אומנם קצת באיחור, ואומנם הכרזתי שלא אכפת לי, אבל עדיין...

כותרות העיתונים ביום שלאחר בחירת פרס לנשיא שידרו אווירה של אופריה. "ווינר" "סוף סוף עשתה הכנסת את הצעד הנכון" ועוד ועוד.

מי שעוקב אחרי הדקויות הפוליטיות של השבועות האחרונים לא יכול שלא לכעוס מהפרסומים האלה.

אין לי כל התנגדות לפרס עצמו - אני לא חושב שיש ראוי ממנו היום להיות נשיא מדינת ישראל. יתרה מזו, אני חושב שזה רק טוב למדינה - ככה נפטרנו מפרס, פוליטיקאי שעבר זמנו ונקבל נשיא רציני וראוי. הדבר הראשון שאמרתי השבוע שפרס נבחר היה: "ברוך שפטרנו".

אולי זו הזוועה שעבר מוסד נשיא המדינה בשנים האחרונות בגלל קצב, אבל אם המדינה הייתה מכבדת את עצמה ואת המוסד הזה, אנשים היו יוצאים בגלוי נגד ההליך שהביא לבחירת פרס.

אין לי בעיה עם פוליטיקה. גם לא אם פוליטיקה מלוכלכת ואינטרסנטית. זה חלק מכללי המשחק. אני לא אוהב את זה, אבל זה מה יש. אנשים נבחרים כדי להשפיע, ליצור לחץ, להביא תקציבים ולהעביר חוקים עבור הציבור שמייצג אותם.

אבל מוסד הנשיא, שאמור להיות מעל פוליטיקה, חייב להיות כך גם בבחירתו. לא סתם מספרים שנשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר, שהוצע לו להיות נשיא המדינה, התנה את ההצעה בכך שהבחירה תהיה פה אחד ושלא יהיה מועמד נוסף. נשיא מדינה צריך להיות דמות טהורה, שיש לה חלק משמעותי במערכת הערכית של מדינת ישראל. גם הליך הבחירה הוא חלק מהעניין הזה.

בחירתו של פרס הובטחה כידוע לכולם, על ידי ש"ס. הבטחתה של ש"ס, לא באה בחינם. מספר חוקים קידמה ש"ס בזמן האחרון, בתמיכת הממשלה, ביניהם החוק הנוראי מכל, מה שקרוי חוק נהרי. הקשר בין בחירתו של פרס לחוק ידוע והדבר מכעיס אותי כל כך. אבל אני לא מתפלא, כישרונו של אולמרט להרוס כל דבר שהוא נוגע בו, ניכרת גם כאן. זה מכעיס אותי שכל דבר טהור במדינה הזאת מישהו מצליח להכתים. זה פשוט נמאס.

מה שהכי הכעיס זה היה הנאום של פרס. נו באמת - כמה אפשר להיות נדוש. מילא תהיה נדוש ממלכתי - דבר על חשיבות התפקיד, על איזה רגע זה בשבילך וכו'. אבל להגיד שהבחירה של הכנסת הפתיע אותך, שאתה נרגש מהאצילות של חברי הכנסת (וזה מבלי לגרוע להערכה שלי לרובי ריבלין). נו באמת. על מי אתה עובד...

שבת שלום

אלעד