| חייבת. כן. זו המילה המתאימה ביותר למצבי הנוכחי. חייבת. גבר, שרמנטי, שיודע פתיחה מהי, שמבין בסיבובים, שכוחו במותניו וידיו יכולות לבצע תרגילים מכל סוג שהוא.
כבר מאתמול זה ככה. שעות הערב היו השיא. הייתי חייבת גבר דחוף. חזרתי מהסופר עם חמש שקיות של מצרכים בריאים ונטולי סוכר וגלוטן וחשק מטורף לנגוס. היצרים היו חזקים ממני. בשעות מצוקה- העונג הגדול ביותר שלי, הוא לאכול את המוצרים בשעה שהם מגיעים מהסופר. זה מרגיש לי חדש בבטן. לפחות משהו מרגיש לי. אז פתחתי את קופסת הלבנה עטורת שמן הזית והזעתר, לקחתי ארבע פריכיות במקום בגט חם וטרי, מלפפונים חמוצים עאלק- הרי תמיד הם מלוחים וקופסת זכוכית של זיתים גדולים ומתובלים בכל טוב. ליד, הנחתי בקבוק קולה-זירו כמובן, לא הכי קר כי הוא חדש, אבל במקרה שלו זה לא משנה.
פריכית אחר פריכית נטבלו בעומק הלבנה, מלפפונים חמוצים נבלסו בקפידה משוננת אל פי, קולה-זירו נמזגה וזרמה בעקצוצים קלים אל גרוני ורק דבר אחד היה חסר כאן בפאזל. זיתים. אחזתי בעדינות את קופסת הזכוכית וסובבתי את המכסה הכסוף. סובבתי שנית, אך לדאבוני- דבר לא קרה. לקחתי מגבת מטבח דנדשה ובעזרתה ניסיתי לפתוח את הקופסה, אך אבוי! המכסה המזורגג לא זז ואף לא נראה שעתידו צופן סיבוב מינימלי. ישבתי לרגע ודמיינתי את קופסת הזיתים נפתחת. אומרים שמחשבה בוראת מציאות. אז חשבתי וחשבתי וחשבתי וחשבתי. ואז- ניסיתי שוב לבצע את הפעולה המטומטמת ביותר שאפשר לעשות עשר פעמים רצוף ולא להצליח בה. סובבתי שוב את מכסה קופת הזיתים החדשה. עכשיו, זה חייב להצליח!
המציאות, למרות מחשבותיי החיוביות, טפחה על פניי כביום שמש קיצי נטול משקפי-שמש וכובע ים מעוצב, שנקנה בחמישה מטבעות שנקל מרגיזים. באותו רגע, אחרי אחד-עשר סיבובי מכסה, הבנתי את משמעות המקרה שחוויתי. אני חייבת גבר. גבר שרמנטי, כזה שיודע פתיחה מהי, שמבין בסיבובים, שכוחו במותניו וידיו יכולות לבצע תרגילים מכל סוג שהוא. הוא ורק הוא, יכול היה לגרום לי להתענג על הזיתים המתובלים עד כאב.
בינתיים הקופסה עדיין סגורה.
מתנדבים יכולים להשאיר כאן את פרטיהם האישיים ואנו(אני וקופסת הזיתים) ניצור עימם קשר בהקדם. תצלומי ידיים, שרירים וחיוך - יהיו אפקטיביים במקרה הנ"ל.
תודה לכם ויום נפלא.
|