למתים חיים משלהם”, הצביע שלמה כפיר על כן הציור, שירש מאהרון אבני, "כשאני מצייר על הכן הזה, העיניים שלו בולשות מאחורי". זה היה חודש לפני שהתמוטט בחדרו ולא קם עוד. "החלומות שלי, באים ויוויוצאים מה'סטודיה', מה שנהיה 'מכון אבני'", שלמה כפיר מתקין את הבד על הכן ואומר, "אני מקיף את אבאבני העומד לפני כן ציור ריק, באמצע אולם חשוך, אור פתאומי, מסנוור, זוהר לרגע, על דמות הולכת ודודוהה, עד שנאסף מאבני הזיכרון האחרון". |