חיים בתוך מסגרת ברורה וידועה מראש ,כולם יודעים את החוקים ואיש לא סוטה מדרך הישר ככה זה בסדר אומרים השכנים ,רק ככה אומרת המשפחה ומכרסמת בנשמתך כי את קצת מתמרדת מתעייפת להיות כל הזמן טובה ובעיקר כנועה במסגרת הנוקשה והילדים הכי חשוב צריך למות מאה פעמים ביום מרוב דאגה לכבוד המלאכים הרכים ושרק יהיו בריאים מאושרים ומסופקים כי אחרת מה? ואז אחרי מאה שנות בדידות כשהילדים כבר גדלו את מחפשת את האשה בתוכך שכבתה מזמן כי לך מותר להיות רק אמא אדמה ו...כלום כתם כחול מחק את מה שזכרת ואת קצת ניבהלת כי פתאום נשארת לבד עם הרגלים והליכות כמו של הדודה שלא סבלת ואולי את בכלל הדודה שמשהו אחר לא סובל ובפנים יש צעקה הלו הצילו זו לא אני אפילו לא דומה לדודה והדופק עולה כי אי שקט מציף את הראש שמזמן לא בטוח שהוא בעינינים וסמים אנחנו לא לוקחים אפילו לא בימים קשים אז כאוס פשוט וקטן הולך איתי לישון ומתעורר יחד איתי כל בוקר אני מקווה למצוא משהו אותנטי בקיום הבלתי נסבל ולצחוק צחוק גדול על עצמי ועל הדודה בעיקר
|