אף אחד לא באמת רוצה להיות "פועל". אני?? יתהו כל שותי האספרסו התל אביבים, 'אני לא ממעמד הפועלים', יגידו מחויכים כשיגמרו לשתות את המנה היומית ב"שוויצר" שבכיכר מילאנו. הרי התרבות הגלובאלית העולמית מטמיעה בנו כי "פועלים" הם בהכרח מועסקי ענף הבנייה, שוטפי הכלים במסעדות, העובדים הזרים בחקלאות. חלילה לא אנשי היי-טק שעובדים 12 שעות ביום, במקרה הטוב, משעבדים את עצמם למקום עבודה, שאולי מתגמל אותם בצורה נאותה, אבל זורק אותם לאנחות כשהם מתחילים לגרד 40 שנות קיום ויצר התחרות כבר פחות רעב מבעבר.
אנשי התקשורת גם הם לא פועלים, רחמנא לצלן. אז מה אם הם עובדים ברובם בחוזי "פרילאנס" נטולי זכויות סוציאליות? הם לעולם לא יראו את עצמם כמנוצלים בני "מעמד הפועלים" הידוע לשמצה. 'מה פתאום פועלים?', הם יעקמו פרצוף חרוש קמטים ציניים. הרי הם אחראים על כל חיי התרבות התל אביבים. הם אלו שקובעים את הטון, הם אלו שמפרנסים את התדמית הנבובה- עיר ללא הפסקה.
הסטודנטים יפי הבלורית והתואר, שמעבירים את הזמן בקפיטריה של גילמן, הם וודאי לא פועלים. תגידו אתם השתגעתם? הם הרי אנשי רוח וספר, השמנא והסלטא של העיר שלא עוצרת. הם בקושי יצאו להפגין כשניסו להעלות להם את שכר הלימוד בכמה מאות שקלים. אז מה אם רובם צריכים להתדפק על דלתות מסעדות, שימנעו מהם כל זכות סוציאלית, רק בשביל לממן קצת דמי כיס מטוב ליבם של משאירי תשרים מקומיים? מה הפשע הנורא בלמהר למשמרת במוקד שירות הלקוחות של חברה סלולארית כזו או אחרת, שתפנק אותם בטלפון מהחברה ו-19.90 לשעה, במקום לשבת בספרייה ולחרוש אפלטון? במילא רוצים לסגור את הפקולטה.
אולי הגיע הזמן שבאמת נשנה את הגישה. אולי הגיע הזמן שנסתכל על עצמנו בפריזמה האמיתית של חיינו? הרי גם אם לחשבון הבנק שלנו נכנסת משכורת של למעלה מ-10,000 שקלים חדשים, אבל זמן איכות עם החברה, הבעל או האישה והילדים הם מותרות שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו וליצור, לחשוב ולהביע דעה זו משימה קשה מידי עבורנו, אז למה בכלל שווה המשכורת המפוארת שלנו? על מנת לקנות עוד טלוויזיה ענקית שתעטר את סלון ביתנו? בשביל עוד שקית בסוף יום הקניות בקניון ממוזג מלא בחנויות מותגים?
כשהצלחתי לראות את עצמי "כפועל" בפעם הראשונה בחיי, הבנתי כי להשתייכות זו צריכה להיות גם פרוגרמה פוליטית. וישנה. אני עם דע"ם ואסמא אגברייה. אני פועל. ואתם? |