סבתא רבקה הייתה מעירה אותי בבוקר ולוחשת לי באוזן 'קום איז'ו. היום נלך אצל דודה סולטנה'.

הייתי בן 4-5 בערך.  יום אצל דודה סולטנה. שום ממדיון, לונה פארק  וגני שעשועים לא יישוו להרפתקאות אצל דודה סולטנה.

סבא וסבתא גרו בלבנדה. דודה סולטנה גרה רחוק, רחוק בקצה אלנבי. בשבילי זה היה מסע לצד השני של העולם.

סבתא הייתה מכינה את הבייגלך העגולים (ראיתי כאלה לא מזמן בסופר. 'עוגיות מזרחיות' היה מצויין עליהן. מזל שסבתא כבר לא כאן. כבר היו חוטפים ממנה על השם האווילי הזה)  ואני הייתי עומד ליד הדלת.

'מתי הולכים?' 'עוד שעה'. אחרי 5 דקות 'עברה שעה?'

ואז היינו יוצאים למסע הרגלי הארוך. בדרך לדודה סולטנה היה כיף אחד מובטח. גזוז אדום בקיוסק שברוטשילד! בכוס גדולה!

הבית של דודה סולטנה היה בעיני כמו ארמון אלף ולילה. (דירת 3 חדרים בדמי מפתח). מפות משי עם גדילים. מין אור חשוך כזה. ריח של מקום אחר. דודה סולטנה שבאה מטורקיה, הביאה את הריח והטעם לביתה באלנבי.

לאט לאט היו מתקבצות ה'זקנות' (אולי בנות 40-50) ואז הייתה החגיגה מתחילה. לאט הייתה דודה סולטנה מתחילה לשיר. בתחילה שיר שקט ולאט לאט היו האחרות מצטרפות. שירים אחרים בשפה שונה שלא שמעתי בשום מקום אחר. אני הייתי מדדה ורוקד ומנסה לשיר.

שנים עברו.

דודה סולטנה נפטרה כשהייתי בן 7. נגמרו הטיולים לצד השני של העולם. נגמרה המוסיקה שלה.

רק בראש שלי הסתובבה המוסיקה הזאת שנים. אני באמת זוכר? האם אני מערבב זכרונות מאוחרים? האם אלה בכלל זכרונות?.

שיר אחד נשאר לי. בעצם לא שיר אלא צליל אחד שוב ושוב.

לפני שבוע ,כאן בקפה, התחברנו ארול ואני בבקשת חברות. תמיד שיש לי חבר חדש, אני נכנס לפרופיל , קורא, מתרשם. ארול מגדיר עצמו ישראלי, ערבי,יהודי, לוונטיני, תורכופיל ונגן קאנון. בקיצור משעמם לא יהיה.

נכנסתי לסרטי הוידאו בדף של ארול. בוידאו השני  החסרתי פעימה. ארול מנגן את השיר של דודה סולטנה. אמנם בלי שירה. אמנם וריאציה אחרת, אך אין ספק. זה השיר שמנגן לי בראש 50 שנה. בראש פינה שמעו את השירה שלי עם המוסיקה הזאת. ( השכנים משוכנעים שיצאתי מדעתי! סוף סוף. אני לא ממציא את זה. זה היה באמת!

סיפרתי לארול שהבטיח לבדוק את קיומו של השיר הזה בגרסה ווקלית.

היום קיבלתי מארול  16 וריאציות שונות של ה -  KONYALI  ע"י מבצעים שונים בשפות שונות.

דודה סולטנה קמה לתחיה.

תודה.