הוא שאל את עצמו, איך בעצם הכל התחיל. מתי הונחה במקומה החתיכה הראשונה בפאזל חייו. וככל שהפליג אחורה במחשבותיו, הבין שהכל התחיל במלחמה ההיא. הוא היה אז חייל מן השורה, מחשב את קיצו לאחור, וחולם חלומות אחרים. המלחמה, כמו לכל אחד, עשתה גם לו משהו, והוא החליט לקשור את גורלו בגורל הצבא. קורס קצינים היה ההמשך הטבעי מכאן. האם זו היתה החתיכה הראשונה בפאזל? או שמא היתה זו אותה פקידת שלישות עלומה ששיבצה אותו להשלמת הקצונה הלא נכונה, שם פגש את האיש שלקח אותו לכיוון אחר מכל מה שתכנן לעצמו. מה הוא ידע עד אז? צבא. אולי קריירה. אולי לימודים, מטעם הצבא, קידום, דרגות, נישואים ושיגרה. אבל הפגישה איתו הפנתה אותו לכיוון אחר. לא מורגש בתחילה, והפוך מכל מה שחשב. הוא שתל בו את יצר הנדודים. לאירופה, לארצות הברית. להשתחרר מהצבא ולראות עולם. והנער שבו, גבר על הקצין שבו והכריע לטובת החתיכה השניה בפאזל. שחרור וטיול. כולם טיילו אז. אירופה הקלאסית, או טיול מחוף לחוף, והחבר? הוא בא עם רעיון, נדוש היום, מסתורי ומקורי אז: רחוק משם. אל עבר הלא נודע. ההתרגשות גברה מיום ליום. אל השחרור הקרב, אל הנסיעה. הם ירדו לפרטי פרטים למדו את המסלול, המנהגים. אבל ככל שהתקרבה הנסיעה, נראה שתפקידו של החבר מסתיים. הוא בא לרגע, כדי לשנות את כיוון חייו, ועכשיו הוא עוזב, נשאר מאחור, ושולח אותו לדרכו לראות את העולם. הוא נסע. גבות רבות הורמו, והוא נסע. הריחות, המראות, האנשים, סבבו אותו, והוא בשכרון חושים, בצמא בלתי נדלה, גמא את כולם לתוכו. עובר מעיר לעיר, מכפר למקדש, מקשיב לזקנים וסיפוריהם, סופג עוד ועוד ואינו מתמלא. המכתבים ששלח מדי פעם, היו מלאי תיאורים צבעוניים. ניסה להעביר להוריו מעט ממה שחווה, כדי שיבינו, כדי שיחיו איתו את הטיול. באביב הגיע אל ההרים הרחוקים. השלג התחיל להפשיר, ואפשר היה להתחיל במסע הארוך אל נופי הפרא. השקט. הטבע. עוצמות הנוף. כל אלה היכו אותו בתדהמה, והוא היה מהלך בשבילים כשיכור. עד שנפלה עוד חתיכה בפאזל..... |