הנראה ניתן לתיאור?להסבר? ללכידות?

מסתבר כי לדימוי ולמילה יש פונקציות שונות ושהם פועלים ברמות שונות של הפשטה ודורשים אופני קליטה שונים. "להראות את" ו"לדבר על" הם שני סוגים שונים מאוד של תהליכי סימון. מתוך ממצאי המחקר על אודות הראייה עולה כי  הריאליזם או הנטורליזם בציור – כלומר הניסיון לעורר בצופה רושם של דמיות כוללת של המציאות המתוארת וכך גם שיטות השלכתו של מרחב תלת-ממדי על משטח חד-ממדי (הצבע, הפשטת האובייקט הנמסר, או מבחר התכונות המעצבות) - הם קונבנציונליים. כדי לראות ציור או להתנהל בתוך המרחב אנחנו חייבים לדעת את התחביר שלו, לדעת לקרוא את מערכת הסימנים הסמיוטיים שלו, ממש כפי שאי-אפשר להבין את הדיבור מבלי לדעת את הלשון. אופני הייצוג המקובלים מתנים במידה רבה את עצם הפעולה של קליטתנו הוויזואלית או את תנועתנו במרחב. כשיוצאים ממלתעות הקונבנציה עוברים מתרבות זמן לתרבות מרחב. שם פוגשים את כוחה של התפיסה החזותית להטעות ולהונות את ההמונים, תוך העדפה מפורשת על הדיבור והכתיבה.

תיאולוגים ורפורמאטורים בימי הביניים קוננו על הנטייה העממית, שזכתה לעידודה של הכנסייה, להמיר את הקדושה בצלם ובתמונה. הוגים מהמאה ה-19 השקיפו בדאגה על התעצמות הכוח הסוגסטיבי של הדימוי ביחס למילה בתקופתם. אפשר להבין מדוע בתקופתנו אנו מעדיפים  את הדימוי על פני הדבר, את ההעתק על פני המקור, את הייצוג על פני הממשות, את המראית על פני הישות. כדי להתמצא בתמונת העולם העכשווית יש הכרח להבין את שקרה וקורה תחת אפינו ב 50 שנים האחרונות. (לקסיקון מונחים בהמשך..) המטאפורה בה בחרתי לתאר את השינויים ואת המתרחש לקוחה מלאקאן. הוא מתאר שינויים אלה כסכיזופרניה, כהתפרקותה של שרשרת הסימון, אותה שרשרת שאליה הינו רגילים ועליה נשענו, שרשרת המשלבת סימנים המצטרפים יחד לכלל היגד או משמעות.

לאקאן מתאר את התפרקותה של שרשרת הסימון כהתפרקות בין המסמן למסומן כלומר בין המילה או השם לבין הרפרנט או המושג שלהם. על פי השקפה זו, המשמעות הנוצרת היא התנועה ממסמן למסמן. כאן נוצר אותו חזון תעתועים של מסמנים בינם לבין עצמם. כששרשרת המשמעות מתפרקת,  מתקבלת סכיזופרניה בדמות מצבור של מסמנים נבדלים שאין ביניהם כל קשר. לפיכך, עם התפרקות שרשרת הסימון, לא נותרת לסכיזופרניה אלא ההתנסות במסמנים גשמיים טהורים מנותקים בזמן.  תהליך הסכיזופרני עבר תהליך של הכללה לסגנון תרבותי שחדל לטפח את הקשר הנחוץ של תוכן מורבידי ונעשה זמין לעוצמות משמחות יותר, לאותה א-אופוריה המסלקת רגשות ישנים של חרדה וניכור.

נטייה דומה נמצא בתיאור של ז'אן-פול סארטר אצל פלובר: מתוך מהי ספרות? המשפט של פלובר (מספר לנו סארטר) סוגר על האובייקט, חוטף אותו, משתק אותו, שובר את גבו, כורך עצמו סביבו, הופך אותו לאבן ומאבן את האובייקט שלו ואת עצמו גם יחד. הוא עיוור וחירש, נטול דם, נטול רוח חיים: דממה עמוקה מפרידה בינו לבין המשפט שלאחריו: הוא נופל לנצח אל הריק, וגורר עימו את טרפו אל הנפילה האינסופית הזו. כל מציאות מרגע שתוארה, נמחקת מן האינוונטר. זו הבלטה אנכרוניסטית, אך היא מלמדת גם שיעור מאלף בפריודיזציה ובשחזור הדיאלקטי של יסודות תרבותיים דומיננטיים או משועבדים. יש כאן הקבלה  מדהימה לדינאמיקה של מה שמכונה פוטו-ריאליזם, אשר נראה כמו חזרה להיצג ולדימוי לאחר ההגמוניה הממושכת של אסתטיקת המופשט, עד שמתברר שגם האובייקטים שלו אינם נמצאים בעולם האמיתי, אלא בעולם כצילומי של אותו עולם אמיתי.

הצילום עבר טרנספורמציה לדימויים, שכעת הריאליזם של הציור הפוטו-ריאליסטי הוא הסימולאכרום שלהם. אך אפשר היה לנסח תיאור זה של סכיזופרניה וארגון הזמן בדרך אחרת, המחזירה אותנו אל הרעיון של היידגר על אודות פער או שבר, מאפיין את חווית הצורה הפוסט מודרנית במה שאני מקווה שייראה כאמירה פרדוכסלית:  הביקורת האחרונה שלנו, דאגה להדגיש את ההטרוגניות ואת היעדר הרף העמוק של יצירת אמנות, האמנות איננה יותר מאוחדת או אורגנית, אלא היא מעין שק או מחסן של תת מערכות מפורקות, חומרי גלם ודחפים אקראיים מכל המינים. במילים אחרות, מתברר שמה שהיה לפנים יצירת אמנות הוא למעשה טקסט, שקריאתו מתבצעת באמצעות הבדלה, ולא באמצעות האחדה.

התפילה לפני התנועה במרחב,

לקסיקון, 

אחר THE OTHER ,

האחר היינו כל מה שאיננו "אני", אך גם אינו ניגודו של אותו "אני". האחר אינו נכנס לסכמה פילוסופית, פסיכולוגית, האסתטית המוכרת לי. האחר הוא כל מי שאיננו מכיר בקיומו כסובייקט, בזכותו להיות מיוצג,בזכותו ל"דבר". זהו ביטוי להבדלים שמפוררים את התבנית הרציונאלית של האני: האחר הוא פער בין האומר לבין הנאמר על ידו. האתיקה הפוסט מודרנית מבססת את זיהוייה העצמי על האחראיות לאחר. 

אי ודאות  INDETERMINACY ,

התוצאה הרגשית והפילוסופית של "המצב הפוסט מודרני". כתוצאה מהתערערות אמצעי הייצוג נחשף העולם המתואר כמקור של אי יציבות ואי ידיעה. אי יציבות זו מתבארת ביחסיות של ערכים, במשחק השוניות של השפה, בנפילת ההיררכיות והגבולות התרבותיים הישנים.

אינטרטקסטואליות  INTERTEXTUALITY ,

מושג זה המזוהה בעקרו עם  ג'וליה קריסטיבה, מתאר את הטקסט כרשת של סימנים הממוקמים ביחס לפרקטיקות אחרות המייצרות משמעויות. הטקסט אינו מתקיים כמערכת יחידאית, אורגנית ואוטונומית (כמו בפורמליזם ובסטרוקטורליזם), אלא מקיים זיקה גלויה או מובלעת עם מערכות אידיאולוגיות סוציו-היסטוריות חיצוניות הטעונות בקודים ובקולות שונים: את עקבותיהם נוכל לגלות באינטרטקסט החדש. בדומה לרשת האינטרנט, גם המוצר החדש בנוי כהיפר-טקסט-בלתי-מוגבל בזרימתו ובאפשרויות הקומבינטוריות שלו.

אינטרנט  INTERNET,

טכנולוגיה מרכזית בסוף המאה, המדגימה את השקפת העולם הפוסט מודרני. האינטרנט בנוי מזרימה אינסופית ובלתי מצונזרת, בלתי היררכית ובלתי ליניארית, שלטקסטים הניתנים לצריכה על ידי נמענים אלמוניים רבים. אלה יכולים ליצור אינסוף אפשרויות תגובה מתוך המסרים הזורמים ברשת. ניתן לחבר ביניהם בזמן אמיתי, מתוך ידיעה כי לא ניתן להגיע ל"סוף חיפוש", כלומר למיצוי המשמעות.

אינטרסובייקטיביות  INTERSUBJECTIVITY ,

מושג מפתח בפנומנולוגיה ההרמונוייטית המתאר את אופן הקומוניקציה בין סובייקטים. ככל שהדובר או הכותב מנסה יותר להסביר, לפרש את הניסיון שלו לזולת, לפרש את הניסיון של הזולת, כך הוא מכיר יותר את עצמו, חורג ממגבלות הסובקטיביות שלו ומגיע למצב של אינטרסובייקטיביות. לפי היידגר, לפני שהסובייקט יודע משהו, הוא כבר שייך לעולם שהווייתו היא השפה. כך הופכת האינטרסובייקטיביות להתנסות דיאלוגית המייצרת משמעויות באמצעות השפה, המשותפת לכול. ציוני דרך בפיתוח המושג נמצא אצל מארלו פונטי, הנס גיאורג גאדמר, וגן בתפיסה הקרנבלית של מיכאיל באחטין.

אינקומנסורביליות  INCOMMENSURABILITY ,

ההנחה לפיה לא ניתן לתרגם מערכת חשיבה אחת למערכת חשיבה אחרת (על דרך הניגוד, ההשלמה, או הקישור באמצעות מערכת שלישית). הנחה זו דוחה את המטאפיסיקה ויוצרת אוטומטיזציה של משמעויות.כתוצאה מכך מתפתחות מערכות מושגים אשר אינן מתיישבות זו עם זו. 

אסנציאליזם  ESSENTIALISM ,

שיטה פילוסופית הטוענת כי לאובייקטים יש תכונות מהותיות ומופשטות המסוגלות להסביר את האופן האמפירי של פעילות האובייקטים. על פי התפישה האסנציאלית, הגילוי של מהויות ממשיות אלה הוא תכליתה של החקירה המדעית. זו תפישה מנוגדת ביסודה לגישה האקזיסטנציאליסטית המבליטה את הקיום המזדמן, המקרי והמשתנה של תופעות במציאות. במובן הרחב, ההתנגדות הפוסט מודרנית לאסנציאליזם ממשיכה קו זה במסגרת הביקורת הכללית שלה על היסודות הבלתי בטוחים, המשתנים של הקודים הלשוניים.

אפוריה APORIA  ,

 אפורוס = לא לדעת לאן ללכת, בניגוד לפורוס = דרך,אפוריה היא אחד ממונחיו של דרידה הבא לאפיין את התפרקותו של הסימן. האופוריה שוחקת את מוסד המשמעות. היא יוצרת מעין שטח הפקר שבו "אי היכולת לעבור" הופכת לאי יכולת ליצור פורמציה, מבנה, פרויקט, הגדרה וסימון הגבולות. למעשה האופוריה היא "הגבול הבלתי נראה".

אקלקטיזם  ECLECTICISM ,

סממן מובהק של העולם הפוסט מודרני בגילוייו הלשוניים, החברתיים והאמנותיים. הארכיאולוגיה של הטקסט הפוסט מודרני מגלה את העקבות או את הציטטות המתחבאות בתוכו, אוסף של אפשרויות היוצרות מתח סגנוני וסמנטי ביניהן. האקלקטיות הפוסט מודרנית בולטת במיוחד בארכיטקטורה, למשל בצירופים של צורות וחומרים ניאו-קלאסיים עם צורות וחומרים של היי-טק.

אתנוצנטריות  ETHNOCENTRISM,

נטייה להעריך את המציאות מתוך העדפה ברורה של קבוצת ההשתייכות האתנית או התרבותית של הדובר. המונח בא לתאר עמדה של התנשאות תרבותית-כוחנית, כנגד קבוצות אחרות שנמצאות מחוץ למרכז ונתפסות כזרות ונחותות ביחס אליו. באופן הרגיל משתמשים במושג זה כדי לציין את תחושת ההתנשאות של הזכר המערבי הלבן המיוחסת לעמדתו חקירת התרבות כנגד תרבויות אחרות, כגון תרבויות העולם השלישי, תרבות נשים, התרבות המזרחית בארץ ועוד.

בריקולאז BRICOLAGE  ,

טכניקה מרכזית של עיצוב פוסט מודרני. הבריקולר הוא מהנדס חובב, המתקין יצירה שמורכבת מאובייקטים קודמים, שזהותם לא טושטשה. המוצג החדש אינו חותר להומוגניות, כי אם להבלטת הזיכרון של חומריו הראשוניים. הבריקולאז' מייצג את הטכניקה הפוסט מודרנית של "לשים יחד" סגנונות היסטוריים שונים וסותרים כדי להבליט את קיומם המלאכותי, השרירותי והאירוני.

גבוה/נמוך HIGH LOW ,

התרבות הפוסט מודרנית עוסקת בערעור היחס הניגודי ששרר במודרניזם בין תרבות גבוהה ואליטיסטית לתרבות "נמוכה" ופופולרית. הפוסט מודרניות יוצרת זיקה בין חומריו של הקיטש לבין רבדים סימבוליים "רוחניים" בתרבות הגבוהה. נוצר טשטוש גבולות מובהק בין הראוי למצוי: התרבות הגבוהה מצייתת לחוקי ההיצע והביקוש של התרבות הקפיטליסטית.

גניאלוגיה  GENEALOGY,

מושג מרכזי בפילוסופיה של פוקו. הגניאלוגיה מתבוננת בהיסטוריה כמעבדה מרכזית של יצירת שוני והבדלים בין ערכים ומערכות כוח. הגניאלוג בודק מנקודת מבטו בהווה את אופן ההבניה של השיח ההיסטורי שקדם לו. הוא מתכוון לגלות את הממדים הערכיים והאידיאולוגיים המסתתרים מאחורי ההסבר ההיסטורי ה"אובייקטיבי".

דוקסה  DOXA,

מערכת האמונות והדעות המקובלת שהתקדשה על ידי הבורגנות והפכה לחלק בלתי נפרד מתמונת העולם המקובלת עליה. הביקורת הפוסט מודרנית מבקרת את הערכים הנועזים בשעתם של המודרניסטים וטוענת כי הם התאבנו והפכו זה כבר לחלק מן הבון-טון הבורגני  - בשדה האמנות, החברה, הפוליטיקה וכו'. 

דקונסטרוקציה  DECONSTRUCTION,

פרקטיקה של ביקורת בעולם הפוסט מודרני. הדה קונסטרוקציה שואלת: מה באמת מסתתר מאחורי טקסטים או תופעות תרבותיות ברובד החברתי, הפוליטי והמיני. מבחינה מעשית, הדה קונסטרוקציה היא כמו אמנות ביצועית. יש בה יסוד דאדאיסטי של משחק וגם יסוד של סטנד-אפ קומדי. מבחינת השפה, הדקונסטרוקציה מפרקת אותה מיציבותה ומיומרתה "לדעת את האמת". טכניקה חתרנית זו יוצרת דחייה, ושוני בתוך הנאמר.

הדמיה  SIMULACRA ,

הסימולכרה מתארת עולם של ייצוגים מלאכותיים שהמקור שלהם נעלם. מונח זה, המזוהה עם ז'אן בודריאר, אך מופיע כבר ב"סופיסטן" לאפלטון, מציין מציאות לא אותנטית שמבליעה את מקורותיה הבדויים על-ידי הבלטה היסטרית של הריאליזם שלה. התוצאה היא מציאות מסדר שני, מציאות היפר-ריאליסטית של אפקטים (סימולציות), המחליפה את המציאות ה"אמיתית" (המימטית, הקלאסית של העולם הישן). 

הומוגניות/הטרוגניות HOMOGENEITY/HETROGENEITY,

העולם המודרני נוטה ליצור מבנים הומוגניים, זהותיים. הוא חותר אל הסינתזה. העולם הפוסט מודרני חותר למבנים הטרוגניים, המרכיבים את היסוד ה"אחר" הזר של המציאות או של הטקסט.

(אחר = HETRO). הטרולוגיה  HETEROLOGY,

מדע החוקר אלטרנטיבות למדע התקני המסורתי. מדע זה בודק לוגיקה שמאפשרת ייצוג לאלמנטים פרגמנטריים, גרוטסקיים, שאינם משתבצים בשרשרת של המציאות או של התיאוריה המדעית. יסודות הטרו לוגים בולטים בפילוסופיה של ז'ורז' באטיי   וז'אק לאקאן.

היסטוריזציה  HISTORICITY ,

מונח הבא לציין את השינויים הערכיים במושגים ותיאוריות לאורך ההיסטוריה. המשמעות עצמה עוברת תהליכים של שינוי וגיבוש היסטורי. כתוצאה מכך עלינו לבחון באופן היסטורי-ביקורתי את המונחים שבהם אנו עושים שימוש, כדי לעמוד על אופיים האידיאולוגי המשתנה. ההיסטוריציזם החדש מותח ביקורת על ההיסטוריה הקווית או ההיסטוריה המחזורית. טענותיו העיקריות:  א - ההתנסות ההיסטורית קשורה לחוויות אקספרסיביות המעוגנות ברשת של התנסויות חומריות.  ב - השיח ההיסטורי אינו נותן ביטוי לאמת בלתי נכחדת, או "לטבע האנושי הנצחי".ג - השיח ההיסטורי מובנה כטקסט (על רבדיו הבדיוניים) ויש לדון בו בתור שכזה.ד - השיח ההיסטורי אינו מנותק מן העובדות שעליהן הוא כותב, והוא חשוףלתהליכים אותם הוא מבקר.

הנאה/עונג  PLAISIR/JOUISSANCE ,

שני מונחים המזוהים עם רולאן בארת'. ההנאה היא בגדר חוויה הדוניסטית  בורגנית החותרת לייצוג רציונלי של האנרגיות שלה. העונג הוא חוויה אנרכית, ליבידונאלית, מאיימת, פרוורטית (במובן המיני ובמובן הפילוסופי הרחב), המאיימת על הסדר הבורגני, ומציעה קריאה חלופית וחתרנית של המציאות. 

השלמה/ הוספה  SUPPLEMENT ,

מונח פרדוכסלי (ממונחיו של ז'אק דרידה) המבליט את פירוק המשמעות של הסימן. המונח מתפצל לשתי משמעויות שאינן מנוגדות אך יוצרות משחק של הבדלים: א - השלמה (שיוצרת את השלם) ב - הוספה (מוסיפה על השלם). משחק זה יוצר את הדקונסטרוקציה של הטקסט.

חברת הידע  KNOWLEDGE SOCIETY ,חברת הראווה  SOCIETY OF SPECTACLE,

מכינוייה של החברה הפוסט מודרנית, לצד כינויים אחרים כגון החברה הפוסט-תעשייתית, החברה הפוסט-קפיטליסטית, חברת השפע, ועוד. הכינוי חברת הידע מבליט את הידע כגורם מרכזי של ייצור שבא להחליף גורמי ייצור מסורתיים יותר כגון הון, עבודה ואדמה. חברת הידע יוצרת פער כוחני בין אליטות של עובדי ידע לעובדי השירותים (חסרי הידע). גורם ייצור מרכזי אחר הוא הדימוי שניתן ממקורותיו הטבעיים ופועל בזרם הכללי של הסחורות (גי דבורד, "חברת הראווה")

חתרנות  SUBVERSION,

אסטרטגיה מרכזית בקריאה דקונסטרוקטיבית של המציאות. הטקסט חותר באופן מובלע תחת משמעויותיו הישירות, הגלויות, הלגיטימיות. קריאה חתרנית חושפת את הממד האידיאולוגי של הטקסט ומעמידה אותו באור ביקורתי. לדוגמא אנו יכולים לקרוא את המילה היסטוריה HISTORY  כמילים HIS-STORY  כדי להדגיש את היסוד השוביניסטי של המונח.

 ייצוג  REPRESENTATION הצגה  PRESENTATION,

האמנות המודרנית עוסקת בייצוגים (רפרזנטציה) של המציאות באמצעות השפה. הרפרזנטציה מציגה מחדש את הנוכחות של ההווה RE PRESENT  ומבליטה את המשמעות היציבה שלו (את המסומן). האמנות הפוסט מודרנית מבליטה את חוויית המסמן. היא עוסקת בהצגת המציאות כתיאטרון של מסמנים, שאינם מגיעים לעולם אל "המציאות המוחלטת" (עולם המסומנים). 

יפה  BEAUTIFUL  נשגב SUBLIME ,

ההבחנה בין "יפה" ל "נשגב" יוצרת הבחנה אסתטית מרכזית בין מודרניזם לפוסט מודרניזם. תהליך היווצרותו של היפה, לפי קאנט, מאופיין בשאיפתו לרציונאליות אנושית ולמיצוי אוטופי של מרכיביו. הנשגב, לעומת זאת, מבליט את הקרע בשפת ההכרה של המציאות ומדווח על האופי השסוע, מעורר האימה, האופייני למציאות זו. הנשגב שמאפיין את סגנונו המלנכולי העמוס של הבארוק, חוזר בעידן הניאו-ברוק הפוסט מודרני.

 כוח  POWER,

כוח הוא מונח מרכזי בביקורת העכשווית. הוא בא להבליט את הממד הפוליטי של ההתנסות בטקסט. הטקסט נתפש כביטוי פוליטי כוחני המבליט יחסי שליטה בתוך החברה. ביקורת מעין זו מתחקה אחר אופנים של ייצור וייצוג הכוח במסגרת המוסדות החברתיים (בית ספר, בית סוהר, בית חולים, מוזיאון), וכן בעוצמה שהיא מחוץ לטקסט, שמעצבת ומגבילה את טבעו של הייצוג עצמו. את עקבותיה של ביקורת זו נמצא אצל ניטשה ואצל תלמידו המובהק מישל פוקו. פוקו הבין את הכוח כתבונה המציינת יחסים בין פרטים, בתוך שיטות מוסדיות המייצרות משטרים של משמעות ושליטה. הכוח אינו אפוא מוצר לוואי, כי אם תכונה בסיסית המייצרת את הסובייקטים וקובעת את גבולות הפעולה שלהם. שוב מובלט הקשר האירוני בין סובייקטיביות לבין שליטה.

כתיבה  ECRITURE,

מונח של ז'אק דרידה הבא להבחין בין "דיבור" המבוסס על מיידיות, נוכחות וסמכות, לבין "כתיבה" שהיא בבחינת מנגינה רב קולית, הטרוגנית, החותרת תחת הסמכות ומבליעה הבדלים בתוכה. הכתיבה מגלה-מכסה על התבניות האידיאולוגיות שהוטמעו בה. היא בבחינה פרשנות אינסופית וזורמת של המשמעות.

מציאות מדומה  VIRTUAL REALITY ,

בעולם פוסט מודרני מיטשטשים הגבולות בין המציאותי לבין האפקטים המלאכותיים המייצרים מציאות מדומה הנחווית כאמת במובן הפיזי והמנטלי. "מציאות מדומה" היא שמה של טכנולוגיה חדשה היוצרת אשליה של שהייה בעולם מלאכותי או מקנה תחושה של שליטה ויכולת חילוף בין עולמות  אמיתיים ו"ממשיים". קסדה אטומה שחובש המשתמש חוסמת לחלוטין כל מגע בינו לבין העולם הפיסי החיצוני וכופה עליו מציאות גרפית תלת ממדית ממוחשבת היוצרת עבורו "מודל של העולם". המשתמש מוזמן לנוע ולנוות את דרכו בחופשיות בתוך העולם המדומה שבתוכו הוא שרוי.

משחקי לשון  LANGUAGE GAMES ,

מונח שטבע הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין. המונח מערער על ההנחה המסורתית כי השפה הנה "תמונה של העולם", מיצוי מושגי של האובייקטים המתוארים. גישתו של ויטגנשטיין גורסת כי השפה היא "תיבת-כלים" שנבחנת בטופי השימושי והביצועי שלה, וזה אינו נוגע בהכרח לידיעה עמוקה של "האמת על המציאות". משחקי לשון מהווים גורם מרכזי במתקפה הפוסט מודרנית נגד הנחות רציונאליות-מטאפיסיות ביחס לשפה. תולדות הפילוסופיה, כמו תולדות המדע, הם אוסף של פסוקים לשוניים המקובלים והמושמעים בקרב קהילה נתונה של דוברים.

ניכוס  APPROPRIATION ,

אחד הסממנים המובהקים של הסגנון הפוסט מודרניסטי הוא שימוש מודע בחומרים קודמים כדי לייצר משהו חדש. דוגמאות וטכניקות אלה נמצא אצל מרסל דושאן (המשתנה שהפכה למזרקה), אנדי וורהול (קופסאות מרק קמפבל). האמנות הפוסט מודרנית מנצלת לצרכיה רעיונות, חומרים, אינפורמציה קודמת כדי לייצר טקסט חדש המודע להיסטוריה האירונית של דרכי היווצרותו.

נרטיב  NARRATIVE  מטא-נרטיב   META NARRATIVE ,

המושג נרטיב מבליט את אופיו הסיפורי-הפרשני של כל מבע אישי או זיכרון היסטורי. מטא-נרטיב הוא מונח מפתח בתורתו של ז' פ' ליוטאר. מציין את הביקורת הפוסט מודרנית כנגד הרצון לכתוב את תולדות הפילוסופיה, המדע, האמנות והפוליטיקה האנושית באמצעות סיפורי על, תיאוריות גורפות וטוטאליות בדבר הטבע האנושי והחוקיות המפעילה אותו בתחומים השונים.

סובייקט  SUBJECT ,

הפורמציה של הסובייקט מחליפה את המושג המסורתי של אני אינדיווידואלי אינטגרטיבי וזהותי. הסובייקט הנו אוסף המבנים הלשוניים והאידיאולוגיות התרבותיות שמכוננות אותו. ממושג פסיכולוגי הפך הסובייקט למושג סוציו-לשוני הטרוגני, המעיד על המאבקים ההיסטוריים שקובעים את גבולותיו. (כפיפות, שליטה, דומיננטיות).

סטרוקטורליזם - STRUCTURALISM פוסט סטרוקטורליזם – POSTSTRUCTURALISM,

תמונת העולם הסטרוקטורליסטית גורסת כי העולם ניתן להצרנה רציונאלית. הסטרוקטורליזם מנסה לאחד את הדקדוק האוניברסאלי שעומד ביסוד השיח האנושי בתחומים שונים של מדעי האדם. הפוסט סטרוקטורליזם לעומת זאת מאמץ גישה תרבותית השוללת את האוטופיה הרציונאלית שביסוד הסטרוקטורה ואת רעיון השחרור שטמון בחשיפתה. הפוסט סטרוקטורליסטיים מבליטים את הממד האידיאולוגי של הסטרוקטורה כממד מדכא ומציעים לחקור את "המולקולות" השונות של המשמעות המתרוצצת בתוכה.

חלל קיברנטי - CYBER SPACE,

מדיום המאפשר לבני אדם תחושה פיסית של הינתקות מן העולם הפיסי המוכר ונסיעה לעולמות אחרים הבנויים באופן בלעדי על הדמיון. מסלול הגלישה בסייבר ספייס אינו ליניארי ואינו נצפה. הגולש מוזמן בכל רגע לבחור ולבנות באופן אינטראקטיבי את האירוע הבא. סרט קולנוע חושף את הצופה למציאות כלשהי. הסייבר ספייס נותן למשתמש אפשרות אקטיבית לגלם את חווייתו, להיכנס באופן וירטואלי, פרפור מטיבי ו"גופני" לתפקיד.

סימבולי - SYMBOLIC דמיוני -  IMAGINARY ממשי -  REAL ,

אלה הם שלושת מצבי היסוד (על פי ז'אק לאקאן) באמצעותם ניתן לתאר את המציאות. הסימבולי מבטא את היסוד הקוגניטיבי בשפה: בסדר, בלוגוס, בחוקים הפורמאליים שלה. הדמיוני נוגע לשלב ההזדהות של הדמות במראה. אני מסיק את קיומי על-ידי הכפלה או השתקפות בדויה של דמותי בתוך המראה. דמות זו היא המפתח לכינונו של האני. הממשי מתייחס לבלתי ניתן להגדרה: אותם שיירים של סימנים אבודים שנושרים מן הרשת. זהו היסוד הליבידונאלי, הטרום-ורבלי, המציין את התשוקה הפוסט מודרנית - תשוקה שאין לה יעד.

סכיזופרניה תרבותית - SCHIZOPHRENIC  CULTURE,

מאפיין סוציו-תרבותי לעידן הפוסט מודרני. הסובייקט החדש מוגדר באמצעות הממד הבלתי קוהרנטי המתפרק של הווייתו. סכיזופרניה זו יוצרת סובייקט המובנה מבחינה תרבותית מקודים שונים שאינם מתלכדים ביניהם. זהו סובייקט שחי את השפה, את הסימן, בממד הבלתי מתחבר שלו, ומבליט כפועל יוצא את האלמנטים הפרקטלים הבלתי המשכיים (מבחינת חלל וזמן) של המציאות.

סמל אלגוריה - SYMBOL  ALLEGORY ,

הסמל היינו צורה לשונית שבה המשמעות מוגשמת באופן חד-פעמי וחושני בתמונה. השימוש בסמלים אופייני לאסתטיקה המודרניסטית. האלגוריה היא צורה לשונית שבה ישנו פער בין המוצג לבין משמעותו. המוצג החושני מוחלף במשמעות המפשטת שלו. האלגוריה אופיינית יותר לאסתטיקה הפוסט מודרנית. כל דבר לא היה ולא נברא, אלא משל היה, משל למשהו אחר.

פאלוצנטריות - PHALLOCENTRISM ,

גישה פילוסופית או תרבותית הגוזרת את שיפוטיה מתוך העדפה ברורה של הפאלוס הגברי. העמדה הפאלוצנטרית מעמידה את השיפוט הגברי כקנה מידה גלוי או סמוי להערכה. מנקודת מבט ביקורתית המונח בא לחשוף את ההגמוניה הגברית ולתאר אותה כקונסטרוקט תרבותי ולשוני שאותו ניתן לפרק ולבקר.

 פעולה תקשורתית - COMMUNICATIVE  ACTION,

מונח מרכזי בתיאוריה של הפילוסוף יורגן הברמס. הברמס רואה ערך משחרר בתקשורת רציונאלית המבוססת על עצם הרצון לקיים דיאלוג בהסכמה הדדית. בניגוד לכך, הוא מתנגד לתקשורת אינסטרומנטלית, מניפולטיבית ואסטרטגית, החותרת לשדל ולשלוט בבני אדם, ולכן מתייחסת אליהם רק כאובייקטים בדרך להגשמת מטרותיה.

פרגמטיזם – PRAGMATISM,

פילוסופיה שמבליטה את הזיקה בין תיאוריה לבין פרקטיקה. הסובייקט והאובייקט מכוננים עצמם בתהליך של התנסות. הידיעה מודרכת על ידי אינטרסים או ערכים. האמת תלויה באופן הארגון האינסטרומנטלי, הביצועי היעיל שלה. מושגים הם אפוא הרגלים של חשיבה או כללי התנהגות הולמים. גישה זו מבליטה ערכים של פלורליזם ושינוי, והיא תואמת את התפישה הפרפורמטיבית, הביצועית, ה"הצגתית" של העולם הפוסט מודרני.

פרדיגמה  PARADIGM ,

מערכת הנחות ומושגי יסוד המגדירה את עמדתה של קהילה מדעית בתקופה היסטורית נתונה, את תחומי החקירה וכן את אופני הפרשנות הלגיטימית של המציאות שנגזרים מקיומה המוסדי וההיסטורי של קביעה זו.

פרודיה/ פסטיש    PARODY/PASTICHE,

בעוד העולם המודרניסטי נוטה לעיצוב פרודי שמותנה במידה ידועה של געגועים ורצון לתיקון (מצד הפרודיסט), הנה העולם הפוסט מודרני נוטה אל העיצוב של הפסטיש. פסטיש פירושו חיקוי נלעג ובלתי אמין של "שפות מתות" בשיח התרבותי, מתוך מגמה להציג את אוזלת ידן כמכשיר של התבוננות וייצוג.

פרפורמנס   PERFORMANCE ,