כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
המבוך
משהו כזה כמו בעליסה בארץ הפלאות.
אנחנו נכנסים לתוכו בלי שיהיה לנו שמץ של מושג מה נפגוש בדרך. סוג של חוויה, הרפתקאה. תמונות, ריחות, אנשים, קירות, כיוונים. מידת ההנאה תהיה מותנית במידת החדווה שאתה מביא למשימה.
כל אחד לפי הטבע שלו מחפש לפצח את הקוד להגשמת מטרה - למצוא את הדרך ליציאה.
כשתצא - תהיה אתה עצמך !
יש במבוך קטעים מוארים ויש קטעים של חושך. הולכים, נתקלים, נופלים וקמים, לעיתים גם נחבלים ונפגעים, יש גם רגעים של אושר.
פתאום בלי לדעת איך ולמה - נופלים, נופלים, נופלים ולמטה צמר גפן מגלים...
אם הספור נעצר ברגע עצוב של מצוקה, סימן שיש המשך, שלא הגענו לסופו - כי כמו שהגננת אמרה, סוף הספור הוא תמיד טוב, תמיד נגמר באהבה.
יש קירות שאתה מזהה מרחוק, יש כאלה שלא. יש כאלה שאתה מזהה ובכל זאת - נתקע - כאילו בלית ברירה,
עד שמגיעה התובנה, שהקירות הם רק בראש שלך.
יש חלקים במבוך, שקלים לך וברורים ויש כאלה שקשים ובלתי מובנים. לקטעים הלא מובנים מצורף כתב חידה.
אם לא למדת, הבנת ופתרת - אתה חוזר בחזרה.
יש חלקים שאתה מריח ריחות שלא הכרת, טועם דברים שרק דמיינת - מרחיב את אופקיך. שמחה ממלאת את ליבך ואתה חי בחגיגה יומיומית בלי סיבה.
הענין הוא שגם כשלא מרגישים - כל הזמן מתקדמים - גם כשנדמה שתקועים וקפואים וגם כשמסמרים את גופך מסמרים -
עדיין דפי הסיפור מתהפכים.
על הכל תאמר תודה, הכל שעור, הכל שלך - הכל תורה, שאתה תעביר מדור לדור במשפחה הקרובה.
עליסה כבר דחפה את המלכה וכבר בקשה סליחה (זה המפתח) אחריות היא לקחה ורק עכשיו היא מקיצה וכבר קרובה - למרות שהיא עדיין לא רואה אלא ממעוף היונה
עוד שתי פניות שמאלה ואחת ימינה והיא מגיעה אל היציאה, שם מחכה האהבה שלה לעצמה ואחר כך לנסיך שלה שמהמבוך שלו יצא.
גם אני, גם אתה.
.
|
תגובות (86)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תהיה עצמך בכל השעה- בכניסה וביציאה...
את נסיכה אמיתית...
עם או בלי כוכבים...:)
גילוש איזה פוסט חמוד כתבת
תארת את החיים הכי טוב שאפשר
ואהבתי גם את הקצב....
בן אדם בחייו צריך רק טיפ טיפה של מזל
סוף שבוע נפלא*
תודה מקסימה...
תודה ניצה על המילים המפרגנות,
כשזה בא ממך זה מחמיא לי ביותר.
גוזרת ושומרת!!!...
תודה :-)
איזו תגובה אופטימית
ומקסימה, כמוך..:))
תודה,
שיהיה לך סוף שבוע קסום:)
ברורררררררר, אבל זה סוד...
אל תגלה את סוף המשחק, כל אחד צריך לגלות אותו בקצב שלו...:)))
אין מאוחר מדי,פנינוש היקרה
כל מה שקורה - קורה בזמן הנכון...
כתוב נהדר כהרגלך וכל כך נכון, תודה.*
יופי. תמיד מרגש לקרוא את המסרים והבשורות שלך בתוך הבלגן של היום יום את יוצרת עוגן של חוכמה ודעת.
תודה גילוש
וחלק מהקירות בראשינו..
וכמה מקסים שחלק מהם פשוט מתמוטטים
ופתאום מגיעים למקומות שאינם חסומים יותר...
:-)
*
שווה לקחת ברצינות את
מעשיות העם.. הרבה מאד אפשר ללמוד שם על החיים.
תודה לך חומד:)
האמת שבמבט לאחור ובפרספקטיבה
זאת אכן הרפתקאה
ואין לי ספק שהאושר נמצא בכל רגע
ובכל פינה, זה כמו משחק כזה - למצוא את
הרגעים הקטנים ואת מה שעושה אותך מאושר
וללכת על זה... בגדול !
תודה ששיתפת אותנו יעל,
כל אחד בדרכו, העיקר שנלמד להנות מהדרך ולהיות מאושרים..:)))
את נשמה,את...:)))
תודה נירית,
שיהיה יום זורם ומחוייך...:))
אני מבין את הכוונה, רק שבחיים מי שבונה את המבוך זה גם מי שפותר אותו
זה עצוב נורא,
כששאלת עלתה בי המחשבה:
אולי כדי שכבר ממש יתאים להם ללכת?
ולענין הפוסט,
המבוך מסתיים בפתרון שמביא אושר,
שמביא את האדם קרוב אצל עצמו...
תודה קיםקים..
האם גם את במבוך ?
תודה תמר,
פתאום אני קולטת שלא היתי בתל אביב המון זמן...:))
תודה אסף...
תמיד כיף לשמוע שוב...:))
ואיך למרות שאנחנו יודעים את זה,
לרוב אנחנו מתנהלים כאילו זה באמת...:)))
מקסים מה שאמרת...
תמיד זה מצחיק אותי, שהולכים (גם אני) על קו מצוייר על הריצפה,
כאילו הוא בגובה של 200 מטר...
תודה דורין,
שמחה תמיד לבקורך...:))
גילוש
טוב מאוחר מאשר אף פעם
ואני הגעתי לכאן רק כעת.
פוסט מעולה !!
אהבתי !
*פנינה
ממש משחק החיים, הא?
אף פעם לא התייחסתי לסרטי דיסני בעומק רב
אקח את זה בחשבון.
תודה יקירה.
תמיד דימיתי את החיים למסע
משהו מעין מסעו של אודיסאוס.
יפה הדימוי למבוך
לא תמיד יודעים מה מצפה מעבר לפינה.
הפתיחה עם עליסה בארץ הפלאות
הופכת את הדרך למשהו מעין הרפתקה
לקחת את החיים כהרפקה
עוד סיבוב אחדימינה וארכך לפנות שמאלה
שם יחכה....
התאוריה שלי היא כזאת
בנאדם מגיע לצומת יש ימינה יש שמאלה. יש צד חיובי יש צד פסימי. השאלה לאיזה דרך הוא מחליט ללכת. בדרך כלל הראש הוא המכוון, יש כאן גם סיכון שהליכה לא נכונה של הכיוון, ואז כמו שאמרת באה הנפילה. אבל מי שיודע לקום נכון ממשיך בדרכו הנכונה, אני חושבת שנפילות זה דווקא דבר טוב, זה גורם לך להיות א. יותר חכם. ב. יום מכושל. ג. יותר מנוסה. שבפעם הבאה תהיה יותר חכם לכוון את חייך. לא תמיד דברים שאנו רוצים קורים, ואז אתה מרגיש כלוא במין מצב של אי יציאה. שוב כל אחד והחבילה שלו. אני תמיד אומרת בכל מצב כל שהוא צריך להתעלות אפילו על המצב הכי קשה. ככה הדרך שלך תהיה תמיד סלולה לחיים טובים ומאושרים.
גילה תודה על הפוסט ועל עליסה בארץ הפלאות סרט מקסים עם הרבה תובנה
איריס -
יד ביד אם יהיה צורך...
ברור שתמצאי את היציאה.
ממבט על -
את כבר ממש קרובה !
תודה גלי,
שיהיה יום נפלא !
על הכל תאמר תודה,
הכל שעור, הכל שלך -
מאד נכון וכך אני נוהגת...
תודה..
כן, זה קורה לפעמים... יש תקרה מזכוכית ויש
גם קירות מזכוכית - הם הכי מסוכנים...
פוסט מגניב על המבוך בקפה.. אהבתי -
איזה כיף, אם לגנוב מילים
לפחות שזה יהיה ממך...
לכבוד הוא לי :)))
תודה אישה יפה...
תודה לך גילה על שלקחת את " הבקורת " למקום הכי נכון .
אהבתי את תשובתך מאחר והיא אנטי תזה למבוך .
פוסט נפלא שמבהיר, מפשט ומחליק את הפינות הכי מקומטות בחיים.
אשוב...*
תודה איריתה...
עכשיו צריך רק שיר באחד הביצועים המדהימים שלך
ומשחק החיים מתחיל...:))
יקירתי אל תחפשי חוקים -
לכי לאן שהאינטואציה שלך מכוונת -
לאן שהלב לוקח... ותגיעי... :))
כן שמעון...
לפעמים נדמה שאין לזה סוף
ואז ברגע הכי לא צפוי... זה משתחרר
וקורים דברים נפלאים...
תבוא תמיד עם האהבה שלך
זה אחלה קלף להרויח במבוך :)))
מפחיד הקונספט כי לכאורה אפשר להשאר
תקוע במבוך כל החיים ולא למצוא את הדרך החוצה...
המפתח הוא
שמי שמחפש - ימצא את הדרך -
מי שלא מחפש ישאר שם - מקטר, סובל, מאשים -
רק שהוא לא ידע שהוא במבוך
שהוא יכול לצאת משם - הוא יחשוב שאלו הם חייו
וזהו גורלו... כמה כאלה אנחנו מכירים ?
תודה לוריק על שהעלית את רגשותיך ואפשרת לי לחשוב על זה...
גילה
מדויקת את. מדהימה בניסוח.
גם אנחנו יצרנו וגם המכשולים והאתגרים
שהיו לנו בדרך.
מה שחשוב זאת הדרך בה פרשנו אותם
והדרך בה התגברנו עליהם.
תודה אומגית, בקורך היה לי לעונג :)
הסוף הזה מטריד אותי בזמן האחרון...
חשוב לי שיהיה לכולנו סוף שמח...
ואני שואלת:
למה אנשים בסוף חייהם סובלים כלכך...
מתנצלת על הרוח הרצינית....
מקסימה כהרגלך....
אהבתי..
פוסט מקסים..
תודה
קיםקים
אח אח גילוש...
סינכרוניזציה במיטבה... :)
"ריאלי, קסום, ומקסים."
כך כתבה לך מניה
ואני מצטרף ומחזק,
הטקסט הזה בדיוק כך :)
גילוש כתבת מקסים *
הכל בראש שלנו, הכל אשליה כשעוברים את הקירות מגלים שאין באמת קירות
גילוש,
פעם חשבתי שהחיים הם מבוך
ואז הבנתי שאם מרים קצת את העיניים רואים שה-"קירות" של המבוך הם בסך הכל קווים שמצויירים על הרצפה.
התגובה שלך היא מבוך בפני עצמו -
לא יודעת מאיפה להתחיל - אז אלך שמאלה כל הזמן
ואם לא אצליח - אשבור ימינה
לבנימינה....
יאזון אם אני זוכרת נכון, קיבל חוט זהב והתחרט על כך אחר כך....
עצם החיפוש - הוא החיים... לא חיפשת - פיספסת את הפואנטה !
תודה הדר...
אני עוד חייבת לעצמי יום אחד להגיע ליוגה -
גם כן מקום מצאתי לי לגור בו - בנימינה - סוף העולם ימינה....
בספור של עליסה לא הייתי רוצה להיות המלכה -
אולי השפן...:))
תודה חומד
כמה נכון להשוות את החיים למבוך,
אהבתי את התובנות מהפוסט,
בכל פעם אני לומדת ממך משהו חדש,
תודה
בנצ'וק,
סרטי דיסני, כמו גם מעשיות הילדים, הם עולם מופלא
שצרוב מספורי התבגרות ושעורים שונים. עליסה לא יכולה לקצר תהליכים
לא לעמי ולא לתמי... לכל אחד המסע הפרטי שלו.
בכל תרבות יש שלגיה, עליסה ובכל יער יש את הזאב שלו.
כל אחד זוכה לפחות פעם אחת לתרדמת חורף ארוכה כמו היפיפיה
ובסוף תמיד יגיע הנסיך,
שיציל אותה מהקפאון על מנת שהיא תוכל להציל אותו בחזרה...:))
.
זה מרגיש באצבעות,
גם אני, גם את...:)))
נשמה, גמד, אתה?
אתה ענק שבענקים...
וכן - גם כשיוצאים מהמבוך -
המשחק ממשיך -
רק אתה בוחר במה אתה משחק,
ואת מי אתה הולך לחפש שהלך לאיבוד
בתוך הציור...:)))
לבירינט...
לפעמים זה מבלבל,
לפעמים זה ממכר,
לפעמים זה מאתגר,
ובדרך כלל עושה את החיים, את ההבדלים,
את כל מה שיש לנו ושהיינו רוצים.
יופי גילוש. אולי בעזרתך אמצא את היציאה.
תודה לולי,
שמחה לביקורך...
מבוך...
אני לא אשכח שכשהיינו קטנים, אח שלי נכנס למבוך הזכוכית בלונה פארק,
אנחנו חיכינו לו בחוץ והוא ראה אותנו מבעד ל'חלון הראווה' של המבוך.
הוא כל-כך שמח שהוא רץ אלינו, לא שם לב ונתקע בקיר הזכוכית...
חוץ מזה, העליתי פעם פוסט שנקרא 'הקפה כמבוך'...
והכוונה לקפה הזה..
עובדה - אפילו כדי למצוא את הפוסט ההוא הייתי מוכרחה לצאת מהמבוך של הקפה
ולהכנס לגוגל....
http://cafe.themarker.com/view.php?t=94050
גילוש
מכירה את הסיפור על שתי פרות שהלכו באחו, ואחת אמרה "מוווווווווווו" והשניה אמרה גנבת לי את המילים מהפה...
איך אני מתחבר למה שכתבת, והדמוי לעולם האגדות הוא כל כך חמוד, וכל כך נכון.
הנה ציטוט פוסט שנכתב מזמן על הפחד...
http://cafe.themarker.com/view.php?t=282692
" אז מה עושים? תארו לכם שאנחנו חיים בתוך אגדה שתמיד יש הפי אנדינג, ואנחנו תמיד יודעים שבסופו של דבר מצבינו רק משתפר והולך, ומרגישים מעומק הלב והנשמה כל רגע שאכן זה כך."
ממש "מווווווווו" - גנבת לי את המילים מהפה.....
פוסט כל כך חמוד, מרגש וקולע
מרענן על הבוקר
כל טוב
זאב
גילוש יקרה,
מילים נכונות
בצבע הנכון.
מקסימה ההשוואה - מטאפורה :-)
כוכב ממני,
איריתה
רעיון יפה!
(אוהבת ללמוד מאחרים)
אהממ.. . אז לפנות שמאלה, אמרת?
גילוש
כמה כתבת נכון
החיים שלנו הרבה יותר ממבוך
הכול נהיה יותר
מסובך
מורכב
קשה
כוכב
מאהבה
הממממ מבוך ....לא נשמע לי טוב ...משהו תקוע לי ...
כתוב מקסים
גילוש, פוסט נהדר!
מבוך, בהגדרה שלו, בעיני, הוא ההנאה שבחוסר הידיעה.
לקחת מצב קיים, ולחפש בו איפה, מה ואיך,
כדי להמשיך לצעד הבא.
משם, לגלות מה הלאה, וחוזר חלילה...
עד שמוצאים בהירות, קלות, נקיון,
מרחבים גדולים ופתוחים,
והבנה שבעצם... אנחנו יצרנו את קירות המבוך במו עצמנו...
בטח שיש פיות ויש גם גמדים.
תודה על תגובתך האופטימית ומאירת העיניים.
אמר מי שאמר
שאם למישהו יש בעיה ואינו מצליח לראות את חצי הכוס המלאה -
שיקח וישפוך את הנוזל לכוס קטנה יותר ויראה אותה מלאה...:)))
מבוך? אולי...
לא כך אני רואה את החיים...
אני אוהב ונוטה לפשט את הדברים...
ולא שהחיים פשוטים כל כך..., ממש לא!!!
אולי הם באמת מבוך!
אבל למבוך ישנו פתרון, לכל מבוך !!! בדוק !!! תנסו !!!
יש לבחור צד אחד, לא חשוב איזה. שמאל או ימין...
וכל הזמן לפנות אל אותו הצד.
אם נתקעים, הופכים כיוון 180 מעלות, וממשיכים ללכת ולפנות לאותו צד!!!
אולי זהו פתרון ארוך, אבל הוא עובד!!! בדוק !!!
אגב, אני?
שונא מבוכים...
ואולי אין לי מי שתיתן בידי חוט זהב, כפי שניתן ליאזון...
מעולה!
תמיד הייתי קצת עליסה ואת -מלכה
לגמרי... רק שלגלות שפשוט זאת הדרך,
זאת הפניה הנכונה מצד שמאל של המבוך -
כולם עוברים שם במסובך כדי להגיע אל זאת התשובה.
החיים זאת חוויה - ההצגה הכי טובה בעיר -
ממש קומדיה דה לארטה:)))
פוסט נפלא כרגיל!!
מזכיר לי את ההשיחה שלנו על כל סרטי דיסני....
לגבי המבוך,
צריך להכיר בין עליסה לעמי
כן, עמי, מהסיפור על עמי ותמי.
אם עליסה תפזר אבנים לאורך המבוך
לא תחזור על אותן שגיעות שוב ושוב
כך, תמצא את הדרך החוצה בצ'יק צ'ק
אבל בעצם, כל הכיף זה במבוך, לא?
*
כתבתי לך שנכנסת לי בדיוק באמצע....
זה התחיל מאיזה סרט שראיתי שההוא אמר לההיא
שהיתה בתוך המבוך שהיא קרובה ליציאה
וזה הדליק אותי לחשוב ש"היי רגע, גם אני..."
____________________
בהחלט החצי השני שלי במחשבות :))
כוכב לפניה האחרונה
שלך שרי
זה מזמן יש לך, מה את מתלוננת?
תנסי במבוכים לפנות תמיד שמאלה, אמרו לי
פעם שזו הדרך להחלץ מהם.
הבעיה היא אחרי שיוצאים מהמבוך ומגיעים
ל"עזרו ילדים לאמא למצוא את דני"...
ואח"כ יש גם תשבץ...
מקסים*
תודה אביה,
עזבי שלגייה - איפה הגמדים ?
אני צריכה אחד לגינה, אחד לכביסה,
אחד לספונג'ה של המבוך
ואחד שיגרד לי את הגב,
אחד לקניות, אחד שירחץ את האוטו
ואחד אחרון לעבודות מזדמנות:)))
בואו נגיד שהחיים זה כמו משחק של מבוך,
משהו כזה כמו בעליסה בארץ הפלאות.
אנחנו נכנסים לתוכו בלי שיהיה לנו שמץ של מושג
מה נפגוש בדרך. חוויה, הרפתקאה.
אני ממש מסכימה איתך.
אתה יוצא לדרך אל העולם בלי שמץ של מושג לאן, מה ילד יום או " מה יחכה לך בפינה".
אנשים ומצבים שנקרים לדרכך, חלקם מעשירים/מאשירים את חייך וחלקם פחות.
אני מאמינה גדולה של עולם הפיות וחיה את היום יום במבט קבוע על חצי הכוס המלאה- זה מאוד עוזר...
מתה על פיות ואבקת פיות -
זה מאד עוזר...
למדתי מהארי פוטר את השיעור הזה
ואף השתמשתי בו מדי פעם...
למדתי ממנו גם את השיעור
שבו מעלימים אנשים, אחלה שיעור
:)))
לא צריך להיות כזה מסובך
לא תמיד זה כתב חידה
יש לנו לא מעט נטיה
לסבך עינינים
אני בעד פשוט .
ואני יודעת
שזה בכלל לא כל כך פשוט
כי אני לא לבד פה .
מה שנשאר זה להתיחס עד כמה שאפשר לכל מהלך כחוויה ..
וללמוד מזה .
עד המהלך הבא .
והנה תרגמת את המחשבות שלך/שלנו
לפוסט משלך.
ריאלי, קסום, ומקסים.
החיים בתנועה מתמדת
גם כשעושים pause.
alice in wonderland....
alice, who the fuck is alice? (-:
_____________
שבוע טוב מותק.
החצי השני שלי במחשבות... (-:
גילגוש -
נהדר הפוסט הזה -
וגם שלגיה יה יה יה
אני אוהבת סרטים מצויירים:))
יפה כתבת
ערב נעים
אביה
גילוש - פוסט נפלא בצבע ורוד - כיאה לו !
אגב.. אני למדתי מהארי פוטר... שאפשר גם לעבור דרך הקירות אם מאוד רוצים... ואם לא הלך לו בפעם הראשונה... הוא הצליח בפעם השניה :-)
מוסיפה ומפזרת לך אבקת פיות ואבקת כוכבים שתאיר לך את הדרך המופלאה שתבחרי בה....!