מאליו יובן שאם הדגמים החדישים גורפים הצלחה, השפעתה ניכרת גם בתפוצה כלכלית. ואילו כשהם כושלים לא יזכו בהמשכיות (כמו הבנייה היומרנית של ברזיליה, שהפכה למגדלי מגורים מבודדים המנציחים את העוני והמצוקה של דייריהם).
שייחודם בשילוב בין רמה אסתטית גבוהה לבין מעוף עתידני לגבי תיפקוד שימושי וישים, נותרו כאנדרטה חד-פעמית ליכולת מוכחת. על קטגוריה זאת נימנים כמה בניינים ברחבי הבירה - כדוגמת בניין האוניברסיטה החדשה בהר הצופים, ולא רחוק ממנו - מלון הייאט, וכן תיאטרון ירושליים בשכונת רחביה. למרות שיש בהם חותם של פאר היצירה, יש להצר על כך שלא הכתיבו סגנון שישפיע על הנוף העירוני וינוצל לפלחים רחבים יותר של תנופת הבנייה, לפחות במיתחם הציבורי.
ביניהן כמובן הצד הכלכלי שאיתו קשה להתווכח, כמו בדוגמת התיאטרון שמומן על ידי בעלי הממון (המתגוררים בסמוך לו) ש"חפצו בייקרו" תרתי משמע : גם תיגמלו רבי-אמנים להירתם לעיצוב הבניין ולסביבתו הפיסולית, וגם השקיעו הון עתק למימוש העלות של החזון האסתטי.
כגון הדוגמה החדישה יותר של בית המשפט בשכונת ממילא, הוא היכל בית המשפט העליון, שמותאם להוד ולתנועה הטיפוסית של שוכניו, מחדרי השופטים ועד אולמות הדיונים. סיבה נוספת שראוי להיחלץ מאחיזתה, תוגדר כהילכדות בקונספציה מורשתית, שאינה מאפשרת לרוחות החדשות להרחיב את פעולתן, תחת תירוצים מתירוצים שונים, שרובם ככולם דימיוניים. בהתאמה לערכים ולפונקציות האינטלקטואליות של המבנה (כמידגם לאדריכלות לירית): חשיבה חופשית ומתקדמת בתחומי המדע והרוח. שרשרת הבניינים נועדה לאכלס את הפקולטאות השונות, השונות בהתמחותן אך שוות ערך במאמץ המושקע בקידום רוח האדם. לכן החיבור ביניהם משקף חזון בין תחומי של אי הפרדה, בניגוד לחלוקה המנוכרת בין ענפי המדע השונים. מה היה מפריע לסגנון בנייה קליל והומוריסטי במקצת להתקבל בפועל כמכתיב סיגנון בנייה של מכללות, בתי ספר, ומוסדות חינוך אחרים בכל רמות הידע. זה מכבר השתחרר העולם מ"סגידה" בלתי מעורערת למול סמכויות האקדמיה, וגישה פתוחה, פחות רצינית ומנופחת תיטיב עם כל הצדדים, לומדים ומלמדים כאחד.
בד בבד היא אף יכולה לייצר מוקד השפעה על מרחבים קהילתיים,עירוניים וארציים מכל סוג, מבית תרבות רב-תחומי ועד מועדון במרכז קליטה - כאשר השינויים המודולאריים גמישים לצרכים המקומיים.
|