כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של mikelda

    עוסק בענייני חינוך, יזמות, שיפור מצב החינוך, הצעות חדשות. מה צריך לעשות ועדיין לא נעשה בתחום החינוך. רפורמות בחינוך לא מצליחות אצלנו לכן צריך להתמקד בשינויים קטנים ושיטתיים.

    0

    החינוך המקצועי והראש היהודי

    12 תגובות   יום חמישי, 31/7/08, 00:02

      

    בשנים האחרונות אנו שומעים את קינתם של אלו הרואים בחינוך המקצועי פתרון לתחלואיה של מערכת החינוך. בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל ניתן לראות, שבעשורים הראשונים של המדינה, החינוך המקצועי תפס מקום של כבוד. למעשה גם בתקופה שלפני קום המדינה בימי המנדט, החינוך המקצועי נתפס כדרך ליצור יהודי חדש, יהודי "נורמאלי". רבים מהוגיה של המדינה היהודית - הציונית ראו בחינוך המקצועי דרך ליצור יהודי חדש, עובד כפיים המתפרנס מעמל כפיו.

    החינוך המקצועי ברבות מהמדינות הנאורות, אליהן ישראל שואפת להידמות, משקיעות משאבים רבים בהפניית בוגרי מערכת החינוך לכיוון המקצועי, די להציץ בנתונים שפורסמו במרכז המחקר  והמידע של הכנסת כדי להבין את מקומו של החינוך המקצועי מאז הקמת המדינה.

    בתחילת שנות ה - 80, למעלה ממחצית התלמידים במערכת החינוך הציבורית למדה בחינוך המקצועי. זו הייתה דרכה של המדינה לסלול לתלמידים דרך לעבודת כפיים.

    כיום בתחילתה של המאה ה -21 ירד מספר התלמידים הלומדים בחינוך המקצועי ל 37% בלבד.

    ירידה זו במספר התלמידים היא תוצאה של ויכוח ציבורי, של ועדות שהמליצו על שינויים ולבסוף קיצוץ נרחב בחינוך המקצועי . כל אלו אילצו את מערכת החינוך לשנות את המדיניות ולצמצם את שיעורו של החינוך המקצועי.

    תרגום לשפת הכלכלה החופשית, מרגע שהתגלה כשל כלכלי - חברתי, התערבה המדינה ומצאה פתרונות בדרך של צמצום מכוון של החינוך המקצועי. זה היה בשנות ה - 80, כאשר היה פה "סדר". לשלטון הגיעו כוחות חדשים והחלו לחפש דרכים וגם מצאו כמה לתקן ולשנות.

    מי קם לזעוק על השינוי, התאחדות התעשיינים, רשת אורט וסטף ורטהיימר, להם יש אינטרס מובהק, עד אז התאחדות התעשיינים קיבלה עובדים מקצועיים בזיל הזול, ורשת אורט שעיקר מסלולי הלימוד עד אז היו מקצועיים. שני גופים אלו הם רק דוגמה לפעילותם של בעלי עניין, מאוחר יותר גם הצבא ימחה על רמתם המקצועית הנמוכה של החיילים בוגרי מערכת החינוך הציבורית.

    הטענות מרכזיות נגד החינוך המקצועי אינן מיוחדות רק לישראל. גם בעולם מתייחסים לרמה הנמוכה של החינוך המקצועי, ולעובדה שחינוך זה מיועד בעיקר לשכבות המוחלשות חברתית, כלכלית וגיאוגרפית.

    שם במדינות העולם הצליחו לשלב את המעסיקים  ואת ארגוני העובדים כדי לשפר את רמת הלימודים, להתאים את הלימודים לתעשייה המודרנית הנדרשת, גם לתהליך הגלובליזציה יש תפקיד מפתח בשיפור מעמדו של החינוך המקצועי. גורמים פרטיים הגיעו למסקנה, בעידוד דרישות חברתיות להקים בתי ספר, לממן לימודים נדרשים לצרכים העסקיים שלהם.

    בישראל ניתן לראות את חברת אינטל, שקיבלה מענקים נדיבים מהמדינה  בקריית גת, ואת סטף וורטהיימר שהקימו בתי ספר משלהם כדי להשיג לעצמם עובדים בעלי הכשרה מקצועית מתאימה.

    זו, גם דרך להפריט את מערכת החינוך.

    ברקע הדברים נשאלת שאלה מרכזית, של מי האינטרס בקיומו של חינוך מקצועי ציבורי. האם אין זה אינטרס מובהק של התעשיינים, מדוע שלא יממנו את החינוך המקצועי, הרי התקציבים הנדרשים לחינוך המקצועי גדולים יותר מהתקציבים  הנדרשים לחינוך העיוני. הם, התעשיינים, רוצים תוספת שישלמו.

    • פרופ' לביא הביע את עמדתו בכנס קסריה ב 2001: חיזוקו של החינוך העיוני הוא חשוב גם לעתידו של הילד, ולא פחות חשוב לעתידה של מדינה מודרנית ונאורה. לתלמידים הלומדים בחינוך המקצועי נסגרות דלתות האקדמיה וההשכלה.

    ההמלצה העיקרית הייתה, לצמצם מאוד את החינוך המקצועי, ולהגדיל מצד שני באופן משמעותי את החינוך העיוני, כך בוגרי מערכת החינוך יגדילו את סיכוייהם למוביליות חברתית וכלכלית.

    האם זה נכון לקבוע את מסלול התפתחותו של הילד בגיל כל כך צעיר ?

    • פרופ' סבירסקי, התייחס לחינוך המקצועי במאמר מ 1999, שווים ושווים פחות. במאמר הוא טוען: "המסלול העיוני, צריך לשרת באופן שווה את כל התלמידים. העובדה שהחינוך המקצועי נכלל בתוכנית הלימוד הממלכתי מעידה יותר מכל על מדיניות מעמדית, שנועדה לקבע את ההבדלים הטבעיים, כביכול, בין בני האדם".

    האם בעידן המודרני, שבו הפרט מעצב את חייו בהתאם לשאיפותיו ולכישוריו יש מקום לחינוך מקצועי המקבע את עתידם של תלמידים מסויימים?

    האם המדינה צריכה להשתתף בהוצאות הייצור של תעשיינים ויזמים פרטיים?

    הישגי תלמידי החינוך המקצועי הם נמוכים מאוד, למשל: בשנת 2006 רק 55% מהתלמידים סיימו וקיבלו תעודת גמר. הציון הממוצע בבחינות הבגרות  של תלמידי החינוך המקצועי  הוא: 57.6.

    בניתוח תוצאות בחינות הבגרות מהשנים האחרונות ניתן לראות , שרק כמחצית מהבוגרים מסיימים עם תעודת בגרות מלאה, ועוד פחות מכך, בגרות איכותית המאפשרת כניסה לאקדמיה.

    כיום, בעידן צמצום העלויות שמשרד האוצר מנהיג, ניתן להבין את המוטיבציה לצמצום החינוך המקצועי. עלותו פשוט גבוהה.

    עלות החינוך המקצועי גבוה ביחס לחינוך העיוני, שעה שבועית לתלמיד בכיתה עיונית שווה 1.47 ש"ש, לעומת שעה כזו בחינוך המקצועי השווה ל 1.9 ש"ש.

    משרד האוצר מתקצב את החינוך המקצועי, שאינו דרך משרד החינוך, בלמעלה מ300 מיליון ₪ לשנה.

    כיתה בחינוך המקצועי מתוקצבת בהתאם  ל 18-20 תלמידים בלבד. עובדה המאפשרת לבעלויות להגדיל את מספר התלמידים בכל כיתה, וכך להרוויח מחינוך.

    מי צריך חינוך מקצועי, כאשר האפשרויות הן: עץ, אופנה וטקסטיל,הארחה, רכב, בנין, טיפוח חן, מינהל, מטפלות ועוד. מרבית המקצועות האלו דורשים קורסים בסיסיים של מספר חודשים בלבד.

    כיצד החינוך המקצועי משפיע על כושר ההשתכרות בעתיד?

    מחקרו של גדי פרנק מהמועצה הלאומית לכלכלה התייחס להשפעת מדיניות חינוך אפשרית על מידת אי-השוויון בהכנסות במהלך הצמיחה (בראשית העשור). התברר שקבוצת החינוך העיוני היא "עשירה" יותר בהשוואה לקבוצת החינוך המקצועי.

    ההתמקדות בחינוך המקצועי היא בעייתית מאוד בעיני, משום שזהו פתרון פשוט מידי. בתי הספר מתקשים להתמודד עם תלמידים מסוימים, ומחפשים דרך להוציא אותם מהכיתות הרגילות, לכיתות חלשות, מקצועיות, אל מחוץ למסגרת משרד החינוך לבתי ספר פרטיים של משרד התמ"ת, או לבתי ספר של יזמים פרטיים וחברות.

    בטווח הקצר הפתרון נראה מוצלח, אבל כאשר בוחנים אותו על פני תקופה ארוכה מתגלים כמה קשיים מהותיים. ניתן ללמוד על הבעיות במדינות שונות. 

    • גרמניה, כבר בגיל 13 התלמיד מכוון למסלול מקובע, שרק בו הוא יכול להתפתח בעתיד. בגרמניה מנסים להתמודד עם מציאות שבה נעצרה המוביליות המקצועית הבין - דורית. כיום החליטו בגרמניה להרחיב את לימוד מקצועות הליבה, ולפתוח בתי ספר ערב להשלמת לימודיהם העיוניים.
    • הולנד, כבר בגיל 12 נקבע מסלול ההתפתחות של התלמידים. גם בהולנד הוחלט לשפר את רמת ההשכלה הכללית ולהעשיר את לימודי הליבה.
    • יפן, מדינה תעשייתית לכל הדעות, קרוב ל 73% מהתלמידים לומדים בחינוך העיוני.
    • אוסטרליה, החינוך המקצועי מיועד לבוגרי מערכת החינוך ואיננו ניתן במהלך לימודי התיכון.
    • ארצות הברית, רוב החינוך המקצועי ניתן לבוגרי תיכונים במכללות מקצועיות.

    ניתן לראות שברוב המדינות ישנן תפיסות והגדרות חדשות המתייחסות לחינוך המקצועי. ניסיון העבר - ההסללה , יצר תדמית גרועה לחינוך המקצועי, שכן עיקר המקצועות שנלמדו היו שוליים וחסמו את המוביליות החברתית, הכלכלית והגיאוגרפית. החינוך המקצועי היה מיועד לשכבות מוחלשות ויצר אי - שוויון מובנה. התגובה הציבורית החברתית הובילה לרפורמות, שצמצמו את החינוך המקצועי באופן דרסטי.

    בישראל כמו במדינות העולם מתנהל ויכוח מחודש על דמותו של החינוך המקצועי. ויכוח זה הוא תוצאה של צרכים אמיתית לעובדים מיומנים בתעשייה, חיילים ברמה מקצועית גבוהה יותר.

    המערכות הכלכליות זקוקות נואשות לכוח אדם  מיומן, אך מנסות לצמצם עלויות ודורשות מהמדינה להשתתף בתהליך הכשרת כוח העבודה.

    אין חולק על העובדה, שהכן יש לשלב את החינוך המקצועי במסגרת החינוך הציבורי. מנגד ישנו ויכוח, עד כמה החינוך המקצועי יבוא על חשבון החינוך העיוני, ומהי רמתו של החינוך המקצועי.

    הויכוח על החינוך המקצועי נמצא בשיאו: כן לחינוך המקצועי, לא לחינוך המקצועי, אבל כבר עכשיו די ברור אנחנו נצטרך לשלם עוד ויותר על החינוך בישראל.

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/6/09 09:14:

      צטט: aריק 2008-08-01 10:05:08


      אני רוצה להזכיר לך ש: תלמה ילין נחשב כביה"ס מקצועי, בית הספר להנדסאים שליד אוניברסיטת ת"א נחשב לביה"ס מקצועי, ביה"ס שלי שבו לומדים רובוטיקה ובינה מלאכותית נחשב ביה"ס מקצועי.

       

      תלמה ילין הוא תיכון עיוני.

      והוא מוציא את תלמידיו עם תעודת בגרות אקדמית, היינו - כזו שאפשר להתקבל איתה לאוניברסיטה מבחינת כמות יחידות הלימוד. הוא לא נותן לתלמידיו כל תעודה מקצועית בסוף הלימודים, ובכל מקרה המגמות הנלמדות בו לא נחשבות "מקצועות" מבחינת משרד העבודה. 

      צטט: aריק 2008-08-01 10:05:08


      אני רוצה להזכיר לך ש: תלמה ילין נחשב כביה"ס מקצועי, בית הספר להנדסאים שליד אוניברסיטת ת"א נחשב לביה"ס מקצועי, ביה"ס שלי שבו לומדים רובוטיקה ובינה מלאכותית נחשב ביה"ס מקצועי.

       

       

      כמעט בכל בית ספר יש כיתה, בדרך כלל קטנה, שאפשר להגדיר אותה כיתה מקצועית.

       

      זהו סוג החינוך המקצועי, שאני מתכוון אליו, מקצועות ברמה גבוהה ובנושאים נדרשים.

      תלמידי הכיתות האלו, הם אותם 25% של התלמידים שמקבלים פתרונות מצויינים במערכת החינוך הציבור.

       

      כמה כאלה יש?

       

      החינוך המקצועי, זה שנכשל, הוא במקצועות השוליים שאליהם התייחסתי בפוסט.

      מיכאל

        1/8/08 10:05:

      אני רוצה להזכיר לך ש: תלמה ילין נחשב כביה"ס מקצועי, בית הספר להנדסאים שליד אוניברסיטת ת"א נחשב לביה"ס מקצועי, ביה"ס שלי שבו לומדים רובוטיקה ובינה מלאכותית נחשב ביה"ס מקצועי.

      צטט: ריקוד חופשי 2008-07-31 18:48:44


      אני מסכימה עם דעתך שהפנית תלמידים לחינוך המקצועי באה מקושי של המערכת להתמודד עם קשיים של תלמידים רבים.

      נכון, לא כולם יכולים להיות עו"ד אבל גם לא כולם רוצים או מעוניינים בזה. לדעתי יש להעלות את הרמה בחינוך המקצועי, לדאוג לרמה גבוהה גם בחינוך המקצועי. לפתוח מגמות מקצועיות ביוזמת משרד החינוך, ובמימון התעשייה והצבא.

      לדאוג למגוון גדול של אפשרויות (היום יש כל כך הרבה בחירה למקצועות לבגרות, למה לא גם במקצועי?), שיתאימו גם להיפראקטיביים או לידיים השמאליות.

      מחשבה לטווח ארוך תעזור גם להכניס תלמידים כאלה למעגל העבודה, מה שחוסכים היום על חינוך מקצועי, יצטרכו לשלם מחר בדמי אבטלה והשלמת הכנסה ועזרה ברווחה. הגיע הזמן שהמדינה תבין את זה ותפנה הרבה יותר כסף לחינוך.

      פוסט חשוב ביותר

       

      תודה על תגובתך התומכת.

       

      להוסיף, שנה אחת בכלא או במערכות דומות שוות ערך לתקציב לימודים של עשר (10) שנים.

      מה שנחסך היום ישולם בריבית דריבית בעתיד.

       

      אם ניגשים לטיפול מתוך כוונות אמיתיות אפשר למצוא פתרונות מצויינים, אבל...

      מיכאל

      צטט: שושי פולטין 2008-07-31 13:02:27


      צר לי מיכאל, אבל אני חולקת עליך!

      אני גם מסכימה עם קודמי.

      מדינה מתוקנת צריכה לדאוג לבניה,

      מדינה מתוקנת צריכה גם לדאוג שתהייה בה תעשייה מפותחת,

      וכיוון שכך פיתוח התעשייה ופיתוח כישורי האנשים לעבודה באותה תעשייה ,

      עולים בקנה אחד ומשרתים את כל הצדדים, ואין בכל פסול, נהפוך הוא.

      הצלחה בבגרות אינה חזות הכל, אדם יכול להיות מוכשר בצדדים הטכניים ללא יכולת להתמקד בתכנים העיוניים,

      ולכן יש לתת לו את הכלים ולתת לגיטימציה להתפתחותו בכיוון זה.

      אינני יכולים להתבסס על אנשי תקשורת, מנהל עסקים, משפטים וכו',

      צר לי אבל המכללות עמוסות באנשים שלומדים מקצועות אלו, ומה יהא גורלם?

      את דעתי הבעתי בהרחבה בפוסט

      אל תתנו לדו"ח הזה לשקוע במצולות השכחה

      יש לפתח את הלימוד המקצועי ולהעלות את רמתו , כך שציבור גדול יותר ישתלב בו,

      ואם נעשו שגיאות בעבר יש ללמוד מהם ולא לחסל את החינוך המקצועי.

       

       

      שושי אני דווקא שמח לתגובתך.

      מדינה מתוקנת ( דמוקרטיה מערבית) מחוייבת להבטיח לבוגריה ואזרחיה לחיות חיים טובים מאושרים ומספקים.

       

      הבחירה בדרך ההתפתחות האישית היא של הפרט. המדינה צריכה להבטיח שכל בוגר יקבל מיכסת ידע (ליבה) ברורה ומוגדרת. הליבה היא מכסת הידע, אם מונעים מקבוצות באוכלוסיה לקבל זאת מכל מיני סיבות, אז גורמים לעוול וקיפוח.

      הבגרות אינה חזות הכל, והיא אינה רלוובנטית. תפקיד הבגרות הוא בין היתר מיון הבוגרים לכיוונים בעתיד.

      במציאות שלנו, יש אי הבנה למשמעותה של הבגרות. לכן כמחצית מבוגרי מערכת החינוך אינם זכאים לתעודת בגרות.

       

      החינוך המקצועי כפי שהתנהל בעבר, ולכן קמה צעקה גדולה, סייע להנשיר תלמידים שהמערכות לא הצליחו להסתדר איתו.

       

      אני מסכים עם הסיפא שלך, חובה להעלות את רמתו של החינוך המקצועי, להפוך אותו לרלבנטי למאה ה - 21.

       ופה המדינה מתקמצנת, לכן החינוך המקצועי נכשל. אין ברירה צריך לשלם על איכות.

       

      מיכאל

      צטט: mahatma 2008-07-31 12:45:20

      עם כל הרצון הטוב לא כולם יכולים להיות מנהלים או עורכי דין. כדי להפעיל את גלגלי המשק יש צורך בכוח יצרני, ועדיף שיהיה מקצועי. היהודים בגלות התמקמו תמיד בתפקידי ניהול, הכלכלה, עו"ד ורופאים, אבל זה היה טוב בגלות שהיה כוח עבודה (וגם במקרה הזה נוצרה עקב כך שנאה ליהודים). אך אם צריך לנהל מדינה יהודית בא"י אי אפשר שכולם יהיו מנהלים, עו"ד, רופאים וכלכלנים. יש צורך בנגרים, רתכים, תופרים, חקלאים וכו'...

      צריך לחזור לאידיאולוגיה הציונית של היהודי העובד ולא לחזור שנות אור אחורה ליהודי הגלותי.

       

       

      היי מהטמה,

       נכון לא כולם צריכים להיות עו"ד וכו', אבל המדינה חייבת לקבוע מהי כמות הידיעות שבוגר מערכת החינוך צריך כדי לתפקד באופן יעיל בחברה מודרנית.

      החינוך המקצועי איבד את הבסיס שלו לפעול כאשר במקום לחשוב על טובת הילד וטובת התלמיד, חשבו איך לקבע, איך להסליל ילדים שלא הסתדרו בבית הספר לתוך מקצועות פשוטים ולא נחשבים.

      מיכאל

      צטט: shulamit 2008-07-31 02:06:31


      אחת הבעיות אצלנו נובעת מן ההתנהגות הגחמנית של המערכות המשנות כל פעם חינוך ולא מבססות מסורת עבודה. כמורה בחינוך הטכנולוגי  ( אמנת, גרפיקה) עברתי מתוכנית לתוכנית  השונה מקודמתה . כל מפקח או מדריך וההמצאות שלו. כך זה גם בחינוך העיוני.

       

      אגב, אינני מסכימה ל " עץ, אופנה וטקסטיל,הארחה, רכב, בנין, טיפוח חן, מינהל, מטפלות ועוד. מרבית המקצועות האלו דורשים קורסים בסיסיים של מספר חודשים בלבד. "

      כל אחד מן התחומים שהזכרת יכול להילמד ברמות הגבוהות ביותר. עובדה

      שמקצועות אלו נלמדים במסגרת לימודים גבוהים. זה שתלמיד מתקשה בלימודים עיוניים לא אומר שאינו חכם מוכשר ואינטליגנטי. אני נתקלת בהמון תלמידים מבריקים שמתקשים להתמקד בלימודים לקראת תעודת בגרות הדורשים מידה רבה של קונפורמיות ושמרנות. חשוב ביותר להתאים מקצוע ללומד ולא לשלוח מישהו ש" יש לו ידיים שמאליות" ללמוד מקצוע הדורש תבונת כפיים. או אדם היפראקטיבי ללמוד תחום שעליו לשבת שעות ולחזור על אותה פעילות.כאמור, גם לי היה הקשה  "להתישר". רק לאחר הצבא השלמתי בחינות. אגב, זה דבר נהדר שצה"ל עוזר למשתחררים ללמוד. 

      כל טוב

      שולמית

       

       

      היי שולמית,

      צמצום החינוך המקצועי לא היה תוצאה של התנהגות גחמנית, אלא דדוקא דיון ציבורי  סוער.

      נוסף לזאת הצמצום היה נחלתן של מדינות רבות בעולם בתחילת שנות ה - 80.

       

      כיום מתעורר הדיון מחדש, והוא נוגע בחלק השני של תגובתך, המקצועות המוצעים בחינוך המקצועי הם ברמה נמוכה מידי, עד כדי כך שמונעים מהילדים האלו בעתיד להמשיך להתפתח  בתחומם. כיום תעשיות היופי, העץ, האירוח והרכב הן תעשיות מתקדמות, אי אפשר להתקדם בהן ללא ידיעה מקפת , גם של לימודים עיוניים.

      במדינות עולם הבינו את זה והקימו מערכת לימודי ערב וכיוב' להשלמת לימודי הליבה.

      מיכאל

        31/7/08 18:48:


      אני מסכימה עם דעתך שהפנית תלמידים לחינוך המקצועי באה מקושי של המערכת להתמודד עם קשיים של תלמידים רבים.

      נכון, לא כולם יכולים להיות עו"ד אבל גם לא כולם רוצים או מעוניינים בזה. לדעתי יש להעלות את הרמה בחינוך המקצועי, לדאוג לרמה גבוהה גם בחינוך המקצועי. לפתוח מגמות מקצועיות ביוזמת משרד החינוך, ובמימון התעשייה והצבא.

      לדאוג למגוון גדול של אפשרויות (היום יש כל כך הרבה בחירה למקצועות לבגרות, למה לא גם במקצועי?), שיתאימו גם להיפראקטיביים או לידיים השמאליות.

      מחשבה לטווח ארוך תעזור גם להכניס תלמידים כאלה למעגל העבודה, מה שחוסכים היום על חינוך מקצועי, יצטרכו לשלם מחר בדמי אבטלה והשלמת הכנסה ועזרה ברווחה. הגיע הזמן שהמדינה תבין את זה ותפנה הרבה יותר כסף לחינוך.

      פוסט חשוב ביותר

        31/7/08 17:20:

      לפני כחצי שעה התקשרה אליי מישהי שלמדה איתי תקשורת (סיימה במזל טוב אחרי 7 שנים) ושאלה אם אני יכול לעזור לה למצוא עבודה. אמרתי לה בצורה הכי ישירה וישרה שעדיף לה למצוא מקצוע אחר. השוק רווי באנשי תקשורת ולכן המעסיקים בתחום מזנים את תנאי העסקה. בעוד שבתעשייה הכבדה מחפשים עובדים מקצועיים בנרות. אם הטבע לא עושה את האיזון המדינה צריכה ליצור את האיזון.
        31/7/08 13:02:


      צר לי מיכאל, אבל אני חולקת עליך!

      אני גם מסכימה עם קודמי.

      מדינה מתוקנת צריכה לדאוג לבניה,

      מדינה מתוקנת צריכה גם לדאוג שתהייה בה תעשייה מפותחת,

      וכיוון שכך פיתוח התעשייה ופיתוח כישורי האנשים לעבודה באותה תעשייה ,

      עולים בקנה אחד ומשרתים את כל הצדדים, ואין בכל פסול, נהפוך הוא.

      הצלחה בבגרות אינה חזות הכל, אדם יכול להיות מוכשר בצדדים הטכניים ללא יכולת להתמקד בתכנים העיוניים,

      ולכן יש לתת לו את הכלים ולתת לגיטימציה להתפתחותו בכיוון זה.

      אינני יכולים להתבסס על אנשי תקשורת, מנהל עסקים, משפטים וכו',

      צר לי אבל המכללות עמוסות באנשים שלומדים מקצועות אלו, ומה יהא גורלם?

      את דעתי הבעתי בהרחבה בפוסט

      אל תתנו לדו"ח הזה לשקוע במצולות השכחה

      יש לפתח את הלימוד המקצועי ולהעלות את רמתו , כך שציבור גדול יותר ישתלב בו,

      ואם נעשו שגיאות בעבר יש ללמוד מהם ולא לחסל את החינוך המקצועי.

        31/7/08 12:45:

      עם כל הרצון הטוב לא כולם יכולים להיות מנהלים או עורכי דין. כדי להפעיל את גלגלי המשק יש צורך בכוח יצרני, ועדיף שיהיה מקצועי. היהודים בגלות התמקמו תמיד בתפקידי ניהול, הכלכלה, עו"ד ורופאים, אבל זה היה טוב בגלות שהיה כוח עבודה (וגם במקרה הזה נוצרה עקב כך שנאה ליהודים). אך אם צריך לנהל מדינה יהודית בא"י אי אפשר שכולם יהיו מנהלים, עו"ד, רופאים וכלכלנים. יש צורך בנגרים, רתכים, תופרים, חקלאים וכו'...

      צריך לחזור לאידיאולוגיה הציונית של היהודי העובד ולא לחזור שנות אור אחורה ליהודי הגלותי.

        31/7/08 02:06:


      אחת הבעיות אצלנו נובעת מן ההתנהגות הגחמנית של המערכות המשנות כל פעם חינוך ולא מבססות מסורת עבודה. כמורה בחינוך הטכנולוגי  ( אמנת, גרפיקה) עברתי מתוכנית לתוכנית  השונה מקודמתה . כל מפקח או מדריך וההמצאות שלו. כך זה גם בחינוך העיוני.

       

      אגב, אינני מסכימה ל " עץ, אופנה וטקסטיל,הארחה, רכב, בנין, טיפוח חן, מינהל, מטפלות ועוד. מרבית המקצועות האלו דורשים קורסים בסיסיים של מספר חודשים בלבד. "

      כל אחד מן התחומים שהזכרת יכול להילמד ברמות הגבוהות ביותר. עובדה

      שמקצועות אלו נלמדים במסגרת לימודים גבוהים. זה שתלמיד מתקשה בלימודים עיוניים לא אומר שאינו חכם מוכשר ואינטליגנטי. אני נתקלת בהמון תלמידים מבריקים שמתקשים להתמקד בלימודים לקראת תעודת בגרות הדורשים מידה רבה של קונפורמיות ושמרנות. חשוב ביותר להתאים מקצוע ללומד ולא לשלוח מישהו ש" יש לו ידיים שמאליות" ללמוד מקצוע הדורש תבונת כפיים. או אדם היפראקטיבי ללמוד תחום שעליו לשבת שעות ולחזור על אותה פעילות.כאמור, גם לי היה הקשה  "להתישר". רק לאחר הצבא השלמתי בחינות. אגב, זה דבר נהדר שצה"ל עוזר למשתחררים ללמוד. 

      כל טוב

      שולמית