כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    קונצרט בפארק

    41 תגובות   יום חמישי, 31/7/08, 16:24

    תארו לעצמכם תזמורת סימפונית שמגיעה לפארק ציבורי לבצע קונצרט פתוח. הקהל כבר התמקם על הדשא – זוגות, משפחות ובודדים. רבים פורשים שמיכות, מוציאים מתרמיליהם בקבוקי יין וגבינות משובחות, משתרעים בנינוחות. רוח נעימה נושבת. עוד מעט יתחיל הקונצרט. גם הנגנים כבר התיישבו בכיסאותיהם על הבמה, מחכים למנצח כדי שאפשר יהיה להתחיל. 

    אולם המנצח לא מגיע. מישהו מציץ בשעונו. השעה היעודה לתחילת הקונצרט כבר עברה. אי- נוחות קלה ניכרת בקהל ובין נגני התזמורת. כולם מחכים למנצח – והמנצח איננו. וכאילו לא די בכך, הרוח שהייתה עד כה נעימה, הופכת פתאום לחזקה, ומעיפה את התווים שבפודיומים של המנצח ושל הנגנים. 

     

    כמה מהנגנים מנסים לרוץ אחרי הדפים המתעופפים ולתפוס אותם. המרדף מעורר גלי צחוק בקהל. התווים נעלמים בחשיכה, והנגנים לא מצליחים לאתר אותם. הם חוזרים ומתיישבים בכיסאותיהם בידיים ריקות. בכל זאת, המצב לא כל כך נורא, שכן הם מאומנים מאוד. מאחוריהם עשרות ביצועים משותפים של היצירה. הם יידעו לבצע אותה גם ללא התווים. אבל איפה המנצח?מדוע הוא לא מגיע?. 

     

    ככל שחולף הזמן מתחיל הקהל לאבד את סבלנותו. גם הנגנים חשים באי נוחות. אחד הנגנים משמיע כמה צלילים. נגן אחר מצטרף. אחריו מצטרפים נגנים נוספים. תחילה לא ברור מה בדיוק הם עושים. הם מתחילים במה שנשמע כניסוי כלים. אולם בהדרגה הם מגיבים איש לצליליו של חברו. מה שהתחיל כניסוי כלים מתפתח בהדרגה למעין אימפרוויזציה של שיח מוסיקלי שאליה מצטרפים בהדרגה נגני התזמורת האחרים. ביניהם מתפתח הקשר מוסיקלי, שאותו הם מעצבים ומנסים לתת לו מובן. ככל שהם מנסים לתת לו מובן, הולך ההקשר המשותף שבתחילה היה בבחינת חסר מובן מתחיל לקבל משמעות. המשמעות נוצרת דרך תהליכי 'ההתמרה השילובית'  המתפתחת ביניהם על ההקשר המשותף שהם יוצרים ודרכם מתפרשת גם משמעותם של הצלילים שהם מפיקים בכל פעם מחדש.

       

    מה שבתחילה נראה ונשמע כקקופוניה, נשמע בהדרגה, תחילה באוזניהם של הנגנים ובהדרגה גם של הקהל, שמתחיל להריע ולעודד אותם, כתחילתה של מעין סימפוניה - יצירה של מגמות ומוטיבים המתייחסים זה לזה ומשלבים חדשנות מפתיעה עם סדירות וקביעות מתמשכת – בקיצור, יצירתיות. המוסיקה מתפתחת (evolves) דרך מעגלים חוזרים ומשתנים של אינטרפרטציות ורה-אינטרפרטציות שבהדרגה מתגלים (emerge) כמערכת סבוכה מוסיקלית. 

    כל זה קורה ללא הכוונה של האדם שיש לו הסמכות לכך – המנצח, שלא הגיע. כל זה קורה גם לא הנחיות כתובות – התווים, שהתעופפו ברוח. התזמורת פועלת עתה כמערכת שילובית המארגנת את עצמה ומפתחת את עצמה. הקהל אינו יכול לאתר נגן אחד, או קבוצת נגנים אחת, שקובעים את התהליך היצירתיות שנוצרת בהתארגנות השילובית. במקרים מסוימים מזהים המאזינים "מנהיג" - נגן שמוליך את המוטיב המרכזי,  אך הולכה כזו היא תמיד זמנית וחלקית.

    השילוביות היצירתית הזו מתפתחת בין קבוצות הנגנים כאשר כל קבוצת כלים וכל נגן בתזמורת תורם מתוך הייחוד המאפיין אותו  לשלם המתהווה ועם זאת הוא גם רגיש כל הזמן לשלם מתהווה זה ומשתנה בהשפעתו. הנגנים עצמם אינם יכולים לנבא מה תהיה צורת  התרומה הבאה שלהם להמשך יצירתו של השלם המוסיקלי המתהווה.  

    במהלך הקונצרט המאולתר נדהם הקהל לגלות שהסימפוניה המשיכה להתפתח גם כשנגנים אחדים, משועשעים קמעה, ונהנים מהחופש שהם יכולים להקנות לעצמם בהעדר מנצח, הפסיקו לנגן, ועזבו את הבמה על מנת לפטפט עם מישהו ממכריהם שזיהו על הדשא. משחזרו לבמה והמשיכו לנגן, הם השתלבו בהתפתחותה של הסימפוניה כאילו לא קרה דבר. 

     

    קהל המאזינים בפארק עבר חוויה מיוחדת. הוא לא הבין את כל מה שהוא שמע, אך הוא הכיר בייחודיות וביופי של היצירה שהתהוותה, ומחיאות הכפים שלו בסוף הקונצרט ביטאו הן את הנאתו מהיצירה והן את התפעלותו מה"קסם" של תהליך יצירתה. 

    הסיפור על התזמורת בפארק הוא מדומיין. ייתכן שתשאלו את עצמכם, אם הוא יכול להתקיים במציאות, וגם אם כן - מה המשמעויות הנובעות ממנו?. האם זו דוגמא לאפשרות שתיתכן רק לגבי תזמורת? ואולי יש לה השלכות רחבות יותר?. תמים

     

    מה דעתכם?

    צבי לניר 

    © Praxis   

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/4/10 19:48:

      צטט: סינסר 2010-04-12 18:39:45


      שלום צבי

       

      הסיפור על התזמורת בפארק הוא מדומיין. ייתכן שתשאלו את עצמכם, אם הוא יכול להתקיים במציאות, וגם אם כן - מה המשמעויות הנובעות ממנו?. האם זו דוגמא לאפשרות שתיתכן רק לגבי תזמורת? ואולי יש לה השלכות רחבות יותר?. תמים

       

      מה דעתכם?

      צבי לניר 

       

      דעתי:

      הוא לא "יכול" להתקיים במציאות.

      הוא "מתקיים" במציאות בכל רגע ורגע

      הכל עניין של "להצטרף לחגיגה"

      הרמוניה

      או

      דיסהרמוניה

       

      הכי קל לראות את זה זה עם חתולים

      חתולי הרחוב אינם חברותיים אחד כלפי השני.

      אולם, בנקודות האכלה של חתולים ברגע שמגיעה מנת האוכל,

      כל החתולים הופכים להיות החברים הטובים ביותר

      אוכלים מאותה הצלחת-זה מדהים

      שניה לאחר שהאוכל נגמר-הם מרוחקים מחבריהם לארוחה כמו מהאויב הגדול שלהם (כלב)

      זמן האוכל בחרו לאכול-וכדי שזה יקרה היו חייבים ליצור הרמוניה

      לאחר מכן, חזרו לסורם.

       

      כך אני ראיתי את זה

      ומאמינה למה שראיתי

      כי הטבע אינו מעביר מסרים כפולים.

       

      שלך

      בת חן 

       

       

      הי בת חן

       

      אכן, "הקונצרט בפארק" המתקיים ללא מנצח וללא פרטיטורה הוא מטאפורה לדברים היצירתיים שיכולה לחולל השילוביות האנושית.

       

      אולם אינני בטוח שהסיפור על החתולים, שהוא מעניין כשלעצמו, שייך לכך.

       

      שלך

       

      צבי לניר

       

        12/4/10 18:39:


      שלום צבי

       

      הסיפור על התזמורת בפארק הוא מדומיין. ייתכן שתשאלו את עצמכם, אם הוא יכול להתקיים במציאות, וגם אם כן - מה המשמעויות הנובעות ממנו?. האם זו דוגמא לאפשרות שתיתכן רק לגבי תזמורת? ואולי יש לה השלכות רחבות יותר?. תמים

       

      מה דעתכם?

      צבי לניר 

       

      דעתי:

      הוא לא "יכול" להתקיים במציאות.

      הוא "מתקיים" במציאות בכל רגע ורגע

      הכל עניין של "להצטרף לחגיגה"

      הרמוניה

      או

      דיסהרמוניה

       

      הכי קל לראות את זה זה עם חתולים

      חתולי הרחוב אינם חברותיים אחד כלפי השני.

      אולם, בנקודות האכלה של חתולים ברגע שמגיעה מנת האוכל,

      כל החתולים הופכים להיות החברים הטובים ביותר

      אוכלים מאותה הצלחת-זה מדהים

      שניה לאחר שהאוכל נגמר-הם מרוחקים מחבריהם לארוחה כמו מהאויב הגדול שלהם (כלב)

      זמן האוכל בחרו לאכול-וכדי שזה יקרה היו חייבים ליצור הרמוניה

      לאחר מכן, חזרו לסורם.

       

      כך אני ראיתי את זה

      ומאמינה למה שראיתי

      כי הטבע אינו מעביר מסרים כפולים.

       

      שלך

      בת חן 

       

       

        2/1/10 17:09:

      צטט: NBA15 2009-12-29 22:57:24


       

      תן לי דוגמא אחת שאתה מכיר מהחיים בו התקיים סדר בתוך האי סדר?

       

       

      חיים

      צבי לניר

        29/12/09 22:57:

      בעודי קוראת את מאמרך חשבתי לעצמי מתי יגיע השלב בו מתוך הכאוס, מתהווה יד מכוונת אשר תנחית את המטוס המתרסק בבטחה, ובמהרה ביעדו המובטח.בעודי קוראת את התגובות,חיכיתי לזה שיקום ויצעק - "המלך הוא עירום", זו אוטופיה - אין מצב! (לשמחתי קם אחד כזה)

      גם במוחי עברה האסוציאציה הראשונית של "בעל זבוב"- כיצד בטבע מובנה מצב היסוד של סדר והיררכיה..בחצרות גני ילדיי, בהן אני מתצפתת לא אחת, אני רואה את ההתהוות..מיותר לציין שלא נכחתי מעולם בשדה קרב מהסוג בו אתה נלחמתאבל אני רוצה לספר לך על שדה קרב מסוג אחר – מטוס מתרסק.מצב בו מעל חמש מאות איש סגורים בקופסא הצוללת במהירות של מאות ק"מ לשנייה.מתוך הכאוס הבהלה וההלם, צומחת מנהיגות. מנהיגות טבעית. לא מקרב אילו שהוכשרו לכך,למרבה או שלא למרבה הפלא, אלא בקרב אלו שנולדו לכך.. אלו שניחנו ביכולת לראות מבעד לערפל הכאוטי..לארגן מחדש את המציאות, לקבל החלטות ולהעבירן הלאה..ולמזלנו הם קיימים.

      ולכיוון אחר – גם מבנה ארכיטקטוני הוא יצירה מוסיקלית. לעיתים יצירת מופת.וכמו בתזמורת הוא מורכב מעשרות גורמים שונים.האם ניתן להעלות על הדעת שיקום ויעמוד מבנה ללא ארכיטקט?משמעות המילה ארכיטקט – בנאי עליון.בסה"כ בנאי עליון – הוא זה שתפקידו לסנכרן בין הגורמים.

      חייב להימצא בשטח האחד שרואה את התמונה כולה, מלמעלה...כל מצב אחר הוא אשליה זמנית.

      ואת רוני אשאל-

      תן לי דוגמא אחת שאתה מכיר מהחיים בו התקיים סדר בתוך האי סדר?
        29/12/09 21:59:

      בהמשך לתגובתה של סיגל

      אין מדובר על מציאת מנהיגים שייקחו אחריות וישלימו המשימה הנדרשת

      ההפך מכך

      הגילוי שבהעדר המנהיגות

      היכולת של קבוצה לסנכרן עצמה ביחס למה שנדרש ממנה ותוך התייחסות של כל אחד לכל אחד מחבריה

      וזאת בהעדר מנצח אחד

      פתאום מסתבר כי האמירה שלכל מנהל יש מחליף

      הינה מיותרת

      לא צריך את המחליף...

      את זה שנחשב כתנאי לכל ביצוע

      החליפה קבוצה מתוזמרת ללא ראש

      והשאלה היא - מה נדרש על מנת להסדיר תבניות בתוך אי הסדר

      מהם התנאים המאפשרים זאת?

        28/12/09 22:24:
      המצב של התזמורת נטולת המנצח אבל רבת התושייה יכול להתרחש בהמון מקומות ומצבים שיתקיימו בו שני מאיצים: האחד מקצעויות מדרגה ראשונה של בעלי המקצוע, או העוסקים במלאכה, ו- 2 כשמתקיימת הקשבה ענקית ואמיתית שהופכת את הדיאלוג לאמנות. עכשיו לא צריך הרבה דמיון כדי לתאר את הישיבה של מועצת המנהלילם, או ישביה של הנהלה בדרג כלשהו, סמינר שמרצה לא הגיע ובהחלט המון סיטואציות. אם יהיו שם טפשים לא מקצועיים הכל ייחרב
        28/12/09 20:50:

      צטט: רוני 33 2009-12-28 18:22:20

      צבי

      מאמרך מדבר על הנושא שנקרא אצל האמריקאים, העוסקים בתחום הפיקוד והשליטה "סינכרון עצמי".

      היכולת של ישויות שונות בקבוצה לארגן עצמם ביחס למשימה ולמטרה המוצהרת, בהעדר פיקוד מכוון מלמעלה.

      מה נדרש לשם כך?

      1. הבנה בהירה של המטרות (והסכמה לגבי נחיצותן).

      2. שפה משותפת טובה בין השחקנים, הנענת על היכרות מתמשכת וביטחון במקצועיותם.

      3. תרבות שמטפחת רוח יזמית, כושר אילתור והחלטיות בביצוע.

      כל הנ"ל מתייחס כמובן לתזמורת ג'אז.

      נהנתי לקרוא...

       

       

        28/12/09 18:22:

      צבי

      מאמרך מדבר על הנושא שנקרא אצל האמריקאים, העוסקים בתחום הפיקוד והשליטה "סינכרון עצמי".

      היכולת של ישויות שונות בקבוצה לארגן עצמם ביחס למשימה ולמטרה המוצהרת, בהעדר פיקוד מכוון מלמעלה.

      מה נדרש לשם כך?

      1. הבנה בהירה של המטרות (והסכמה לגבי נחיצותן).

      2. שפה משותפת טובה בין השחקנים, הנענת על היכרות מתמשכת וביטחון במקצועיותם.

      3. תרבות שמטפחת רוח יזמית, כושר אילתור והחלטיות בביצוע.

      כל הנ"ל מדתייחס כמובן לתזמורת ג"ז.

      נהיניתי לקרוא...

        25/8/09 23:14:

      סיגל

      מעניין. חידשת לי. אף על פי שהרקע שלי רצוף במלחמות ואני מודע ליצירתיות שיכולה להתרחש גם בשדה הקרב,  לא חשבתי על כך בהקשר של 'הקונצרט בפארק'.

      אני חושב שבשדה הקרב מה שמאפיין את המצבים הוא 'על סף כאוס' ובהקשר של התזמורת בפארק זה מתקשר לי דווקא עם הקאקופניה ולא עם הסימפוניה.

      מה דעתך?

      צביקה לניר

        24/8/09 16:10:


      צבי,

       בניגוד למאיר שבא מהצבא והוא גם נגן בתזמורת, והוא שבוי בקופסא של עצמו, אני יכולה לדמיין בעיני רוחי סיטואציה כזו בשדה קרב. דווקא סיטואציות כאלו מזמנות כישורים יוצאי דופן והתנהגות הירואית של פרטים שלעיתים לא היית מצפה מהם להתנהגות כזו. נסיבות יוצאות דופן אלו ממציאות מנהיגים טבעיים, חדשניים, יצירתיים שלא היו מומצאים אלמלא נסיבות מיוחדות אלו.

      כך בקונצרט וכך בשדה הקרב וכך בחיים. בקלות ניתן להזכר בגיבורים אנונימיים שקמו ועשו מעשה בתנאים קיצוניים (פיגועים למיניהם, שדה קרב ועוד). ומכאן.. שסיטואציות אלו מעניינות מאוד, מזמנות יוזמה, חשיבה אחרת ונותנות ביטוי מצויין לאילתור ואימפרוביזציה שיכולים להביא לעולם יצירות נפלאות.

      סיגל

        29/8/08 12:58:

      לאסתיה וסיגל

      אהבתי את ההתייחסות שלכם למה שתיארתי. כל אחת מכן תיארה את החוויה קסומה שלה של סימפוניה שמתארגנת כאילו מעצמה בין בני אדם כאשר הם קשובים זה אל זה ולא נותנים לרעשי הסביבה, לחרטות על  העבר או לדאגות לעתיד להפריע. פשוט להיות קשוב ולהיות בתוך הכאן והעכשיו ולהנות מהשהייה בו וממה שיצר ההתמרה האנושי יכול ליצור במצבים כאלה. 

       

       

       

      צביקה לניר

        24/8/08 17:39:


      מקסים

      אהבתי מאוד

      ושלחתי כוכב

      נזכרתי בתזמורת אחרת, ובאירוע דומה

      היינו במפגש בעזה, מעגלים של הקשבה בין ישראלים ופלסטינאים

      חמישים ישראלים וחמישים פלסטינאים, בתקופה שבין שתי האינטיפדות

      סופשבוע נפלא בעזה

      באחד החלקים הביאו לכבודנו תזמורת ובאופן לא צפוי פשוט התחלנו לרקוד ישראלים פלסטינאים, גברים נשים, צעירים ומבוגרים

      משהו שמח שהיה באוויר

      ואז בסוף, אחרי שהיינו אמורים לצאת ולהמשיך הלאה המנצח כבר יצא אבל חברי התזמורת נשארו

      אחד מהם התחיל לנגן את התקווה ועוד נגן ועוד נגן הצטרפו

      והם הביאו אלינו את ההמנון כמו מתנה,

      זה היה מרגש כל כך לשמוע את זה

      יצירה לקהל ולתיזמורת

      לאנשים עם תקווה בלב

       

      כילדה בקיבוץ

      בערב היינו יושבים על הדשא שמתחת לחדר האוכל של החברים (המבוגרים) או משחקים 'כדורגל בלי כדור'.


      לפעמים הייה מישהוא מתחיל להמהם או לעשות צליל של כלי נגינה כלשהו וכלאחד מאיתנו בזמנו שלו היה מצטרף או בצליל דמוי כלי נגינה או בהמהום  וכך היינו 'יוצרים נעימה' כל שהי שלא היה לה כיוון, תווים או הנחיה.

      מאד אהבתי ערבים אלו.

      תודה שהזכרת זאת דרך הסיפור שלך

      תבורך!

        8/8/08 10:55:


      לאילת ורינה, וכמובן גם לכל האחרים המשתתפים בקונצרט שלנו או מאזינים לו.

      העלתן את בעיית המנהיגות.

      בתזמורת שתארתי, כמו בכל 'מערכת המארגנת את עצמה', יש מנהיגים. אולם הם מנהיגים זמניים הצומחים מתוך ההקשר ולא מנהיגי-על קבועים

      אין כאן מנהיג שתכנן את הסימפוניה או קובע את הכיוון הכללי שאליו היא צריכה להתפתח.

      כך הם הדברים הם לגבי מנהיגות ב'מערכות המארגנות את עצמן' וכך הם הדברים גם לגבי חוקי-על או הגיון-על. במערכות המארגנות את עצמם אין שלטנות של הגיון-על וחוקי-על אחידים וקבועים העושים "סדר" במה שנראה כ"אי סדר".

      הסימפוניה של החיים לא מתפתחת מתוך תאורית-על. לתזמורת  אין  תיאוריה על גדולה ואחדותית שמניעה אותה. הסימפוניה מתפתחת מתוך מה שניתן לתאר כ'תאוריות בינוניות', זמניות ומתחלפות.

      ולכל אלה הטוענים כי המטאפורה של התזמורת אינה רלוונטית להקשרים חברתיים אחרים, אני ממליץ להתבונן בחבורת ילדים בגן, כאשר הגננות לא מנסות לנהל ולשלוט במה שמתרחש.

      זה ניסיון מרתק ולא פחות מפתיע מהקונצרט בפארק.

      צביקה לניר

        5/8/08 23:41:

       

      נהנתי מהדיון

      לדעתי הסיכוי לצמיחת מנצח טבעי מתוך "התזמורת" היא אופציה הרבה יותר סבירה מהסיפור הכמעט אוטופי שחלקת איתנו.

      אלא אם הקהל שישב מול אותה תזמורת היה קהל תומך, ידידותי, נטול דרישות היוצרות קיבעון. אז אולי היה סיכוי לתזמורת להרגיש מספיק נוח לנגן כך.

      הדוגמה שנתנה כאן של ג'אז מצאה חן בעיני. שם זה אפשרי כי הקהל שמגיע מראש מאפשר את הדיאלוג בן הנגנים מעצם הציפיה לדיאלוג כזה.

      מנסיוני בעבודה עם קבוצות מקצועיות במערכות חיוכיות הסיכוי למה שתארת קטן עד קטן מאוד. לאומת זאת במפגש עם נוער הפעיל בתנועת הנוער תמצא הרבה יותר איפשור להתנסות מהסוג שאליה אתה מכוון. וזאת כי האגו הורג אותנו, ההרכיה חונקת וכל מי שמאז קצת לחשוב אחרת מצא את עצמו במאבק תמידי על דרך חשיבתו ועל דרכו, ושם מבוזבזת כל האנרגיה.

        5/8/08 06:57:


      שלום!

      מזכיר לי קצת את 'בעל זבוב' בו מתואר מצב של ילדים שמוצאים עצמם על אי לבדם.

      בהתחלה שורר הכיאוס, אך רק לאחר התבלטות מנהיג טבעי, ה'עולם' מתחיל לקבל 'צורה' וסדר.

      לכן, גם בחברה שאינה מיומנת ומאומנת, עם שוך האנדרלמוסיה יכול להיווצר סדר. מסתבר שזה טיבם של בני האדם כ'יצורים' חברתיים. מה שקשה הוא זמן הביניים, בין צמיחת מנהיג למנהיג או לחילופין מנצח.

      בברכה, אילת

        3/8/08 07:30:

      צטט: meirk11 2008-08-03 00:32:30

      צטט: לניר 2008-08-01 21:52:52

      צטט: meirk11 2008-08-01 14:13:38

       

      מאיר

      מנסיוני למדתי עד כמה שקרית היא הגישה המקובלת המייחסת את הנצחון למצביעים ומעלימה מהתודעה את חלקן של היחידות המובחרות בנצחון בהיותן פועלות כ'מערכות המארגנות את עצמן' במצבים של סף הכאוס המאפיינים את מצבי המלחמה.  הן מצליחות להפוך למעין סימפוניה את הקקופניה של אי הסדר והבלאגאן שנוצר במצבי ההפתעה שהחיילים והמפקדים הקרביים מוצאים את עצמם בה במלחמה.  

       

       

       אסור לבנות על אשליה שהדברים יסתדרו מאליהם, ואני לא חושב שנכון יהיה לבנות על האפשרות שמתוך הכאוס יקום זה שיתגלה כמנהיג ומנצח התזמורת.

      עדיף ליצור תנאים להופעתו של אחד כזה.

       מאיר

      כל מה שרציתי להדגיש הוא שיחידות מצטיינות, כמו תזמורת מיומנת, פועלות כמעין קהילות המסוגלות לארגן את עצמה גם במצבי משבר  שבהם מודל העל של המערכת קורס וההנחיות של המנהיג הפורמאלי חדלות להיות רלוונטיות למצב.

      צביקה לניר

        3/8/08 00:32:

      צטט: לניר 2008-08-01 21:52:52

      צטט: meirk11 2008-08-01 14:13:38


      צר לי צבי, זו אוטופיה.

      בעברי הייתי נגן בתזמורת. התאור שלך יכול להתממש על ציר הזמן למשך זמן קצר ואולי אפילו זמן קצר מאוד.

      משך הזמן יהיה קצת ארוך יותר בצזמורת מאומנת להפליא, אשר מתורגלת כל כך הרבה כך שהיא יכולה לפעול כמעט ללא המנצח, ובכל זאת, משהו יתפקשש. אחסוך מכם את הסיבות הרבות והשונות לכך.

       

      תראה מה קורה ביחידה צבאית, מאומנת להפליא, היוצאת למבצע אחרי שבצעו שוב ושוב מודל. אם המפקד מנוטרל, המבצע לא ייעצר, החברה יודעים כל אחד את תפקידו, ובכל זאת מישהו ימלא את מקום המפקד, על פי תכנון, על פי דרגה, או על פי יוזמה אישית של הראש הגדול שיתפקד כמפקד למעשה.

       

      מחלומות על קקופוניה ההופכת לפילהרמונית לא ניוושא.

      מאיר

      קשה לי להתמודד עם מי שהיה נגן בתזמורת, אך לצערי חוויתי הרבה קרבות ומלחמות בחיי ומנסיוני למדתי עד כמה שקרית היא הגישה המקובלת המייחסת את הנצחון למצביעים ומעלימה מהתודעה את חלקן של היחידות המובחרות בנצחון בהיותן פועלות כ'מערכות המארגנות את עצמן' במצבים של סף הכאוס המאפיינים את מצבי המלחמה.  הן מצליחות להפוך למעין סימפוניה את הקקופניה של אי הסדר והבלאגאן שנוצר במצבי ההפתעה שהחיילים והמפקדים הקרביים מוצאים את עצמם בה במלחמה.  

       

       

      צבי לא אשים עצמי מול הניסיון שלך בשדה הקרב. אני הייתי רק קצין זוטר יחסית ורק 21 שנה בצבא בתפקידים עורפיים יחסית. אבל לא המעטתי אפילו טיפה מהיחידות הלוחמות בכלל, אפילו לא משאר היחידות. אבל מניח שתסכים שתמיד היה מישהו או מישהם שלקחו את שרביט המנצח לידיים כדי לייצר את המעין סימפוניה מהקקופוניה. ואנחנו מדברים על מצבי קיצון של רעש, המולה, אי סדר ומצבים בלתי צפויים המתפתחים בכל קרב או מלחמה.

      לכן אסור לבנות על אשליה שהדברים יסתדרו מאליהם, ואני לא חושב שנכון יהיה לבנות על האפשרות שמתוך הכאוס יקום זה שיתגלה כמנהיג ומנצח התזמורת.

      עדיף ליצור תנאים להופעתו של אחד כזה.


      ברור שאופטימיות היא כישור. כך כתבתי. וחזרתי לככב כמובטח.

      שיהיה שבוע מצוין ואופטימי

        2/8/08 22:13:


      צבי

      הרעיון יפה והדיון מקסים. תודה לך.

      לטעמי, כדאי לנו להאמין שהתזמורת תנגן יצירה חדשנית מאולתרת ושלמה בצורה שתניב תועלת והנאה, אך נדמה לי שהיא גם תעשה זאת בהכרח עם הרבה טעויות ( עם מרכאות ובלעדיהן ) וכשלים בלתי נמנעים.

      השאלות המעניינות אותי הן עד כמה החברה שלנו זקוקה למהלך כזה, עד כמה היא יזמית כדי להוביל אותו ועד כמה היא טולרנטית כדי לשאת בתוצאותיו ?

        2/8/08 08:17:

      מצטרף למחמאות ומוסיף אסוציאציה...

       

      "לחם ושעשועים"

      בלי קשר לפוסט עצמו אלא רק לכותרת, חלפו במוחי מחשבות בראי האסוציאציה לעיל -

      עם כל ארועי החופש,

      פרץ הפסטיבלים בחגים,

       

      עד כמה אנו חוזרים על ההיסטוריה?

      עד כמה אנו נמצאים בשלב השעשועים? איך משתיקים אותנו עם לחם?

      עד כמה אנו קרובים לסגירת המעגל? כמו הרומאים בזמנם...?

        1/8/08 21:59:

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-08-01 18:04:33


      איש יקר,

      הגבתי לך בפרטי.

      כאן אוסיף כי לדעתי התעלמת מכמה הנחות יסוד בסיסיות שבטבע האדם.

      מאפיינים כמו אגו, אינטרסים וכבוד, היו משבשים תוך זמן קצר את היצירתיות המופלאה שהצגת בכישרון סיפורי משובח.

      למרות זאת, אני מאמינה שהכל אפשרי, גם אני אופטימית.

      לעיתים בעלת כישורים אופטימיים יותר מדיי.

      אבל ללא כישורים אלה, הייתי הולכת לאיבוד  כבר מזמן.

       

      אשוב לככב.

      שבת שלום

      ניצה

       

       

      ניצה יקרה

      אופטימיות היא לא תכונה. היא כישור. כישור שניתן לרכוש אותו וכשרוכשים אותו הרכישה הזו מלווה גם בהכרה מתמדת כי יש בה יותר מקורטוב של נאיביות.  ובכל זאת, כפי שכתבת, ללא הכישור לאופטימיות היינו מזמן כבר הולכים לאיבוד. 

        1/8/08 21:52:

      צטט: meirk11 2008-08-01 14:13:38


      צר לי צבי, זו אוטופיה.

      בעברי הייתי נגן בתזמורת. התאור שלך יכול להתממש על ציר הזמן למשך זמן קצר ואולי אפילו זמן קצר מאוד.

      משך הזמן יהיה קצת ארוך יותר בצזמורת מאומנת להפליא, אשר מתורגלת כל כך הרבה כך שהיא יכולה לפעול כמעט ללא המנצח, ובכל זאת, משהו יתפקשש. אחסוך מכם את הסיבות הרבות והשונות לכך.

       

      תראה מה קורה ביחידה צבאית, מאומנת להפליא, היוצאת למבצע אחרי שבצעו שוב ושוב מודל. אם המפקד מנוטרל, המבצע לא ייעצר, החברה יודעים כל אחד את תפקידו, ובכל זאת מישהו ימלא את מקום המפקד, על פי תכנון, על פי דרגה, או על פי יוזמה אישית של הראש הגדול שיתפקד כמפקד למעשה.

       

      מחלומות על קקופוניה ההופכת לפילהרמונית לא ניוושא.

      מאיר

      קשה לי להתמודד עם מי שהיה נגן בתזמורת, אך לצערי חוויתי הרבה קרבות ומלחמות בחיי ומנסיוני למדתי עד כמה שקרית היא הגישה המקובלת המייחסת את הנצחון למצביעים ומעלימה מהתודעה את חלקן של היחידות המובחרות בנצחון בהיותן פועלות כ'מערכות המארגנות את עצמן' במצבים של סף הכאוס המאפיינים את מצבי המלחמה.  הן מצליחות להפוך למעין סימפוניה את הקקופניה של אי הסדר והבלאגאן שנוצר במצבי ההפתעה שהחיילים והמפקדים הקרביים מוצאים את עצמם בה במלחמה.  

       


      איש יקר,

      הגבתי לך בפרטי.

      כאן אוסיף כי לדעתי התעלמת מכמה הנחות יסוד בסיסיות שבטבע האדם.

      מאפיינים כמו אגו, אינטרסים וכבוד, היו משבשים תוך זמן קצר את היצירתיות המופלאה שהצגת בכישרון סיפורי משובח.

      למרות זאת, אני מאמינה שהכל אפשרי, גם אני אופטימית.

      לעיתים בעלת כישורים אופטימיים יותר מדיי.

      אבל ללא כישורים אלה, הייתי הולכת לאיבוד  כבר מזמן.

       

      אשוב לככב.

      שבת שלום

      ניצה

       

        1/8/08 14:13:


      צר לי צבי, זו אוטופיה.

      בעברי הייתי נגן בתזמורת. התאור שלך יכול להתממש על ציר הזמן למשך זמן קצר ואולי אפילו זמן קצר מאוד.

      משך הזמן יהיה קצת ארוך יותר בצזמורת מאומנת להפליא, אשר מתורגלת כל כך הרבה כך שהיא יכולה לפעול כמעט ללא המנצח, ובכל זאת, משהו יתפקשש. אחסוך מכם את הסיבות הרבות והשונות לכך.

       

      תראה מה קורה ביחידה צבאית, מאומנת להפליא, היוצאת למבצע אחרי שבצעו שוב ושוב מודל. אם המפקד מנוטרל, המבצע לא ייעצר, החברה יודעים כל אחד את תפקידו, ובכל זאת מישהו ימלא את מקום המפקד, על פי תכנון, על פי דרגה, או על פי יוזמה אישית של הראש הגדול שיתפקד כמפקד למעשה.

       

      מחלומות על קקופוניה ההופכת לפילהרמונית לא ניוושא.

        1/8/08 13:08:


      שלום צבי ותודה על עוד פוסט מעורר מחשבה ומאתגר.

      תהליכי היצירה שהיטבת לתאר בפוסט הם דרכו של הטבע ליצור את יצירותיו ומהלכה של אבולוציה בעת "פיתוח" החיים על פני כדור הארץ. היצירה ללא תיאום וללא היררכיה היא כנראה נפוצה לאין שיעור יותר ממודל המנצח על המקהלה.

       

      גם בני האדם מכירים את התופעה, היא חזרה על עצמה פעמים רבות במהלך ההסטוריה של האנושות, בעת יצירת תרבויות, פיתוח ז'אנרים באמנות ואפילו חידושים טכנולוגיים. אבל שיעור האנשים היוצרים בקרב האוכלוסיה הוא נמוך וגם להם קושי להשתחרר מקיבעון המחשבה המסגרתית-ארגונית בה הם חיים.

      (קהילת הקוד הפתוח היא הדוגמא האקטואלית ליצירה קולקטיבית ללא מנהיג, בדיוק כמו התזמורת הדמיונית בפוסט שלך. אם ד"ר אשר עידן יבקר כאן הוא  בוודאי יוכל להסביר על המבנה הרשתי של ארגוני הטרור והיתרון שמקנה להם מבנה זה על הצבאות ההיררכיים).

       

      יכול להיות שבני האדם צריכים עזרה של טכנולוגיה כמו Web 2.0 כדי להעביר את מרכז הכובד למודלים של יצירה תוך כדי שיתוף והשראה, הם בוודאי צריכים סיוע בשינוי דפוסי החשיבה והתרבות הארגונית (וכאן המקום לדבר על חינוך). הטבע לעומתנו לא צריך עזרה בכלל וזה מצליח לו יפה. נקודה למחשבה...

        1/8/08 08:42:

      ל-kaputchiski, אן שטיינר, אילן תלמד, עלמה אוהבת, אילנה דור, אורן שי, מגן דהרי, מירה קאופמן, אפרת אמיר, שרה בכור, דסיקה......ולכל מי שעוד יצטרף עוד לקונצרט המאולתר שלנו בפארק הדיגיטאלי.

      מחיאות כפיים לכולכם, ולכל אחד מכם לחוד.

      באיזה שהוא מובן מה שאנו מקיימים כאן זה קונצרט מאולתר ללא מנצח וללא פרטיטורה. כולו אלתורים ואסוציאציות  הלוקחות כל אחד מכם למקום המשמעותי לו ועם זאת, בכך הוא או היא מעשירים גם את הסימפוניה המתפתחת ומקבלת משמעות ביננו.

      בפוסטים קודמים כתבתי כבר לא מעט על התאוריה של 'ההתמרה השילובית'. הפעם המטרה שלי היתה פשוט לאפשר לחוש אותה מתוך הכיף שבהשתתפות.

      אז בואו נמשיך להנות

      צביקה לניר


        31/7/08 23:01:

       

      התאור שלך מדהים ומעורר.

      ולקטני האמונה שבינינו

      האמינו ככה זה יכול בהחלט לקרות.

      המוזיקה יכולה להיות עוד יותר מדוייקת ועשירה

      כשהמחוייבות שלמה .

      כך בעצם כמו בטבע נוצרות הרמוניות יצירתיות חדשות המעוררות השתאות.

      שילוביות שכזו מתחילה בהתחייבות דרך איווי חזק להצלחה מגיעה למחוייבות

      ויכולה להגיע מעל לכך למקור להשראה ליצירת חדש נעלה עוד יותר.

      תודה רבה לך.

        31/7/08 22:58:

      התאור שלך מדהים ומעורר.

      ולקטני האמונה שבינינו

      האמינו ככה זה יכול בהחלט לקרות.

      המוזיקה יכולה להיות עוד יותר מדוייקת ועשירה

      כשהמחוייבות שלמה .

      כך בעצם כמו בטבע נוצרות הרמוניות יצירתיות חדשות המעוררות השתאות.

      שילוביות שכזו מתחילה בהתחייבות דרך איווי חזק להצלחה מגיעה למחוייבות

      ויכולה להגיע מעל לכך למקור להשראה ליצירת חדש נעלה עוד יותר.

      תודה רבה לך.

        31/7/08 21:20:
      מחיאות כפיים*
        31/7/08 21:10:
      " mce_src="" alt="" border="" hspace="" vspace="" width="" height="" align="" />
        31/7/08 20:48:


      חושבת שהתהליך יכול להתקיים

      באירלנד למשל

      נכנסים לפאב נגנים שלא הכירו איש את רעהו וגם לא

      את היצירות המנוגנות

      ובמהלך ה" האירוע " המוסקלי" שאגב אין משלמים להם עבורו

       אלא בכוסות בירה מקומית

      היצירה מתחדשת ולובשת צורה

      בכל פעם אחרת

       

      וברגע שבא להם מפסיקים עוזבים

      וכך התהליך נמשך ונמשך לתוך הלילה

      אפרת

        31/7/08 18:17:


      דימוי מרתק. יכול לקחת לכיוונים רבים. מאפשר חשיבה בהירה ומסקנות. למשל על כוחה של קבוצה מגובשת ומלוכדת; על כוחו של הכאוס באלתור; על משמעותו של מנהיגות ועוד ועוד.

      נפלא.

      לו אני, הייתי מוותרת על הסיפא (אותן שורות הכתובות כחול). כי כל כך מתבקש שהקורא יחשוב על כך בעצמו. לדעתי, מיותרת ההכוונה הזאת.

        31/7/08 17:57:


      הסיפור מקסים

      אותי הוא מוביל

      למצב חברתי בו אין מנהיגות

      בו נראה כאילו מצב על סף אבדן שליטה

      אבל דווקא ממצב כזה צומחים תהליכים

      מתוך העם, מתוך הריק שבחברה, בשילוב כוחות שיודעים

      את המנגינה, ואחד מהם אפילו לוקח מנהיגות שקטה לא בומבסטית

      עשייתו היא זו שקובעת את עוצמת מנהיגותו

      ודווקא מתוך הכאוס הזה מפלסת לה מנגינה שהופכת לסימפונייה

      מביאה דרך מעצימה ובוראת את המואר ואת הטוב

      הערה: הסיפור דמיוני.....אבל יש לו השלכות

      מה דעתך?

        31/7/08 17:44:

      קוראים לזה ג'אז.

       

       

        31/7/08 17:36:
       

      צבי שלום,

       

      לי זה מזכיר מצב של גישור. להבדיל משיפוט או בוררות - שאז יש אדם אחד, שופט או בורר, שמנהל את העניינים והצדדים מוסרים לו את הכוח להכריע וממתינים למוצא פיו - בגישור נאלצים הצדדים להשתמש בכוח ובשכל הישר שלהם. לעיתים, הצדדים מוותרים על הליך הגישור כי מראש הם לא מאמינים בכוחם להגיע להסדר שיוסכם על דעת הצד השני ויניח את דעתם. לעיתים, אחרי התחככות מסויימת - הם פתאום מגלים את כוחם, את היכולת שלהם ליצור תקשורת עם הצד השני, את הנכונות שלהם להבין את צרכיו של הצד השני ואת הרצון שלהם לוותר על חלק מהדרישות שלהם במטרה לגשר על הפערים בינם לבין הצד השני.

       

      אני חושבת שבחיים בכלל ובדוגמה של התזמורת בפרט - יש מצבים שאנחנו נאלצים מסיבות שונות לוותר על כוח חיצוני שיסדר עבורנו את העניינים ולהסתדר בכוחות עצמנו ובתהליך הזה אנחנו לפתע מוצאים את הכוחות הטמונים בנו להסתכרן עם האחרים ולהגיע למקומות שביקשנו להגיע או למקומות חדשים אולי טובים יותר.

       

      זה גם מזכיר לי את המעבר ממצב של ילד התלוי בהוריו למצב של אדם עצמאי בהליכותיו. זה מזכיר לי מעבר מעבודה כשכיר לעבודה עצמאית. זה אפילו מזכיר לי מעבר מחיים בזוג לחיים בבודדת...או בעצם כל מעבר ממצב מוכר וידוע למצב חדש ולא מוכר.

        31/7/08 17:26:

      סיפור יפה. הוא יכול להתקיים במציאות, אבל... הרבה יותר סביר שתיווצר אנרכיה:(
        31/7/08 17:14:

      הדימוי הוא מאד פונקציונליסטי; מלמעלה. 

      כדאי לראות את "חזרת התזמורת" של פליני.  

        31/7/08 17:01:

      ובכן,

      חומר למחשבה, מן הסתם אשוב ואקרא בשנית על מנת לתת לחושים האסוציאטיביים שלי לעשות את עבודתם נאמנה.

      אני חושבת שההצלחה תלויה, במידה רבה, בלכידות של אנשי התזמורת, במחוייבות שלהם זה לזה מחד, ולתהליך עצמו, מאידך.

      (הרי, אם אותו נגן לא סומך על יכולת ההובלה של חבריו, הוא לא יאפשר את היווצרות הסינרגיה.)

      אני לא יודעת מהן הסיבות בגינן הנגנים יזמו את האלתור באותו היום, אני מניחה כי לא רצו לאכזב את הבאים, ויותר מזה, רצו לאפשר למוסיקה ואהבתם לה, לנצח בגדול.(תרתי משמענבוך)

      מכאן: המחוייבות למטרה הסופית. המחוייבות לדרך. האהבה.

      תודה לך. מה גם שדמיינתי את הגבעה, את השמיכה שהבאתי מהבית, ופתאום ממש התחשק לי!

      *

        31/7/08 16:50:

      well, i believe something like this can happen on those nights in the "loft" when they have these swinging parties....

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים