לכך במשך החודש הקרוב. 

    אז שהתחלתי לנסות לחיות עם המיפוי החדש אפילו בעוצמתו החלשה ביותר זה התברר שבלתי אפשרי - כול פעם שבעבודה היה דו שיח בחדר בין האנשים זה היה מאוד מעצבן - הייתי סוגר את השתל כדי שאוכל לעבוד... 

     וגם כול פעם שהיה שיחה עם אנשים הקולות הגבוהים בדיבור היו ממש מעצבנים.לא הייתה לי ברירה עשיתי היום עוד מיפוי (החמישי במספר) בו קבעתי את המיפוי החזק של הפעם הקודמת (מיפוי שלוש) כמיפוי בסיסי ואחר כך עליה יותר מתונה בין המיפויים.

    מסקנה - לא צריך לרוץ, צריך להסתגל לאט - להתחיל במיפוי שאתה יכול לחיות אייתו ברעש ולהעלות אותו יותר...

    יש לי חודש להסתגל לעוצמות וללמוד את הקולות - אבל כבר עכשיו אני חש בשיפור אני יכול להסתובב ברחוב בלי להתעצבן - ולהמשיך את המשחק של שמיעת קולות ולנסות לשייך את הקולות לאירועים בשטח - מה שיך למכונית - יש קול מחזורי מי מפיק אותו וכן הלאה.. 

     דיני טענה שאנחנו כמושתלים רק עוסקים בשתל כול הזמן - בשנה הראשונה אנחנו לומדים לשמוע מחדש כמו ילדים קטנים בעצם - אבל יש בזה גם משחק של גילויים חדשים אודות שמיעה אחרת...

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/7/08 22:01:


      שלום צלף,

      אני יכול רק לחזק את דבריה של ליריתוש.

      לא זכור לי שהתעייפתי באופן מיוחד במיפויים.האוירה הנעימה,היחס האישי והמקצועיות של הקלינאיות בשיבא עשו את שלהם.מזמן הפכתי לחבר שלהן.באתי,מופיתי והלכתי עם חיוך על השפתיים.בחלק מהמקרים אפילו חזרתי לעבודתי ברחובות,תלוי בשעה שסיימתי. ההסתגלות אמנם לקחה זמן,אבל לא "סבלתי" יותר מדי. החשיפה לעולם הקולות והצלילים שלא היו מוכרים לי מקודם היתה מאד מענינת מבחינתי,וכיום אין כמעט קול או צליל או רעש שאינני מזהה אותו מיד ויודע מה מקורו. התלות בקריאת שפתיים אמנם קיימת עדיין,באופן חלקי,אך המאמץ המושקע בהבנת הדיבור קטן לאין ערוך לעומת המצב לפני ההשתלה.בקיצור,אינני מתעייף. 

      התאזר בסבלנות,צלף היקר,ותקטוף את הפירות בהמשך.

      Bionic Ear 

       

        30/7/08 13:05:

      צטט: דינמיקה 2008-07-29 23:08:20

      טוב, טוב מאוד, המשיכו לעדכן ולשתף.

      כל פרט קטן מוסיף.

      שאלה לצלף: האם אתה "שומע" עכשיו בכל אוזן בנפרד?

      אם באוזן אחת יש לך מכשיר שאליו אתה רגיל, ובאוזן השנייה זרמים - איך זה משתלב יחד? או שזה לא משתלב?

      מעניין.

       

       

      הי דיני

      אז בכן אני שומע ביחד עם השתל באוזן שמאלית - ומכשיר שמיעה באוזן ימנית.

      זה בזמן שאני מדבר - שאר היום אני רק מקשיב בשתל רק - מכשיר שמיעה מכובה - וזה כדי שאני אוכל להסתגל לשמיעה בשתל - ולפענח את הצלילים.

      כרגע השתל לא בא במקום המכשיר שמיעה אלא מוסיף קצת לשמיעה בו - בתדירויות נמוכות אין תחליף לשמיעה האקוסטית של מכשיר שמיעה - השתל הוא קהה מידי מבחינת ההבחנה בין הטונים,.

      אבל יש את התדירויות הגבוהות שבהן במכשיר שמיעה לא הייתי יכול לשמוע אותם, עיצורים כמו "ש" "ס" "צ" - בשיעורי דיבור התחלתי להבחין בהם.

      וגם אני לומד שיש צלילים לאירועים שכלל לא חשבתי שהם מפיקים צלילים - כמו רישרוש של ניר - הקלדה על מקלדת - למשל התינוקת שלי שיחקה באיזה רעשן - קודם חשבתי שזה צעצוע להחזיק ביד - היום שמעתי צלילים חוזרים והבנתי שזה בא מהרעשן (ושאלתי את אשתי אם זה בא משם).

      טוב אחרי שחזרתי לצעדים מתונים אני מסתגל לאט - כרגע אני במיפוי החלש בעוצמה מלאה וזה הרבה יותר טוב - במעבד של ABC (הרמוני) יש שלושה מיפוים וכרגע יש לי מיפוי בעוצמה חלשה שמימנו אני מתחיל מיד אחרי המיפוי - מיפוי בינוני - ומיפוי חזק  - למיפוים בינוני וחזק אני מתקדם עם הזמן וכול מיפוי מגדילים את העוצמה בהתאם להסתגלות.

      כמו כן יש לי שליטה על עוצמת הזרם באמצעות גלגל עוצמה (זה מקביל להגברת והחלשת קול במכשירי שמיעה).

        30/7/08 12:46:

      תגובתה של ענת ג לפוסט הזה

      היא כתבה בפורום צפונט - את התגובה ואני מעתיק את התגובה לכאן.

        עייפות בעקבות מיפויים    ענת ג.  30/7/08 11:00 

      הי צלף,
      קראתי מה שכתבת בבלוג, לגבי העייפות מהמיפויים ורציתי להוסיף תגובה אך לצערי לאחר מספר נסיונות הרמתי ידיים.

      במאמר מוסגר, לטעמי הפורום בדה מארקר פחות ידידותי למשתמש,
      לא הצלחתי להיכנס לשם .
      פורום זה יותר נוח לי לעבוד מולו ויותר נגיש לקריאה ולהקלדת תגובות.

      בכל אופן, לעניין העייפות מהמיפויים. מדובר בתהליך טבעי.
      לא רק בגלל הזרמים שאתה שומע, אלא גם בגלל הצורך להיות מרוכז לנסות להבין מה נעים ומה לא נעים לך ואחר כך להעביר את המסר לקלינאית כדי שתוכל להיעזר במידע שלך ולבנות לך מיפוי מתאים. התהליך הזה מאוד מאוד מעייף.
      זה מעייף במיוחד כשאין לך מילים לתאר את מה שאתה שומע, ואין מספיק זיכרון שמיעתי מילולי לתאר זאת.


       מסירה את הכובע בפני הקלינאיות שתמיד, אבל תמיד מגלות סבלנות אין סופית לגבי התהליך הזה.

      החדשות המשמחות הן: שבהדרגה אתה מתרגל והעייפות בהדרגה פוחתת.

      בהצלחה,
      וס-ב-ל-נות, צריך לתת לגוף את הזמן להכיל את הצלילים החדשים, להבינם ולבסוף גם ליהנות מהם.

      ענת


        30/7/08 00:31:


      צלף!

      תמשיך לעדכן!!!!

      אני צמאה לכל פירור מידע!

      תודה!

      ושיהיה לך הכי בהצלחה אחי!!!!!קריצה

        30/7/08 00:13:

      צטט: דינמיקה 2008-07-29 23:08:20

      טוב, טוב מאוד, המשיכו לעדכן ולשתף.

      כל פרט קטן מוסיף.

      שאלה לצלף: האם אתה "שומע" עכשיו בכל אוזן בנפרד?

      אם באוזן אחת יש לך מכשיר שאליו אתה רגיל, ובאוזן השנייה זרמים - איך זה משתלב יחד? או שזה לא משתלב?

      מעניין.

       

       

       

      היי, דינמיקה,

      צלף יענה לך על הקטע שלו, מתוך ניסיונו הטרי.

      אבל כל אחד זה משהו אחר.

      אני בשלב מסויים שמתי לב לשמיעה המשופרת באוזן המושתלת.

      הייתי שומעת יותר ברור באופן בולט מאוד את מי שישב בצד המושתל.

      אבל די מהר זה הסתדר ואפילו די טבעי ביחד, כל צד מעניק לשני.

      השתל מעניק תדרים גבוהים שאין למכשיר השמיעה יכולת לסייע בהם. 

      מכשיר השמיעה מעניק תדרים נמוכים, שבהם השתל מעט פחות מסייע.  

       

        29/7/08 23:08:

      טוב, טוב מאוד, המשיכו לעדכן ולשתף.

      כל פרט קטן מוסיף.

      שאלה לצלף: האם אתה "שומע" עכשיו בכל אוזן בנפרד?

      אם באוזן אחת יש לך מכשיר שאליו אתה רגיל, ובאוזן השנייה זרמים - איך זה משתלב יחד? או שזה לא משתלב?

      מעניין.

       

       

        29/7/08 22:54:


      *עידוד גם ממני....

      האמת המצחיקה היא שאני לא זוכרת עייפות מן המיפויים...

      זה לא בשביל להראות 'דאווינים' של סיפור הצלחה, אלא זה מה שהיה.

      אולי זה גם תלוי יחס - הקלינאיות ואני היינו מדברות וצוחקות בחדר המיפוי.

      הייתי מתיישבת שם פשוט בכיף על הכיסא, יאללה, תחברו אותי...

      לא היו לי הרבה תחושות של זרמים - כך שאני לא זוכרת הרבה קושי בקטע הטכני הזה.

      היו וישנם קשיים אחרים, זה דיבור לפעם אחרת.

      אבל כל אחד זה משהו אחר, מאוד מעניין לחלוק ביחד.

      טוב שאתה מספר היישר מן השטח,

      אני רק יכולה להצטער שחיכיתי שנה וחצי עד לאומץ לפתוח בלוג... :-(

        29/7/08 21:16:

      צטט: ורד א. 2008-07-29 21:09:49


      אני מאד מרותקת לסיפורך ומודה לך שאתה משתף אותנו בחוויות לאחר החיבור לשתל.

      ברור שזה תהליך לא קל.

      מזכיר לי את הסרט "תקשיב עכשיו" על זוג מבוגרים שעובר ביחד השתלה.

      בסרט נראה היה שזה מעייף אותם השימוש בשתל והם הרבו להורידו.

      צריך המון סבלנות.

      מקווה שעם הזמן יהיו תוצאות ולא תרגיש עייף עם השימוש בשתל.

      מעניין אותי שגם אתה ויהודית מדברים על עייפות מהמיפויים. האם גם מושתלים אחרים מרגישים אותו דבר?.

      אני יודעת שלקטנה שלי אין סבלנות במהלך המיפויים... אך חשבתי שזה בגלל שהיא קטנה...

      שולחת כוכב של עידוד

       

      הי ורד אינני יודע אם מושתלים אחרים מרגישים אותו דבר - אני חושב שחלקם כן, אבל הם לא מספרים שמא זה יפגע בסיפורי ההצלחה שהם רוצים לספר לכולם צוחק אני בכונה כותב את החויות שלי סמוך לזמן ההתרחשות כמה כאפשר - כי אני יודע שתוך שבוע - חודש אשכח מהכול מין הסתם...

      אני כמו עיתונאי - אני מביא לכם חדשות מהשטח שלי...כלומר מהאוזן שלי...חיוך

        29/7/08 21:09:


      אני מאד מרותקת לסיפורך ומודה לך שאתה משתף אותנו בחוויות לאחר החיבור לשתל.

      ברור שזה תהליך לא קל.

      מזכיר לי את הסרט "תקשיב עכשיו" על זוג מבוגרים שעובר ביחד השתלה.

      בסרט נראה היה שזה מעייף אותם השימוש בשתל והם הרבו להורידו.

      צריך המון סבלנות.

      מקווה שעם הזמן יהיו תוצאות ולא תרגיש עייף עם השימוש בשתל.

      מעניין אותי שגם אתה ויהודית מדברים על עייפות מהמיפויים. האם גם מושתלים אחרים מרגישים אותו דבר?.

      אני יודעת שלקטנה שלי אין סבלנות במהלך המיפויים... אך חשבתי שזה בגלל שהיא קטנה...

      שולחת כוכב של עידוד

        28/7/08 22:25:

      היי צלף.

      גם אני מרגישה עייפה מאד במיפויים , ובשלושת האחרונים אף לא הייתה לי סבלנות לתהליך ,

      והייתי ממש קצרת רוח.

      לא יודעת למה, אין לי הסבר, והאמת זה גם לא ממש משנה לי.

      היום ( 8 חודשים לאחר הניתוח) אני מרגישה שהשמיעה עם השתל היא חלק בלתי נפרד ממני, ואין דבר כזה להסתובב בחלק מהיום ללא המעבד או עם מעבד מכובה, פרט לזמן שאני ישנה.

      כמובן שההתרגשויות כבר חלפו מזמן, אין דברים חדשים כמו בחודשים הראשונים, והשמיעה עם השתל הינה שגרתית ואין בה כבר חידושים.

      אני משוחחת בטלפון באוזן המושתלת, וכמעט לא עושה זאת באוזן השנייה, שבה השתמשתי באופן בלעדי כל חיי,

      ובזאת הגעתי לנקודה שאליה רציתי להגיע, לשמוע טוב יותר בטלפון.

      את הבעיה במקום העבודה אני מכירה היטב. פתאום שומעים את הפטפוטים של כולם, את השיחות הטלפוניות של כולם, והכל מתערבל לרעש בלתי נסבל. אין הרבה מה לעשות. להעביר את המעבד למפה השקטה יותר, בעוצמה הנמוכה ביותר, ולנסות להתרכז. אנחנו לא רגילים, ולא יודעים לחיות עם זה. ייקח קצת זמן.

      יהודית