עברתי די הרבה בחודש וחצי האחרונים, לפעמים החיים חייכו אלי ולפעמים לא. אני יודעת שיש אנשים שרע להם הרבה יותר ממני ותמיד מנסה להזכיר את זה לעצמי. אבל טבע האנושות לא חומק ממני ואני מוצאת את עצמי יושבת ושואלת: למה אנחנו לא יכולים לפרגן בלב שלם בלי לקנא? למה אנחנו נהנים לרכל אחד על השני עם שניהם? למה אנחנו חייבים לשקר בשביל לעשות רושם טוב? למה אנחנו שופטים לפי מראה ומפסידים היכרות עם אדם מקסים ומוכשר? למה אנחנו מתקמצנים על שיחת טלפון ושולחים אס.אמ.אס במקום? למה אנחנו תמיד פוגעים באנשים שהכי אוהבים אותנו? למה אנחנו אוהבים מישהו אחד וחושבים על מישהו אחר? למה אנחנו חייבים שיהיה לנו יותר? למה אנחנו מרגישים יותר טוב כשלמישהו אחר רע? למה אנחנו חייבים להזדקן ולשכוח את העבר? למה אנחנו חייבים לבגוד? למה אנחנו אף פעם לא מרוצים? למה אנחנו לא מחייכים יותר? למה אני מתלוננת? אני בעצם מאושרת!!!!!!!!!! |