הראש היה ליהודים מכשיר אדיר בעיתות צרה וגם בתקופות טובות. המציאות של היהודי במהלך התקופות העתיקות הייתה מורכבת ביותר.
בימי הביניים נאלצו היהודים להסתגר מפני החברה, אי אפשר היה להשתלב בעבודות ציבוריות, אי אפשר היה לרכוש קרקע או להקים תעשייה. היהודים נאלצו להפעיל את הראש ולחפש דרכים יצירתיות, כיצד להתמודד עם התנאים הקשים ועדיין לשרוד, להתקיים ולשגשג. הדרך למסחר, לשירות, לתיווך, ללימוד ולפלפול הייתה קצרה, אולי גם היחידה - עסקי אוויר.
בימי הביניים, מצבם הכלכלי של היהודים היה ירוד והם התרכזו בשולי החברה, הצליחו בקושי רב להשיג זיכיונות בתחומים שונים, שאיש לא רצה בהם.
המעבר לעת החדשה, כאשר רוחות של קידמה החלו לנשב באירופה, תנועות של ליברלים קראו להעניק זכויות אדם וחופש ללא קשר למוצאו או לאומיותו של האדם. לאחר מכן אפילו התרחשה מהפכה בצרפת, שגרמה לרבים ובינהם, גם יהודים לזכות בחופש ובשוויון.מצב היהודים, בניגוד לאחרים, היה טוב.
בימי הביניים הם תרגלו יצירתיות, בסבלנות ובאיטיות. כך קרה שבעת החדשה, היהודים היו מוכנים עם כישורים וניסיון טוב יותר מאחרים.
אם עד המאה ה - 18 מספר היהודים בערים המרכזיות באירופה היה רק כמה עשרות אלפים ואולי כמה מאות אלפים, אז במהלך המאה ה -19 יהודים רבים, כבר כמה מיליונים היגרו לערים המרכזיות והצליחו להשתלב באופן מדהים בתחומים שהיו סגורים בפניהם. יהודים התחילו להיכנס לשירות הציבורי, לחקלאות, לצבא לאוניברסיטאות, לתיאטרון, לעיתונות, לפוליטיקה ולעסקים. הראש היהודי הצליח להביא אותם לעמדות מפתח מרכזיות.
הראש היהודי או החוכמה היהודית, שכל כך חסרים במדינה היהודית הצליחו להצעיד את היהודי לקידמת הבמה. ההצלחה של היהודים הובילה אותם להקמת מדינה משלהם ככל העמים. מלחמות יהודים לא חסרו, אבל התוצאה מרשימה מאוד. הוקמה מדינה מרשימה ומוצלחת, אבל הראש היהודי איבד את יכולותיו.
להיות ככל העמים!, קראו החלוצים. לזרוק את הראש החכם והמתפלפל, וליצור יהודי חדש, יהודי, שפרנסתו תהיה מיגיע כפיו, מתעשייה, מחקלאות ומיזע!, המשיכו לקרוא.
כך היהודים החדשים השליכו את הראש ואת החוכמה והרימו ידיים בלי חוכמות ובלי קומבינות ביושר ובתמימות. כבר עם פרוץ המדינה ניטרלו את הראש ואת החוכמה, כלאו אותם בישיבות, מין גטו - שטעטל - קהילה. שם הם הממשיכים לחיות מנותקים מהחברה הישראלית, כאילו הם עדיין בימי הביניים. הם ממשיכים להקדיש את חייהם ללימוד ולחוכמה "הורגים את עצמם באוהלי תורה". הם שומרים בקנאות על נתק מהיהודי החדש, הם ממשיכים את חייהם כאילו הזמן עצר מלכת.
המדינה המרשימה הצליחה לבנות תעשייה עמלנית בזיעת אפה, אבל ההצלחה האמיתית שלה עדיין טמונה בראש היהודי. כדי ליצור יתרון ותחרותיות צריך להחזיר את הראש והחוכמה היהודים למקומם. ההצלחה טמונה בפיתוח הראש ובחינוך לאהבת החוכמה, ליצירתיות ולפלפול.
אם רוצים גם חינוך מקצועי, כי לא כולם יכולים להיות עורכי דין ורופאים, אז החינוך המקצועי צריך להיות ברמה גבוהה, ומותאם לדרישות של החברה המודרנית.
להתחרות בעולם הגלובלי ניתן רק בחוכמה ובעזרת הראש היהודי. הראש היהודי והחוכמה הם המשאב העיקרי של החברה הישראלית, החינוך לחוכמה הוא הערובה להצלחה, וחובה להקצות את המשאבים לכך.
לא תהיה תקומה אם נזניח את החוכמה. |