כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    זכרונות של עו"ד מזדקן

    תגובות (7)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      15/7/12 17:26:

    צטט: אריאל, חיפה 2012-07-14 21:06:00

    צטט: מרב 1956 2012-07-14 19:23:20

    שלח לחמך על פני המים,,,,

    יישר כוח.

    אז זהו, שלא שלחתי לחמי.

    פשוט סייעתי למי שלא יכלו לסייע לעצמם.

    שלח לחמך הוא, למשל, טיפול בזקנים עריריים בתקווה לזכות בירושתם.

    הכרתי כמה מקרים, ותעבתי. 

    לא התכוונתי לכך.

    אלא לכך ששלחת לחמך ללא כוונות כלל.

    ככה אני מבינה את הפתגם הזה.

     

      14/7/12 21:06:

    צטט: מרב 1956 2012-07-14 19:23:20

    שלח לחמך על פני המים,,,,

    יישר כוח.

    אז זהו, שלא שלחתי לחמי.

    פשוט סייעתי למי שלא יכלו לסייע לעצמם.

    שלח לחמך הוא, למשל, טיפול בזקנים עריריים בתקווה לזכות בירושתם.

    הכרתי כמה מקרים, ותעבתי.

      14/7/12 19:23:

    שלח לחמך על פני המים,,,,

    יישר כוח.

      31/7/08 18:42:

    צטט: מר רשתות 2008-07-31 16:47:33

    מברך אותך על ה"פרו בונו".

    רבים עושים, אני פשוט סיפרתי פיקנטריה בת 30 ומעלה, לפני שקראו לזה (כמו למחלה) בשם לטיני.

     

      31/7/08 16:47:
    מברך אותך על ה"פרו בונו".
      31/7/08 14:25:

    צטט: יגאל קרט 2008-07-31 12:22:10

    אני לא יודע אם אנשים עושים דברים רק לשם שמיים, אבל בעיני הרבה יותר מכובד לקחת כמה תיקים כאלו של חסרי יכולת, רחוק מעין הזרקורים, ולעזור להם כמידת האפשר, אני לא יודע למה ולפעמים יש איזו הרגשה כי מה"פרו-בונו" המתוקשר הזה, נודף ריח קל של "שופוני"...

    יורשה לי להרגיע אותך, כאתיאיסט מוצהר - איני עושה דבר "לשם שמים".

    גם איני יכול לדבר בשמם של אחרים. אבל, כשאני עוזר למישהו שאינו יכול לעזור לעצמו - אני מרגיש טוב יותר.

    אשר ל"פרו בונו" - אין לי מושג איך ומה הם עושים. אני יודע שלעובדי ציבור ומדינה הדלת סגורה - בשל העדר ביטוח מקצועי. אבל לא חסרים מועמדים לעזרה. מי שעיניו בראשו נתקל בהם גם בלי ארגון.

     

      31/7/08 12:22:
    אני לא יודע עם אנשים עושים דברים רק לשם שמיים, אבל בעיני הרבה יותר מכובד לקחת כמה תיקים כאלו של חסרי יכולת, רחוק מעין הזרקורים, ולעזור להם כמידת האפשר, אני לא יודע למה ולפעמים יש איזו הרגשה כי מה"פרו-בונו" המתוקשר הזה, נודף ריח קל של "שופוני"...

    שמלת השבת של חנה'לה

    7 תגובות   יום רביעי, 30/7/08, 20:25
    בספרו החביב והנשכח של סמי גרונימן "זכרונותיו של יקה" (כן, אם תהיתם מהיכן ההשראה לשמו של הבלוג), הוא מצטט מישהו האומר לו "אין סיפוק גדול יותר ממתן בסתר - כאשר הענין מתפרסם ברבים".

     

    היום אספר לכם על מעשי הטובים, מתן בסתר שלא על מנת לקבל פרס.

    מעת שפתחתי משרד, טיפלתי בשני תיקים בשנה בממוצע בלא גביית שכ"ט. לא כיוונתי לכך, אז גם לא היה מפעל "פרו בונו", פשוט כך יצאו הדברים. או שמגיעים אליך אנשים, ואתה מבין מעצמך את מצוקתם - או שהם מגיעים אליך בנסיבות שונות ומשונות, ואינך יכול אלא לעזור להם.

    1. אחת כזו הגיעה אלי בהפניה מקרוב משפחה שלי, בתקווה לפתור את בעיותיה המשפטיות שלה, ובעיות הפרנסה שלי, ואולי גם כדי שהוא יזכה לקצת שקט ומנוחה עבורו.

    מסתבר שהגברת, קרובה לשבעים יותר מאשר לששים, עם קול המזכיר קופת צדקה בעת ניעור, מצויה בהליכי גירושין מבעלה היקר, וצריכה ייעוץ וייצוג בבית הדין הרבני. חיבתי לממסד הרבני היתה ידועה כבר אז, ולא העליתי בדעתי סכום כסף שעבורו אהיה מוכן להופיע שם ולייצגה. גם הבנתי, שאפילו אנער את הגב' הקשישה נמרצות - גרוש לא יפול ממנה.

    בחרתי בדרך הפשוטה ביותר מבחינתי. אמרתי לה כי איני מופיע בבית הדין הרבני, ולכן רק אומר לה מה ראוי לה לטעון שם, וכמובן, על שיחה כזו עימה איני אמור לגבות ממנה תשלום. הגב' המשיכה להופיע אצלי לאחר כל ישיבה לספר לי מחוויותיה - ולפני כל ישיבה "שרק אגיד לה מה לעשות שם".

    יום אחד באה לספר לי כי הנה, תם ונשלם, שבח לא בורא עולם, הגט ניתן - והיא חפשיה לנפשה. שמחתי גם אני על מזלי הטוב, שהנה ניתן גם לי גט כריתות מן הגב'.

    כעבור חדשים ספורים, היא מתייצבת בדלת משרדי, מלווה בפארטנר קשיש, מציגה את בעלה החדש, אקדמאי בן שבעים ושש. איחלתי להם מזל טוב, ואז היא מודיעה לי כי הם מתכוונים לקנות דירה ברבע מיליון לירות, (משהו כמו מיליון ורבע ₪ דהיום) ואם אוכל לייצג אותם ואת המוכרים בעיסקה זו.

    לצעירים ממני אזכיר כי שכר הטרחה המקובל באותה עת היה שלושת רבעי האחוז מכל צד, ומקובל היה גם שעוה"ד מייצג את שני הצדדים בעיסקה כזו.

    2. גב' אחרת הכירה אותי מטיפולי בה במסגרת הסיוע המשפטי. גם היא הגיעה למשרדי החדש, תוך הצהרת נכונות לשלם, וגם ממנה, בידעי את מצבה, לא יכולתי לגבות שכ"ט. ויום אחד היא מתקשרת אלי, לא היא לא מצאה חתן עשיר, היא פשוט הולכת לבית אבות, ומוכרת את דירתה. טוב, הפעם לא היתה זו דירה של רבע מיליון - אבל גם כאן פירנס שכה"ט כמה עצות חינם שנתתי.

    ובכן, מסתבר שלעתים הצדקה משתלמת.

    מובן שאלה היוצאים מן הכלל, במרביתם אתה מסייע - והקרן קיימת לעולם הבא. אבל בשלב מוקדם של חיי גיליתי שעזרה לזולת משפרת את ההרגשה העצמית, וגוזלת, בסך הכל, מעט מאד אנרגיה.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אריאל, חיפה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין