אתה קיים, בחיי.

אחרי שנים של בדידות, גיליתי אותך.

אתה איש בן דמות.

עם עיניים מדברות.

שקט ומפלח, משועשע ומבדח.

כבר חשבתי שנגמר, שאת סך האפשרויות שלי לזוגיות כבר מיציתי,

ופתאום ניצנצת.

ממש מתחת לאף - כמו שהבטיחו - ברגע הכי לא צפוי.

רק שבהפרשי הגבהים - אני מתחת לאף שלך,

ואני לא בטוחה שאתה מבחין.

אני פה.

מנצנצת.

רק בשבילך.

או אולי ראית,

ואולי לא רצית?

אין לי שום דרך לדעת.

פוחדת לאבד יהלום לא מלוטש.

כן, מכירה בערכך,

ויודעת מה שוויי.

מתעצמת התמונה -

חתונה לבנה.

ואתה שם איתי,

צועד לצידי.

מאושר כמו שאני,

מאושרת כמוך.

 קרוב - כל כך קרוב.

ורחוק מאין כמוהו.

כמוך.

הזיות?

אמת?

אתה קיים באמת - או רק במאוויי?

צעד אחד

מהצל המטושטש,

זה כל מה שנדרש.