בס"ד

אנשי דור המדבר חיו חיים נינוחים. הם היו מוקפים בענני כבוד, וענן הלך לפניהם, כשהוא מורה להם את הדרך.

בכל בוקר אכלו ארוחת מן שירד ממרום. ניתן היה לטחון אותו, לבשל,לטגן, ולטעום בו את כל הטעמים שבעולם.

עדות הכתוב על אותה תקופה היא: "זה ארבעים שנה ה' אלקיך עימך, לא חסרת דבר" (דברים ב', ז').

אלו היינו חיים אז, כמה מאושרים היינו! ללא דאגות פרנסה, ללא טרדות בריאות, ללא דאגות.

בראש העם עומדים משה רבינו ואהרון קדוש ה'. מערך נפלא של לימוד של תורה, שפע גישמי ותחושה של קירבת ה'.

כל זה נכון אבל נקרא נא בפרשה : ויהי העם כמתאוננים רע בעיני ה'. ויחר אפו, ותבער בהם אש ה' " (במדבר י"א). למרות הכל התאוננו ישראל ונענשו.

הם צעקו אל משה, משה התפלל, והאש שקעה. האם למדו לקח? לא עכשיו רצו בשר.

הם קיבלו שליו, אך עדיין לא היו שבעי רצון, נפשם קצה בלחם הקלוקל.... הם ייתפסו בכל דבר, ייתלו בכל אמתלה... תמיד נשמע מפיהם טענות.

לכאורה מה נאמר עליהם? שם כפויי טובה בצורה קיצונית? הכיצד ייתכן להיות בגן עדן, ולהתלונן? אלו היינו במקומם, ודאי היינו מרוצים! האומנם, האם קביעה זו נכונה?

הבא נשאל את עצמנו: אילו היו מספרים לסב קדום שלנו, שחי לפני מאות שנים, שאין לא צורך לשאוב מים מהבאר, רק מסובבים ידית בקיר ויוצאים מים מן הקיר, ודאי היה מושך את כתפיו באי אמון.

אים הינו ממשכים ומספרים לו שגם אין צורך להבעיר אח, קיימת להבת גז ותנור חשמלי ומקרוגל ומצנם. אין גם צורך לשאת את הכביסה לנהר כי יש מכונת כביסה, ייבוש, מגהץ, מקרר ומקפיא. בנקודה זו היה סבא נד בראשו ואומר "כשהמשיח יבוא, כשהמשיח יבוא"....

אבל טרם סיימנו. עלינו לספר לו שיש גם נורות חשמל, מאווררים ומיזוג אוויר. שעוני יד, עטים, מחשבים, ומגוון כה עשיר של ספרים. ונוסיף ונאמר:    אבל הם אינם מרוצים! כאן ירים סבא גבה: "לא מרוצים?".

ואנו נוסיף:"אכן סבא! אנו נוסעים באוטובוסים נוחים למרחקים, משוחחים בטלפון, ומשגרים פקסים, אך למרות זאת אנו תמיד לחוצים ומרירים."

על כך יגיב הסב "חיים בגן עדן וממשיכים להיות לחוצים ונרגזים?"

האין זו כפיות טובה? האין אנו כמתאוננים, כדור המדבר?!....

לכן אומר תודה לאבינו שבשמים על כל אשר נפל בחלקי

אישה נפלאה, ילדים מדהימים, ולמרות כל הקשיים תמיד נזכור שאנו מאושרים ושמחים.