מקוב - שהתוודה שהגיע לאירוע רק בזכות חברו משה טריואקס, ושלא באמת התכונן לנאום - סיפר על חברה שהפיתוח שלה יכול היה ללכת בכמה כיוונים, והיא בחרה ללכת בכיוון של תרופות, כי שם חיכה הכסף. זאת למרות שהכיוון הטבעי והמבטיח יותר בשבילה היה ללכת לכיוון הסביבתי. מהו יזם, אמר מקוב, מנהיג, אדם שלוקח על אחריות על גורלו, שמחליט עבור עצמו ומוביל אנשים אחריו. ואז החל הסיפור על הגורילה כסוף הגב, מנהיג שבט הגורילות.

 הגורילות, אמר מקוב, מחכות לראות בכל דבר ועניין מה עושה המנהיג כסוף הגב. הוא מוביל אותם למקורות המים, למקורות המזון, הוא המודל המוחלט לחיקוי - והוא גם מכנס אותם להתגונן כקבוצה בפני חיות טורפות, כך שהן יוצרות קבוצה גדולה שמאיימת על נמר או דוב, למשל.

אבל אז, אמר מקוב, הגיע ליער צייד מסוג חדש: בן אדם, מצויד ברובה. הגורילה המנהיג, כסוף הגב,  עשה בדיוק מה שהוא יודע – כינס את השבט לחבורה צפופה אחת. את ההמשך, הוא אמר, אתם יכולים לדמיין לבד.

וכל זה, הוסיף מקוב, כדי להדגיש את ההבדל בין ניהול טכני לניהול גמיש, כזה שיכול להגיב לאירועים ולא להיות כבול רק לסכמות מוכנות מראש (הוא הזכיר בהקשר זה גם את התפקוד של ג'וליאני אחרי 11/9, כאשר ראש העיר ניו יורק ברר רק את הסעיפים הרלוונטיים מתוך התוכניות הסכמטיות לשעת חירום של המשטרה, מכבי האש וכו' – משום שהבין שמדובר באירוע מסדר גודל אחר).

המסר ליזמים היה ברור: גמישות, אלתור, יכולת לחרוג מסכמות, וניסיון לא לתת לניסיון לייצר אצלך הטיות חזקות מדי לעשות את מה שעבד בעבר בלבד.

ואגב, בפרס הראשון ליזם השנה של קרן שמש זכה מיכאל מזרחי, שהקים מיזם מקסים לפיסול ושילוט באמצעות צמחים, בפרס השני זכו קרן סיני ושרי סנדרוביץ, שפתחו עסק לאיפור ואקססוריז במגזר החרדי, ובמקום השלישי זכתה רחל מלסה שפתחה מסעדה אתיופית בתל אביב. היה תענוג.

מי שמעוניין לקרוא יותר על הקרן, על מועדון המנטורים של הקרן ועל המעורבות של מגזין TheMarker בפרויקט, מוזמן לקרוא את חלקו הראשון של הפוסט הקודם שהעליתי (החלק השני זהה לנוכחי)

http://cafe.themarker.com/view.php?t=54755

והנה גם הלינק הרלוונטי לדיון בקהילת המנטורים שלנו. http://cafe.themarker.com/view.php?t=43837