אמיר אור
רשימות ושירים שלי
בנושאי חברה, שירה, רוח ובלתי צפויים...
פוסטים פופולאריים
-
קרישנה וראדהה עושים אהבה
2/8/08 | 1197 צפיות
-
לטעום קצת אהבה
22/6/12 | 912 צפיות
-
בירה ורוח, מחאה ואהבה
6/6/13 | 757 צפיות
-
A pinch of Salt + an Announcement
9/1/09 | 666 צפיות
-
משוררים כותבים בחירות
8/2/09 | 798 צפיות
-
שלל
15/1/14 | 604 צפיות
פוסטים אחרונים
- הזמנה 15/1/14
- שלל 15/1/14
- נחש 20/7/13
- בירה ורוח, מחאה ואהבה 6/6/13
- דויד - הסיפור האמיתי 1/4/13
- בין חילוניות למיניות: החופש לאהוב 27/12/12
קרישנה וראדהה עושים אהבה
כמו למעלה ככה גם למטה בתרבויות הגבוהות של העולם הפגאני לא הופרדו ה"רוחני" מה"הארצי", אלא נתפסו כשלמוּת אחת. האלוהות לא היתה חסרת תשוקה. להפך – הדינמיקה הקוסמית כולה היא חתונת קודש שבה מתאחדים כוחותיו של הקוסמוס ומַפרים זה את זה. באפוסים של התרבויות האלה אלים כמו זאוס והֶרה, אִינַנה ודוּמוּזי או איסיס ואוסיריס מתוארים בחיבור ארוטי, בלי שום צל של שלילה או בושה. הארוטיקה האלוהית אפילו אינה כבולה בנורמות חברתיות או מוסריות (נורמות שבהחלט חייבו בני אנוש רגילים). בהודו, אותה שלמות של גוף-נפש מתגלה גם בשירת הדבקוּת המיסטית לאל קרישנה ולאהובתו ראדְהה. ראדְהָה מסמלת את הנשמה, וגעגועיה אל האל, מובעים דרך תשוקה ארוטית של אשה לאהובהּ. אבל מבחינת המאמין רדהא היא גם דמות ממשית לגמרי. יָדְךָ עַל שָׁדַי קְרִירָה מִמִּשְׁחַת הָאַלְגֹּם, קְרִישְׁנָה; בְּשֶׁמֶן הַמּוּשְׁק צַיֵּר נָא צוּרַת עָלֶה עַל קַנְקַן אַהֲבַי! בִּשְׂעָרִי הַבּוֹהֵק, סְתוּר אֲהָבִים, שִׂים נָא פְּרָחִים, קְרִישְׁנָה! הָנֵף נוֹצוֹת טַוָּס בּוֹרְקוֹת – דֶּגֶל אַהֲבָה. חֲלָצַי הַיָּפִים – מַעַר עָמֹק לְכִתְשֵׁי אֲהָבִים – כַּסֵּם בְּאַבְנֵט מְעֻלַּף אַבְנֵי חֵן, כַּסֵּם עֲדָיִים, קְרִישְׁנָה! הקטע הזה הוא מתוך "גיטָה-גוֹבינְדה", שירו המפורסם של המשורר בן המאה ה-12, ג'איאדֶוָה. הארוטיקה הדי בוטה של השיר הזה לא מייצגת בהודו קוריוז תרבותי והיא לא יוצאת דופן. כך למשל, במאה ה-15 כתב על אותו נושא המשורר וידְיאפּאטי אף ביֶתר תעוזה: ...בְּרַגְלַיִם פְּשׂוּקוֹת רוֹכֶבֶת רַאדְהָה עַל קְרִישְׁנָה, חֲרוּזֵי זֵעָה נוֹצְצִים עַל פָּנֶיהָ כִּפְנִינֵי הַלְּבָנָה בְּמִלּוּאָהּ שֶׁנִּתְּנוּ לָהּ שַׁי מִידֵי אֵל הָאַהֲבָה. בְּכָל כּוֹחָהּ נוֹשֶׁקֶת הִיא אֶת שִׂפְתֵי אֲהוּבָהּ כַּלְּבָנָה הָרוֹכֶנֶת לָמֹץ מִפְּרִיחַת הַלּוֹטוּס... ג'איאדווה זכה ללא פחות ממעמד של קדוּשה בזכות שירו, והשיר הושר במקדשים. המקדשים עצמם לא הוזנחו בנושא הזה. בערים קוֹנארַק וקג'וּראהוֹ אפשר לראות עד היום את המקדשים שקירותיהם מכוסים פסלי דמויות במגוון עשיר של תנוחות מיניות מכל סוג ומין. וגם בזה לא ראו ההודים חילול קודש, אלא להפך, ביטוי לדינמיקה הקוסמית כפי שהיא באמת. הכובשים המוסלמים שנתקלו בדת כזו ובמקדשים כאלה חשבו אחרת כמובן, והשאירו לא מעט הרס אחריהם. |
תגובות אחרונות
-
נומצ'ה
בתגובה על הזמנה
-
*סיגלי*
בתגובה על מה אעשה איתך
-
אלי למה
בתגובה על בירה ורוח, מחאה ואהבה
-
בני יעקבי
בתגובה על דויד - הסיפור האמיתי
-
ד'ר רותי לאופר
בתגובה על משא המשוגע
-
עמיגרינברג
בתגובה על קראו והעבירו הלאה - צדק חברתי
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חרוזי זיעה, שי מאל האהבה
להתפעם , לקנא ולרצות גם.
תודה, מירה.
זה גם ספרות ושירה וגם יחסים. בינתחומי, לא...
ואת צודקת - מין הוא קודש, אבל הראש שמלווה יכול להיות גם חול.
שירה במיטבה.
אגב, מדוע ליחסה לקהילת "יחסים"
אין היא "ספרות ושירה"?
בביטוי "חילול קודש" נמצאים הפכים:
שכן ב"מין" לא רלוונטי חילול - קיים בעיקר קודש.
מירה
תודה, אניגמה. את צודקת בדברייך על היוונים. גם שם לא היה זה גן עדן של חירויות, אבל רוב הסיבות למשטור לא היו "מוסריזציה" של המיניות עצמה.
אלומית, תרגמתי מאנגלית. ולגבי התיוג - את צודקת. אני די ירוק פה...
השירים מדהימים. גם היוונים, כידוע, לא ראו כל 'פגם' בהבעת אהבים גלויה אם היא הטרוסקסואלית, הומוסקסואלית או לסבית. אין כמו הקאמה סוטרה להראות את הפתיחות לקבלת העונג. האיסורים והופעת חגורת הצניעות המינית הופיעו מאוחר יותר בעיקר בעקבות הנצרות, אך גם ביהדות ובאיסלאם שהן הדתות המובילות.
לאחר מכן, כל הנסיונות 'לחזור אחורה', נתקלו ועדיין נתקלות בפחדים, בהסתייגויות, ואם כבר מתקיימת הפתיחות, היא עדיין מוצגת במקרים רבים כנלוזות.
שבוע טוב
שמחה לתגובותיך : )