מכּרִיוֹת האצְבּעוֹת
שיטוט אמיץ בנבכי עצמי.
בגילוי לב, בחולשה, בעליצות ובכאב.
מביאה אותי אל המילים ומניחה אותן כאן,
מקטעים מחיי.
פוסטים פופולאריים
-
ספירת מלאי
3/8/08 | 1164 צפיות
-
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר
11/3/08 | 871 צפיות
-
קשה באימונים
8/3/09 | 1145 צפיות
-
בוקר עוטף
30/3/08 | 705 צפיות
-
בליל
20/4/08 | 987 צפיות
-
שבת
8/7/07 | 1402 צפיות
פוסטים אחרונים
- שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה 29/8/12
- ביער 2/1/10
- שלושה שבועות ובולגרי אחד שמח לסיום 6/11/09
- סתיו! 7/9/09
- סתיו? 6/9/09
- קיץ 26/8/09
0
מכוערת בלי אויר
| התעוררתי הבוקר מוקדם וישר נסעתי לים לפני שאחזור למיטה מפאת עייפותי הטבועה על פני ומשרטטת צללים כהים מתחת לעיני. בדרך לים ראיתי שלטים המכריזים על קיומו של טריאתלון תל אביב וחייכתי למחשבה שאשזוף את עיני בעשרות גופות גבריים משורגים וחטובים אבל הם זינקו מחוף אחר ואני נשארתי עם המוסף המצוין של הארץ ועם כוס קפה. משהו לא היה לי נח בגוף ורק עתה אחרי המקלחת התפניתי לחקירת התחושה המורגשת ששמה לי מחנק כזה בגרון. סופסוף הצלחתי למלל אותה והמילה שבאה היתה עלבון. והיא שם מאתמול כשהייתי במכון כושר עם אחותי שהיא חתיכת על והיה שם איש שאמר לי "איך זה שהיא כוסית ואת מכוערת" ואני לא הרגשתי אתמול אבל זה חלחל לי לגוף ומילא אותו בעלבון צורב. והגוף רוצה להקיא את זה כי כמה אפשר להיות צרוב? ולא משנה שזה איש שהתחיל איתי ולא נעניתי לחיזוריו ולא משנה שאני לא כ"כ מכוערת ולא משנה שבראש אני יודעת. בגוף אני עלובה. עלובה עוד מהימים שלא הרגשתי יפה. וישר כתבתי לאישה אחת מכאן שהיא יפה גם בגלל שהיא באמת יפה וגם אולי אמרתי את זה לעצמי וגם כי צריך להגיד לאנשים שהם יפים כי הצריבה הזו לא צריכה להתרגש על אף אחד. |
תגובות אחרונות
-
ניאלה
בתגובה על שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה
-
לב פתוח
בתגובה על ביער
-
אבי דאול
בתגובה על לומדת לבחינה בסוציולוגיה
-
הנץ דואה
בתגובה על אבא שלי
-
אסף האנארובי
בתגובה על עור וצל
-
אסף האנארובי
בתגובה על המצלמה הדמיונית שלי
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שקוף
את זקוקה לאהבה בהוויתך
וגם לאידיוט שדחית אותו לא תזיק קצת אהבה
וקודם תודות
אורי יקר, הוא כזה ענק שהוא יכסח אותך בשניה, אבל הג'נטלמניות נגעה (-:
ושלמה, תוסיף ל"תל אביב" את האותיות "ית" בסוף, וזה מסתדר ...
ובן...חן חן, זו הצלמת המוכשרת. אופס...זו גם אני (-:
ובצד זה, אני מרגישה רצון להבהיר משהו:
המילים שלי כאן מבטאות עלבון. אולם דכדוכי לא נבע מאמירתו של האיש. אנשים אינם יכולים להעליב אותי. מה שכן, אם פלוני יאמר לי דבר שיגרור תחושה לא נעימה בגוף שלי, אזי אני יודעת שמילותיו הפעילו איזה מקום אצלי שקיים ודורש התייחסות והקשבה ותשומת לב.
ומה כל העניין הזה הפעיל אצלי?
משחר ילדותי הייתי "חכמה". הכי חכמה בכיתה, הראשונה שכותבת בעט, קוראת, סקרנית וכו' וכו'. מעולם לא טפחו בי את המקום היפה.
ואחותי, משחר ילדותה היתה היפה. מעולם לא טיפחו בה את המקום החכם.
ואחותי הקטנה, השלישית, היא אומרת, בכאב גדול, שהיא לא זה ולא זה, ותאמינו לי, היא מדהימה ומרהיבה.
את ענינינו המשפחתיים אנחנו פותחות ובודקות ללא הרף.
וכשגדלתי (עדיין) השתדלתי (עדיין) לבדוק את חלקיי הפנימיים, להקשיב ולערסל ולהתייחס.
וגם בעניין הדימוי החיצוני. אני יודעת שאני יפה. יש ימים שאני מרגישה הכי יפה. ויש ימים שזה לא חשוב.
טלטלה אותי ההכרה שעניין שחשבתי שטופל ותוקן הסתבר לא מתוקן.
נו שוין, עוד שביל ללכת בו.
היו לי רק 2 אכזבות :
1. חשבתי ע"פ הכותרת שזה יה פסט על תל -אביב בקיץ
2. ושלחצתי על הכוכב קיבלתי מסר: לא ניתן לדרג את אותו משתמש פעמיים ב24 שעות
קראתי. למען האמת קצת נחרדתי...
אני לא מצליח לעכל
שבן אדם נורמלי מעז להתבטא ככה למישהי
אני מסוגל להבין
את הפגיעה שלך מהדברים,
אך יחד עם זה...
אני לא חושב שהוא ראוי לזה
אדם כזה לא שווה את היחס הזה שלך
גם לא יחס שלילי. הוא פשוט לא שווה את זה.
זה לא קשור אליו. זה קשור אליך.
ומי כמוני יכול להגיד לך את זה בתור זו שכל אמירה מהסוג הנ"ל מערער אותה לשנים ולא ישנה כמה גברים יגידו ואמרו לה שהיא יפה.
ואת... את נראית לי מאוד יפה.
מוטי-
תודה על העסל ששפכת לי כאן
אסתי-
זה בדיוק זה. אמ'מה, אחד, אני מתבגרת לאט. שתיים, שמתי לב שכשמשהו מערער אותי, סימן שיש לי עניין איתו והוא לא פתור. לא'כפת לי שהוא אמר. אכפת לי שהזיז לי.
כנראה שחשבתי שאני יפה, אבל לא הרגשתי את המחשבה הזו ...נו שוין, גם זה יבוא.
והנה מצאתי דבר טוב בלכתוב תיזה- לא נשאר מקום לכלום נוסף בראש
את מזכירה לי את ימי נעורי על החוף של נתניה איך הייתי שוכבת עם ספר והיה מתיישב אחד מהדבקים העילגים והבלתי אפשריים ויושב ומלהג מאיפה את מוכרת לי מותק ומה את עושה מותק ואיזה עיניים מותק ובואי אני אלמד אותך מותק ואני שוכבת וקוראת ולא שומעת ולא יודעת עד שההוא נשבר לו הזין וקם וצועק - מי בכלל הסתכל עליך יא מכוערת?
אתה מותק.
הצריבה הזאת עוברת מיוחד מבעד לכתוב הצפוף-הצפוף הזה שרקחת.
כתיבה יצרית למופת. אהבתי. מסוגל להתחבר לתחושות ולכאב ששם. שיהיה לך רק טוב, כמו הדבש שניגר מהטוסט השרוף שבכרטיס הביקור שלך.