נשקיני התבוננה בתוגה בשדה הירוק לפני ביתה, שכמו התפוצץ מכמויות הנשיקות האדומות שהבשילו ומחכות לקטיף. אך איש לא בא לקטוף. נשיקות זאת כבר לא סחורה היום, הסבירו כלכלנים השכם והערב בטלוויזיה. אבל נשקיני לא הייתה מוכנה לוותר. היא לא השקיעה את כל חייה בשדה הנשיקות המטופח לשווא! מישהו חייב להתעניין במוצר המעולה שלה!...

נשקיני סקרה את השדה האדום שלה וחשה גאווה בלתי מוסתרת. היא הצליחה להגיע לשדה בשל מושלם בלי אף נשיקה ירוקה. הנשיקות שלה היו מהזן המתוק ביותר בשוק, ואף חקלאי לא הצליח להתחרות במוניטין עתיר השנים של משפחתה, משפחת נשיקוביץ. אך מה עגום הוא מצבה כעת, כשנותרה לבדה, אחרונה משפחתה המפוארת, משפחת מגדלי הנשיקות .

היו זמנים, נזכרה בגעגועים, שהגיעה לייצוא של 20 טון נשיקות לארצות אירופה. בקושי יכלה להדביק את הביקוש בחגים כגון ואלנטיין, חג האהבה, חג המולד, סילבסטר. האורזים עבדו יומם ולילה , ותיבות-תיבות של נשיקות אדומות ובשלות, עטופות במלמלה עדינה ועטורות סרטי זהב, הועמסו עוד ועוד על רכבת אווירית לכל יעד אפשרי.

אך כעת כל שיכלה היה לשקוע בזיכרונות...נשיקות זה כל כך אייטיז, אמרו לה כולם שוב ושוב בבוז . היא חייבת להפסיק להיצמד לעבר...מי משתמש בנשיקות היום? למי בכלל הן נחוצות? כל העולם חי יפה מאוד בלעדיהן, וכלל לא מרגיש בחסרונן. איש אינו זוכר אפילו כיצד משתמשים בהן.

נשקיני כרעה בין גבעולי הנשיקות הבשלות, העסיסיות, שאגלי טל הבוקר עליהן, וחשה שלבה עומד להישבר. עולם ללא נשיקות הוא עולם שלא כדאי לחיות בו, חשבה והתכרבלה בשיח נשיקות אדומות במיוחד. היא שאפה את ריחן המתקתק לקרבה. אולי פשוט תישאר כאן עד..........עד שתמות מות נשיקה.

  צחוק מתגלגל הכריח אותה לפקוח את עיניה ולהזיז את גופה הישיש, בן 120 השנים. ילד וילדה עמדו מולה וצחקו בקולי קולות  "סבתא! נרדמת בשדה!", צייצו בקול של בני 9. "עוד רגע והקוטפים יקטפו אותך, כי יחשבו שאת נשיקה בעצמך!". נשקיני שפשפה את עיניה. מאות קוטפים מילאו את השדה האדום, כשבאופק נראו שורות-שורות של משאיות עמוסות תיבות. "על מה חלמת?", התעניינו הנכדים, אך נשקיני רק חייכה חיוך מסתורי , וקטפה עבורם את שתי הנשיקות הכי מתוקות בשיח.

 ·        הסיפור נכתב בהשראת ציורה היפהפה של חברתנו , האמנית המוכשרת "נפרטיטי" (רפאלה) שפורסם בבלוג שלה בצירוף בקשה לשם הולם, ו"שדה הנשיקות האדומות" היה השם שקפץ לי לראש, ובעקבותיו -הסיפור ההזוי, העתידני הזה. הציור מצורף לסיפור באדיבות האמנית, ומצורפת לו גם תובנה אחת יקרה מפז: חברים בקפה מפרים זה את זה ברמות יצירתיות שקשה לדמיין! לא מכירה עוד אתר שעושה לי את זה! אז תודה ענקית לרפאלה על ההשראה! 

כל הזכויות (על הסיפור)שמורות לאלומה עברון@