0

2 תגובות   יום שישי , 1/8/08, 21:08

טוב , אמרתי שאתחיל מתי שהוא , לא שאני חייבת.

סתם להיפתח?

חזרנו מהליכה , אני , שחמט ושוקה -ומי שלא הבין שני כלביי . שחמט גר בבית ושוקה גרה בסטודיו ובאה לחופשת שבת.

טיילנו מסביב להר .טוב שיש כניסה לטבע ליד הבית

מין שער לעולם קסום של קולות , אורות (בשעה כזו של לפנות ערב) ריחות .

לפעמים פוגשים אנשים .

היום פגשנו נשים צעירות שעלו מכורדיסטאן לפני כשלוש שנים . הילד הקטן -בן שש-נראה כבן ארבע , פחד מהכלבים , וכל נסיונות השיכנוע שלי שיתקרב לא עזרו.

הנשים דיברו כורדית -התפלאתי לשמוע נשים כל כך צעירות מדברות את השפה -קרמנג'י-הן אמרו .

אני -יותר מבוגרת מהן בקושי יודעת כמה מילים במרוקאית -שפת אימי - וזה בוודאי נשמע מצחיק מאוד לדוברי השפה במקור .

"את ישראלית" -הן אמרו.

מה -לאחר שלוש שנים כאן -הן עדיין לא מרגישות ישראליות ?

לא שאלתי , כנראה שלא .

הן לבושות שונה .

ונראות כלקוחות מעולם אחר.

ממש ציורי .

ו.. לפעמים שומעים אנשים .

לאחר רחוב נוסף בבית מדהים , ענק .

ארוחת שבת -כנראה.

וצעקות.

"קוםמהשולחן "

תצא מהבית הזה "

גבר מרים קולו .

עצוב

יש כאלה שיש להם הכל

ואין להם כלום

אותי זה החזיר לימים רחוקים...

טוב , נראה כמה פעמים אעשה את המסלול הזה השבת.

 

דרג את התוכן: