בואו נגיד שהחיים הם משחק של מבוך,

משהו כזה כמו בעליסה בארץ הפלאות.

אנחנו נכנסים לתוכו בלי שיהיה לנו שמץ של מושג

מה נפגוש בדרך.  סוג של חוויה,

הרפתקאה.

תמונות, ריחות, אנשים, קירות, כיוונים.

מידת ההנאה תהיה מותנית במידת החדווה

שאתה מביא למשימה. 

כל אחד לפי הטבע שלו מחפש לפצח את הקוד

להגשמת מטרה - למצוא את הדרך ליציאה.

כשתצא - תהיה אתה עצמך ! 

יש במבוך קטעים מוארים

ויש קטעים של חושך.

הולכים, נתקלים, נופלים וקמים,

לעיתים גם נחבלים ונפגעים,

יש גם

רגעים של אושר.

פתאום בלי לדעת איך ולמה -

נופלים,

          נופלים,

                    נופלים

                              ולמטה צמר גפן מגלים... 

אם הספור נעצר ברגע עצוב של מצוקה,

סימן שיש המשך,

שלא הגענו לסופו - כי כמו שהגננת אמרה,

סוף הספור הוא תמיד טוב, תמיד נגמר באהבה.

יש קירות שאתה מזהה מרחוק,

יש כאלה שלא.

יש כאלה שאתה מזהה ובכל זאת -

נתקע -

           כאילו בלית ברירה,

עד שמגיעה התובנה,

שהקירות הם רק בראש שלך.

יש חלקים במבוך, שקלים לך וברורים

ויש כאלה שקשים ובלתי מובנים.

לקטעים הלא מובנים מצורף כתב חידה.

אם לא למדת, הבנת ופתרת - אתה חוזר בחזרה.

יש חלקים שאתה מריח ריחות שלא הכרת,

טועם דברים שרק דמיינת - מרחיב את אופקיך.

שמחה ממלאת את ליבך

ואתה חי בחגיגה יומיומית בלי סיבה. 

הענין הוא שגם כשלא מרגישים -

כל הזמן מתקדמים -

גם כשנדמה שתקועים וקפואים וגם

כשמסמרים את גופך מסמרים - 

עדיין דפי הסיפור מתהפכים.

על הכל תאמר תודה,

הכל שעור, הכל שלך -

הכל תורה, שאתה תעביר

מדור לדור במשפחה הקרובה. 

עליסה כבר דחפה את המלכה

וכבר בקשה סליחה (זה המפתח)

אחריות היא לקחה

ורק עכשיו היא מקיצה

וכבר קרובה -

                   למרות שהיא עדיין לא רואה

                                                         אלא ממעוף היונה

עוד שתי פניות שמאלה

ואחת ימינה והיא מגיעה אל היציאה,

שם מחכה האהבה שלה

לעצמה ואחר כך לנסיך שלה

שמהמבוך שלו יצא.

גם אני, גם אתה.

.