שערה אסוף לזנב סוס שמוט על עורפה, גופה הצנום מקופל בתנוחה עוברית על מטת הברזל הקרה. קירות החדר העירומים מכל סימן לשמחה, צבועים בלבן, חלון אחד מאיר את החלל. 3 מיטות סוכנות בחדר העלוב שממש אינו מזמין, בירכתיים ארון ברזל אפור סבר. חולצת טי-שירט ומכנס טרנינג לבושה, למרות חום יולי שבחוץ. היא בהתה בקיר אליו נדחקה ודמעות שטפו את פניה. לא פני ילדה ב-14 שנותיה, כי אם פני עלמה צעירה שכובד החיים רובץ על כתפיה. הבטתי בה וליבי נחמץ. אינני יודעת מדוע, אך ליבי יצא אליה. ליבי אמר לי שספור קשה מסתתר בין דמעותיה.... כפות רגליה ספרו זאת. לא לחצתי עליה, שמחתי שהצליחה לשחרר מקצת הכאב, גם אם בדמעות לרוב. ידעתי שזה תחילתו של תהליך, שאט אט תפתח את סגור ליבה. התרוממתי מכסאי, התיישבתי על שפת המיטה וחיבקתי את כתפיה. לא אמרתי מילה. "תודה" חלושה היא הפטירה לחלל. הבטחתי לה שאשוב לראותה בשבוע הבא, באותו היום באותה השעה. --------------------------------------------------------------------------------------------------------- אמא אשפזה אותי. סגרתי דלתות באובססיביות. סוגרת ופותחת שמא לא סגרתי היטב ושוב סוגרת וחוזר חלילה. תמיד דאגתי בגלל הדלתות, שמא אינן סגורות. סוגרת-פותחת-סוגרת...ושוב ושוב. לרוב אמא באה לבקרני לבד, כך אני אוהבת שהיא באה לבד, בלי בעלה שהוא אבי החורג. הורי התגרשו שהייתי ילדה קטנה ואמי נישאה בשנית. לפעמים אני מעדיפה שלא לצאת הביתה למרות שאני רוצה. --------------------------------------------------------------------------------------------------------- הבנתי, הבנתי את אשר הרגשתי, ליבי התכווץ. ידעתי שעלי לדווח לצוות הרפואי על השיחה. ידעתי שאני חייבת להעלות בקול את חששותי. התעללות מינית.
...............................
בי"ח אברבנאל, המחלקה הסגורה לנוער. השנה 1997 הסטג' שלי ברפלקסולוגיה.
כל הזכויות שמורות לפנינה סימנר @ אין להעתיק ו/או להשתמש. |