הזדמן לי ללכת למסיבת BDSM.

רוב הקהל שם מבוגר, הנשים שמנות, הגברים גם הם.

נשים לבושות כקריקטורה של אישה, בבגדים שחורים צמודים כביכול סקסיים שמפלי השומן נוזלים מהן.

אני רואה זוג הוא קשור אליה בשרשרת ברזל הולך אחריה על ארבע, מלקק את הרפש שנדבק לנעליה.

אני רואה בחורה נשענת אל הקיר, ומישהו מצליף בה.

החוויה קשה לי, היא לא מגרה אותי, היא גורמת לי לתחושת קבס.

 אני לא מבינה.

האם הם משוחררים ממסוכמות או כבולים לפחדים שלהם, לחוסר הביטחון שלהם.

השולטות - כל שאני רואה הן נשים דחויות מצליפות בגברים, מענישות אותם על שנים של דחיות. על שנים של השפלה.

השולטים - אני רואה נשים מושפלות, אולי משחזרות חויה אחרת, גברים מכים בהן, האם הם חווים כך שיכרון כח?

הם נראים לי לא גברים.

אין זה משנה כמה חזק הוא מכה, אין זה משנה כמה הוא משפיל הם נראים לי עצובים.

הם נראים לי חלשים.  

כולם שם כמו מחפשים את התשובה במקום שבו הגאולה לא נמצאת.

All I saw was misery.

כל אישה רוצה להיות מלכה, אבל בעיני  כל זה אינו יכול להתממש בכוח, בענישה, בהשפלה

(אין פה ביקורת על קהילת הBDSM, אלא רק החוויה האישית שלי)