אני רוצה לפרוץ את הגבולות שהצבתי לעצמי

אני רוצה להשתחרר מעקרונות המוסר שיצרתי לי

אני רוצה לתת דרור למאווים שלי, לתשוקות שלי

אני רוצה לחיות את חיי כפי שאני מוצאת לנכון.

לאחרונה אני מוצאת את עצמי מתלבטת בשאלת העצמאות שלי.

עד כמה אני באמת חופשיה.

האם העצמאות שלי, החיים שבניתי לעצמי הם סוג של חופש או אולי כלא.

בשנותי הצעירות הייתי תחת המסגרת של הורי, האם השתחררתי.

אימי היא גורם משפיע.

קשר מסובך יש לנו, משופע באהבה, משופע באי הבנות.

היא רואה את החיים במסגרות.

אני תמיד מנסה לפרוץ את הגבולות.

למרות מרדנותי, בסופו של יום אני תמיד מרגישה שאני רוצה להיות ילדה טובה.

אמי אולי לא מבינה את זה לא רואה את זה, היא חשה תמיד בקוצי המרידה שלי.

אני נעה על הגבול של בין ריצוי האחר לריצוי העצמי.

איפה הגבול הזה.

איפה באמת עובר הקו החמקמק הזה.

איפה בין השאיפות והחלומות שלי, למשפטים הנוקבים והחדים שלה עובר הגבול.

לפעמים אני מרגישה שהיא תמיד צודקת.

לפעמים אני מרגישה שהיא תמיד טועה.

שהיא לא מבינה אותי.

המאבק שלי, הפנימי, הוא לא רק איתה,

הוא גם עם עצמי ועם החברה.

נדמה שמאז ומעולם אני ועקרונות החברה לא הסתדרנו.

משהו שם לא תמיד עובד.

רוצה להיות אני.
 

האם המחיר של להיות עצמי גבוה מהמחיר שאני משלמת היום?