כלום
סערות-סופות מוחיות
פוסטים אחרונים
- ושוב אתה 8/6/16
- ושוב אתה 8/6/16
- אם - רודיארד קיפלינג - לגזור ולשמור 18/12/15
- התאהבתי 5/11/15
- האמנם 28/10/15
- עיתונות ומה שבינה 5/10/15
ארכיון
המודעה
"גבוה, נאה, יענג אותך,יעלה חיוך על שפתיך, ויפנקאותך כשעה, לפי בחירתך,בשעות הערב או הלילה בלבד"זו היתה לשון המודעה בעיתון. לא היו פרטים נוספים. אולם היא הודפסה באותיות די גדולותדבר שהצית את דמיונה של דינה. רעד קל עבר בגופה. הדפה את העיתון, ושוב התבוננהבמודעה.לרגע נזכרה בשנותיה הראשונות עם חבר ילדותה, מי שהפך ברבות השנים לבעלה. הואנהג לענג אותה ולהעלות חיוך בשפתיה ובכל גופה. בשעות היום ובשעות הערב והלילה.מיכאל, נהרג בתאונת דרכים, בדרכו מאילת, לאחר יום עבודה ארוך, כאשר התנגש בורכב שסטה מנתיב נסיעתו באופן פתאומי.מזה שלוש שנים דינה אלמנה. ילדיה עזבו מזמן את הבית והתפזרו להם בעולם הגדול.היחיד שנשאר בארץ מבין שלושתם-רענן בשבדיה, עיתונאי, עידו באנגליה, מהנדס אניות.צעיר הבנים אמיר בן השלושים – סטודנט לתואר שני במינהל עסקים,חי ונושם בחיפה. אינו מבקר לעיתים תכופות בבית אימו, ובשיחותיו בטלפון מרבה לספר על העומס הרב בלימודים ובעבודה.אל תפחדי אמא, אני מרויח הרבה כסף. יום אחד אפרנס אותך במקום אבא.את אלמנותה מפיגה דינה בפעילות שותפת. מספר פעמים בשבוע היא משתתפת כשומעת חופשית בהרצאות באוניברסיטה בתל-אביב. כמו כן היא מתעמלת פעמיים בשבוע, יוצאתכל בוקר להליכה עם שתי חברות ילדות שגרות בשכנות, הולכת לערבי שירה בציבור,ומידי שבת יוצא לסרט עם שכנתה מלמעלה.עם לילה, בעלותה על מיטתה – כאן פוצחת הבדידות בשירה אדירה, ודינה – לא פעם –אינה מצליחה להרדם עד אשמורת אחרונה, לעיתים, כשמחשבות זדוניות מטרידותאת מנוחתה.ואז נתקלו שוב עיניה במודעה שבעיתון. בינה לבינה חשבה שלא פעם ראתה מודעותמעין זו, אולם היתה זו הפעם הראשונה שרטט אחז בגופה.היא חפנה את שני שדיה בידיה מחצה אותם וליטפה אותם בחוזקה.הניחה את ידיה על בטנה,ומיששה את ירכיה הלוך ומשש. היא חשה לפתע געגוע עז לידיו של מיכאל שידעואת חמוקיה והכירו את תשוקתה, וקלטה שוב ושוב את העובדה שאם ברצונה לחושאי פעם טעמה של תשוקה, עליה לקנותה. גל של פחד שתף אותה, אולם מתוך יוזמה רגעית אחזה לפתע בידיה את הטלפוןומיהרה לחפש את עיתון הבוקר עם המודעה.החלה לחייג במהירות את המספר שהופיע בעיתון ומיד ניתקה.נשמה מספר פעמים וחייגה שוב. חשבה לנתק עם הישמע הקול. אולם אז ענהקול צעיר של בחורה. היא שאלה אם הגיע למקום הנכון. נכון ענתה הבחורהשאלה אם אפשר לדבר עם הבחור. הוא עסוק ענתה הבחורה ושאלה לאן את רוצה שהואיבוא, באיזה יום ובאיזו שעה.באותו רגע נזכרה שחברתה הטובה ריבה נסעה ללונדון לשלושה חדשים והדירהפנויה. נתנה במדוייק את כתובת חברתה, נקבה ביום המחרת ובשעה תשע בערב,מיד לאחר שניתקה הבחינה שלא הספיקה לשאול על המחיר.השעות הבאות עברו עליה בחרדה פתאומית ובחוסר נוחיות. המחשבות שרצו במוחההציקו לה. לרגעים התחרטה על השיחה וחיפשה דרך להתקשר ולבטל את העיסקה.אולם, משנעמדה מול המראה בחדר השנה שלה עירומה, ניבטת בחן על חמוקיה, סבה קדימה ואחורה, נהנית ממה שרואות עיניה, מתענגת על המחשבה שמחר בלילהתחוש שוב, אולי, את התחושה של נחשקת – הגם שעליה לשלם עבור תחושה זו.בפעם הראשונה מזה מספר שנים נרדמה מיד, ובקומה בבוקר אצה לדירת חברתהריבה, לאוורר אותה, להחליף מצעים, רצה לקנות מספר מצרכים, קטפה פרחיםודאגה להשרות בבית אוירה נוחה.עם שובה מההרצאות באוניברסיטה הסתובבה בדירה בחוסר מעש והיתה חסרת מנוחהכל היום.משהגיעה שעת ערב נטלה עימה כלי רחצה, מגבת, בגדים להחלפה ויצאה לעברדירתה של ריבה.ריססה במעט בושם את הדירה והחשיכה אותה. דופק ליבה הפחיד אותה. אפשרהיה לשמוע את הלמות ליבה בקצב מהיר ורצחני, הגם שניסתה בכל דרך להרגעלא צלח הדבר בידיה. לקחה מהספריה ספר, ולא הצליחה להתרכז בקריאה.פתחה את הרדיו ולא הצליחה להתביית על תחנה שתשמיע רק מוסיקה.בכל מספר דקות הביטה בשעון ויותר ויותר רצתה לקבל צלצול טלפון מהבחורההמבטל את הפגישה.צלצול נשמע. ניגשה לפתוח את הדלת.היתה יפה. לבושה במיטב בגדיה. שערה הארוך פיזרה על כתפיה, וריחה היה נעים.הוא עמד בדלת. גבוה.על פניו היתה מסכה. ראתה רק את פיו.לא ידעה אם הוא נאה.זה הנוהג אמר לה. ואז הוסיף, סליחה שכחתי משהו במכונית וירד במרוצה. בדקות הבאות, בעת שחיכתה, חשה פתאום, מבלי שידעה להסביר לעצמה,געגועים עזים לבנה, אמיר, ובאופן מכאני הוציאה מתיקה את הטלפון וחייגהאליו – לחיפה כמובן .הוא ענה לה. אך הפעם, נשמע לה קולו קרוב מתמיד. |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חזרתי ! *מעולה, כתוב היטב
תארי לך שתי אמהות יפות ומרגשות
(אמא- הוצאת לנו את המילים מהפה...)
ו- אפרתי- אפרופו מפתיע תפתיעי כבר את שלך כי שלנו כבר לא כל כך מופתעים...
נכתב בפשטות,
אך גדוש ברגש ועוצמה שמבצבצים בין השורות.
היטבת לתאר את הבדידות והכמיהה ליד מלטפת.
לצערי, אזלו כוכבי.
עוד אשוב...
תודה
ואענה לך בשיר הייקו מתוך הספר
"לאן נעלמו הקולות"
סיפורי זן ושירי הייקו
שתרגם מסינית ויפנית
יואל הופמן
גחלילית
נרדפת
מסתתרת
בירח
(ריוטא)
הזוי בעיניי ,לעולם אין לדעת מה עושים הקרובים לנו כאשר הם לא לצידנו כל מה שנשאר זה להאמין...
אמא (יש רק אחת!)
כל כך יפה
מרגש....
ומפתיע.