| תעלומת יופיין המדהים של נשות ארצות הקטרקט הרחוקות מנהג היה בארצות הקטרקט הרחוקות, שכל תינוקת בהיוולדה קיבלה שם. מוזר היה נוהג זה, אך למרות חוסר ההגיון שבו, הקפידו תושבי ארצות הקטרקט הרחוקות הקפדה יתרה במילוּאו. נשות הממלכה אף נוהגות היו להוסיף שם לבנותיהן בכל יום הולדת של מי מהבנות. מצב זה יצר לעיתים קרובות שמות ארוכים מאד, עד שנדרשה מחברת עבת כרס כדי לרשום שם בודד של אישה בוגרת. וכך נולדה מִילוֹרוֹ צָׂשֵיְה יֵהלָה שֵׁמְק צַרְבְּלִי הַפְר עוֹתְמֵי תָּרוֹתוֹ אוֹרֶכְבִּי לְתִינְסְבָּל, שבקיצור הגיוני נקרא־לה (לא חייבים. אפשר לשרוק לה שיר יפה - היא תבוא) מִילוּ. כשהיתה מִילוּ בת עשרים וארבע, ושמה המלא היה ארוך כדי שש מאות ארבעים ושלושה דפים ועוד כמה שורות, עלה בליבה חשק להתכער מעט. נשות ארצות הקטרקט הרחוקות היו היצורים היפים ביותר בעולם ושעמום נורא פקד אותן מידי יום רביעי כל שלושה חודשים או ארבעה. בעגמומיותן הרבה רצו להיות שונות ובולטות למען יבחינו בהן בחורי הארץ ולא יפסלו אותן על הסף בשל יופיין. באותו יום רביעי מסוים אמרה מִילוּ, שהיתה סופרת ומשוררת ידועה, לעצמה: “היום אהיה האישה המכוערת ביותר וקנאה בי תיקוב ליבן של נשות הממלכה היפות.” משחה עיניה באבקת דיב יונים יבש מרוסק דק, מרחה שפתותיה בדבש יעלים נדיר, את שערה משכה לאחור ונעצה שלושה מקורי חסידה מאחורי אוזניה. לבשה את בגדים עלובים ביותר ויצאה לנשף יום הרביעי המאושר. בהכנסה לאולם הנשפים עצרה התזמורת מנגינתה וסולנה החל לאסוף בדלי סגריות. נשים ובנותיהן התעלפו. חרבות בני עשירים נשלפו ושוברו לרסיסים. יוני־דואר איבדו את מסלולן ומִלאו נוצותיהן צבע. כפפות הוטחו על רצפת השיש הבוהק. כפתורי מלח פוזרו באויר. מלצרים החלו להגיש תבשילי קדרה רדופי פרפרי גן. חתולי הרחוב נחו בשלווה. מִילוּ צעדה, ללא התרגשות מיוחדת, היא ידעה שהיום הוא היום שלה. היא המכוערת מכולן. בהגיעה למרכז האולם קדה קלות והתמוטטה. היא ידעה שכיעורה אינו אמיתי וחשה בושה רבה על המבוכה שגרמה לחברותיה הנעות בזוגות. רופא הממלכה הוזעק לטפל בה אך משחשף עיניו למראה נפל ומת. חרש החרבות המלכותי נקרא בדחיפות אך לא יכול היה להגיע מסיבותיו הוא. גם קוסמת המלך, שהיתה מפתה נשים קלות דעת להתרפק על ספות הפסיכולוגים (פסיכולוגים הם אנשי מדע ידועים שאמנותם בהדבקת אנשים עצובי יום על ספותיהם וגזילת כספם תוך הגדרות שונות. לא נחמדים ושרלטנים בדרך כלל), ניסתה כוחה אך ללא הצלחה. כך שקעה מִילוּ בתרדמתה כשהיא מאושרת. מתוך כיסה התגלגלה פיסת נייר ועליה מילותיה האחרונות. יופי, יופי, אין בי דופי, קול הגבר לא נשמע, מה ממיה, מה נורא! בנות הממלכה נשארו יפות ומשועממות (גם קוראי סיפור זה משתוממים בודאי. לא ממש סיפור מובן. והכתמים?! אלה שבעמוד הקודם, בשביל מה הם נמצאים שם? שטות. שטות גמורה! האמת’וּ שהסיפור הזה לא נתגלה בזמן שהילדה ואביה רכבו על אופנוע וסיפרו לעצמם סיפורים. זה סתם סיפור). מידי פעם נסתייעו בחוגי מקרמה והעשרה רוחנית. רבות מהן קשרו קשרים אמיצים עם המעלות באוב וחידדו מוחן בנפלאות האסטרולוגיה והפסיכולוגיה. בחורי הממלכה ונסיכיה הרבים עזבו את סוסיהם באחו ופרצו בבכי. בניו ובנותיו של חרש החרבות המלכותי שינו את שם משפחתם כמחאה על התנהגותו הלא מתחשבת של אביהם. אוה! כמה גדול היה עלבונם. - אשר ליופיין המדהים של נשות ארצות הקטרקט הרחוקות, התעלומה נותרה בעינה עד עצם היום הזה. יודעים כותבי הזותיות אלה, ובזנבם אשלאן, שנקעה נפשם של נשות ארצות הקטרקט הרחוקות משיחות הבל ולזות רוח. |