כותרות TheMarker >
    ';

    טרנספורמציה

    איך מתרחש שינוי? הרבה הרהורים, מחשבות, תובנות, החלפת רעיונות. חלק גדול מהתהליך מתועד כאן, אם תעקבו, אולי תוכלו למצוא את הרגעים בהם זה מתרחש. הכתיבה היא הדרך שלי לעבד חלק מהדברים. אשמח לתגובות, רעיונות, הערות והארות מקוראים ושווים.

    אבל כמה אפשר

    5 תגובות   יום חמישי, 31/7/08, 19:40

     פתאום הרגשתי שאיבדתי את עצמי. אני מנסה לסלול את הדרך חזרה אלי.

    להשיל מעלי כמה מהשכבות של צריך ואסור ומותר, ולנסות להבין איפה אני מתחת לכל זה.

    כרגע מאד מבולבלת, לא מסוגלת להפריד בין מה אני עושה כי צריך, או נהוג או ככה אומרים, ובין מה אני באמת רוצה.

    קודים חברתיים, התנהגות תרבותית, כבד את אביך ואת אימך, נימוסין, כל כך הרבה אני סוחבת עלי.

    מה אני באמת רוצה להשליך ומה לא?

    איזה מחיר אהיה מוכנה לשלם?

    בינתיים הורדתי מעלי את עול ה"צריך למצוא בן זוג". לא עוד ג'ידייט ודומיו. כזו אבן ירדה לי מהכתפים. חמש טון.

     

    אישה מרימה אבן

     לא יודעת בכלל אם בא לי עכשיו בנזוג כרגע.

    אני באמת באמת לא יודעת.

    הייתי כל כך שקועה למצוא בנזוג "כי צריך",

    כי זה מה שרווקה בגילי צריכה לעשות, כי זה מה שנהוג, זה מה שמצופה ממני.

    אין זמן לחפש מי אני, לקדם את עצמי, להתפתח מקצועית, רוחנית.

    תיק תק, השעון מתקתק ותתחילי לזוז.

    אז זהו, שלא מתאים לי.

    עשיתי מה שרציתם, לא הלך. כנראה שזה בכלל לא מה שאני רוצה או צריכה עכשיו.

    תנו לי להיות אני קצת עכשיו. לגלות מה אני מתחת לכל ה"צריך" הזה. אחר כך נראה.

    למצוא מחדש את הריקוד החופשי שלי, חופש ואהבה לעצמי.

    יותר מדי זמן הרכנתי ראש.

    הגיע זמן להיות. מי שאני. 

    לוקחת את הזמן למצוא.

     


    אבל כמה אפשר לכסות בעשן אינטלקטואלי של משוררים

    ולעשות עצמנו מבינים כמו לא נהיינו לגמרי עוורים

    למראות כה פשוטים כמו בוקר ושמים וצבע של עינים

    ומי בכלל יודע מה המשחק ומה הכללים

    ומי בכלל מבין את המילים ומי רוצה לדבר

    הלא אפילו הדגים בים אומרים יותר

     

    אבל כמה אפשר לשקר ולהעמיד פנים

    כאילו השמש בוערת גם בלילה ואין כבר יותר עננים

    והאופק איננו נעול ואפשר כבר לחצות את הגבול

    מי בכלל מוכן להודות סוף סוף שהוא סגור

    בתוך רשימה אינסופית של אסור ומותר ואסור

    ומי יכול להשתחרר

    הלא אפילו קוף קופץ בכלוב חופשי יותר

     

    אבל כמה אפשר לזמזם שוב ושוב את השיר הנגמר

    ולהתנהג כאילו באמת אמרנו דבר שעדין לא נאמר

    לקוד קידה ושוב להתחיל למן ההתחלה

    עם אותם השירים במקום אחר

    ומי ישאר אחרי שהמסכה תיפול והמסך יסגר

    ומ יזיל דמעה ומי ירצה להזכר

    הלא אפילו ליצנים בקרקסים בוכים יותר

     

    ____________________________________________________________________

    [ בעיקר שירי אהבה / יונתן גפן]

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/8/08 15:35:


      מדהים

      כמה יפה כתבת את מה שאת חשה.

      מזדהה.

      תודה!

        1/8/08 12:03:

      צטט: mikelda 2008-08-01 09:00:10


      לפרוש כנפיים ולהשתחרר מהכלים, זו מהותנו מייד לאחר הינקות.

      אבל הכבלים האמיתיים אינן אלו שבהם קשרו אותנו, אלה הם הכבלים שאנחנו נקשרנו מפחד עצמנו.

       

      אחרי ההינתקות מתחילים להרגיש את משב הרוח המרענן בפנים...

       

      מיכאל

       

      תודה מיכאל,

      זה אכן הכבלים מפחד עצמנו, אבל ההתרה שלהם היא גם מול עצמנו וגם מול הסביבה,

      אני עוד מנסה להתיר את הפלונטרים הללו, לזהות אותם ולשחרר,

      מחכה למשב הרוח

       


      לפרוש כנפיים ולהשתחרר מהכלים, זו מהותנו מייד לאחר הינקות.

      אבל הכבלים האמיתיים אינן אלו שבהם קשרו אותנו, אלה הם הכבלים שאנחנו נקשרנו מפחד עצמנו.

       

      אחרי ההינתקות מתחילים להרגיש את משב הרוח המרענן בפנים...

       

      מיכאל

        31/7/08 23:50:


      תודה על הביקור וההפנייה,

      לעונג לי להיות מחוברת לאנשים שרוצים לפרוש כנפיים

      ולהפסיק לפחד

      בדיוק קראתי משהו שהתחבר לי עם מה שרשמת:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=553155 

       

       

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ריקוד חופשי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין