בעולם שבו נשחקו אמות מידה להוויה

בולטת בבדידות מזהרת ההזיה

ואת בנונשלנטיות,נוצה ודיו וכסתאות באות

לטרקלין המקוריות,לטעמי,נכנסת ובכבוד

אך ברגע של אמת,כך בינך לבין ההתפתלות

אימרי אם יש מי שראוי לאותה התבטלות

להופכך מאשה,אדם,מלאת און וחוויה

לפיסת לוח עץ,מגולפת הזייה?

איזמל הפיסול עודנו ביידיך

וכמוהו גם יפי ימי עלומייך

הניחי לאישיותך,בלי עמל,על נקל

את עצמך שוב לפסל

והפעם,על פי המודל הייחודי

שאחת כמוהו נבראה,ולא ביכדי

על פיך ישק גברבר

בראש זקוף,לא עוד עכבר...

ואני ממרום שנותי שבתמונה,כמעט מאה

או לפחות מחציתם,אם לאמת נגדיש סאה

יכול לומר לך ילדתי,בראש צלול

סודך טמון במראה שממול.

שמחה שאהבת, אורלי,

ותודה על הביקור.

אהבתי מאוד!

תודה לך

אורלי