משה דיין היה הנער בין הנפילים שהקימו את המדינה, בהנהגת בן גוריון. תכונותיו האישיות היו בעתיות, בלשון המעטה. אך כאיש צבא ופוליטיקאי היה מקורי, יצירתי ואמיץ. כל תכונותיו החיוביות , שהיו במיעוט בין סך כל תכונותיו, אפשר לסכם במשפט קצר שפלט אי-שם בחצי השני של המאה הקודמת: "רק חמור לא משנה את דעתו". וכל זאת אני מזכיר לכבוד אחיינו שנפל כל כך רחוק ממנו, שזה ממש מביך.

משה דיין עזב את מפלגתו והצטרף כשר חוץ לממשלת בגין היריבה המרה של מפלגתו. הציבור קצר הרואי התקומם נגד צעדו. אך בסופו של דבר הוא הביא את אחת הברכות המעטות על ישראל שכולנו נהנים ממנה עד היום: השלום עם מצרים.

גם עוזי אחיינו עשה כעת מעשה דומה, עבר את הקווים מתנועת העבודה אל הליכוד. אך איפה משה ואיפה אחיינו. עוזי ניסה להקים מפלגה ונכשל. כעת, כשהוא מריח בחירות, רץ אל הליכוד כדי להבטיח לעצמו כסא בכנסת. איפה המעשה המדיני המכונן של דודו ואיפה מעשהו הקטננוני לקבל כסא בכנסת. מה שמוסיף על המבוכה שבמעשהו היא הופעתו היום במסיבת עיתונאים ליד נתניהו ואמירתו המביכה כל אדם הגון: " מר נתניהו ידוע ביושרתו". נו טוב, שלמה ניצן אמר לפני דור על כגון דא: דבר כזה לא אומרים אפילו בצחוק.

עוזי דיין היה מפקד סיירת מטכל, היה אלוף בצה"ל וכל הכבוד לרקורד שלו בשירות המדינה. אך הצטרפותו לליכוד היום הזכירה לי את ספרו ההומוריסטי של לורנס ג'יי פיטר משנת 1968: "העיקרון הפיטרי". שם נאמר מה שמתאים היום לומר על עוזי דיין אחרי הצטרפותו לליכוד: "בהירארכיה, כל אחד נוטה לקבל קידום עד לרמה של אי כשירות". ודי לחכימא.