ניסיונו וזיכרונותיו באשר להתנהגותו ותנועותיו מאוחסנים במאגר זה. מכאן ישלפו בעתיד. 

.

מאגר "זיכרון סדר ההתרחשויות"   

בעוד במאגר "זיכרון התנועות" נאספות ונשמרות התנהגויות נכונות, נאסף במאגר "סדר ההתרחשויות" מידע אחר. כאן נאגר "הידע" על דרך התנהלותו של העולם. התנהלות אשר לאו דווקא קשורה בבעל החיים ובהתנהגותו.

על פי מאגר זיכרון זה הוא צופה את העתיד להתרחש ומתכונן אליו.

בעל החיים רושם בזיכרונו את שהוא חש. רישום זה מאפשר לו לאחר הופעת גירוי, נחשק או דחוי, לדלות מרישומיו את האירועים אשר קדמו להופעת הגירוי, ולזוכרם. בדרך זו למד בעל החיים להכיר ולהגיב גם להתרחשויות ניטרליות אשר קודם ללמידתו, כלל לא הסבו את תשומת ליבו. (פאבלוב).

כמה דוגמאות. 

אם תיטול את החגורה שבה אתה קושר את הכלב בעת הטיול מחוץ לבית, יתעורר הכלב לפעילות רבה. הוא יקפוץ, יתרוצץ בשמחה, ירוץ לדלת הבית, ישוב אליך בריצה ושוב אל הדלת. אכן, הכלב מנבא את הטיול. זהו "ידע" הנשלף מ"זיכרון סדר ההתרחשויות".

הקשר בין החגורה לטיול יקרא מעתה  "חוליית ידע".

תחילה היתה נטילת החגורה אירוע ניטרלי. פעולה זו אינה ניטרלית עוד משום סמיכות הזמן אשר בינה לבין היציאה לטיול.

יתרה מכך. כיון שנטילת החגורה הופכת נחשקת, למד הכלב לזהות גם את ההתרחשות שקדמה לה וגם את זו שלפניה. הוא לדוגמא, עשוי לזכור שכיבוי מקלט הטלוויזיה, מוביל לנעילת נעליים, להתלבשות, לנטילת חגורה ומשם לטיול. הכל חוליות ידע.

באופן דומה, עשוי הכלב לזכור שפתיחת ארון מסוים בבית, המשכה נטילת מיכל סבון, אז לוכדים וגוררים אותו לברז המים ושם, על פי חוליות הידע הקיימות בזיכרונו, מצפה לו מקלחת -  אירוע שהוא על פי רוב, דחוי.

כלומר, בהתאם לזיכרונותיו אשר במאגר זה נוצרות בכלב חוליות ידע אשר עומדות לרשותו בהמשך חייו. לפיהן הוא מבחין ומזהה שרשראות אירועים מכל סוג ובלבד שיש בסופם גירוי כלשהו. גירוי נחשק או גירוי דחוי.

במאגר זה עשויות חוליות הידע להתרחק מאוד מגירוי המקור ולעיתים, לא לעלות בדעתנו כקשורות. הכלב, לדוגמא, עשוי לקשור שכאשר שכן מסוים יורד במדרגות הבית בשעת בוקר מוקדמת, זה העיתוי בו אדונו מתעורר משנתו. זוהי שרשרת חוליות ידע אשר עשויות להתקיים בו משום שיקיצת אדונו היא אירוע נחשק (ליטופים, משחקים ובעיקר, טיול). ככל שחולף הזמן הופך הקשר בין אירועים אלו ברור מבחינתו. הוא הופך קשוב לצעדי השכן, לומד את צליל נעליו, ממתין להם בקוצר רוח ומיד כשהוא שומע אותם, רץ, קופץ למיטת אדונו ופוצח בנביחות יקיצה.

אכן תרחיש אפשרי.

לא יאמן... בשבת, הפלא ופלא, הוא מניח לכולם לישון!!

. 

עתה נתבונן בכלב אחר.

לשם דוגמא, נתבונן בכלב כשהוא לבדו בחדר סגור. המצב הוא מצב מצוקה.

תחילה, לצורך היחלצות, נדחף הכלב לשרוט את הדלת לאורך הסדק שבו היא נפתחת. השריטה אגב, היא תבנית התנהגות אשר אינה נלמדת (רפלקס).

ניסיונות אלו עשויים להביאו במקרה ללחוץ על ידית הדלת ולפתחה. על אף שהתנועה אותה ביצע הביאה לרווחתו, על אף שהאירוע נחשק, אין הכלב מסוגל לברור במדויק מבין תנועותיו הרבות, את זו הנדרשת. אם נשיבו אל החדר הסגור, כלל אין זה וודאי שיצליח לשחזר את תנועת הלחיצה על הידית.

עם זאת, אם פעל כך במקרה ובלא ללמוד מאומה, סביר שיעשה זאת שוב.

על כל פנים, ההיחלצות השלישית כבר לא תהיה כה מקרית ועוד פחות ממנה הרביעית. בהדרגה, לאחר מספר היחלצויות, תעלם המקריות. משך הזמן שיחלוף עד שהדלת תפתח ילך ויתקצר. לבסוף, כשתפתח הדלת מיד וללא שהייה, ניתן יהיה לומר שהכלב קושר בין פעולתו לתוצאתה. השינוי אשר חל בהתנהגותו הוא תוצאה של תהליך למידה- הסתגלות.

אכן, פתיחת הדלת זכורה ב"מאגר התנועות". כדי להסתגל, כדי  "לדעת", יש צורך בניסיון.

אם היה המדובר בתהליך הבנה, צפוי היה שהדלת תפתח כבר לאחר התנסות אחת. מבינים ואז יודעים. אולם, לא זו דרכם של הכלבים. אין הם מבינים ואין הם יודעים. רק זוכרים טוב יותר ויותר. כל יכולתם היא הסתגלות כלומר, התייעלות הדרגתית. מהתנסות להתנסות. כך ההתנהגות נקבעת וכך היא מעמיקה שורשים. ככל שהם מנוסים יותר כך התנהגותם וודאית יותר.

בנקודה זו חשוב להדגיש את ההבדל בין המאגרים. במאגר "סדר ההתרחשויות" חוליות ידע מורכבות מהתרחשויות בלבד. כאן רשומים רק אירועים, תזמונים ומיקומים. שום רמז על התנהגות. ב"מאגר התנועות", לעומת זאת, עשויים להימצא פתרונות. כאן התנועות וכאן הפעולות. כאן נוצרות יכולות מוטוריות מסוימות וכאן הן משתפרות.

במקרה בו אין רישום של מצב נתון במאגר זה, נשלח הכלב למצוא פתרון במאגר הרפלקסים בלבד. כמו כן, בעוד ב"מאגר סדר ההתרחשויות" שמורות חוליות הידע כך שהתרחשות זכורה ראשונה, שם הרי רשומות התרחשויות בלבד, ב"מאגר התנועות", ראשונה רשומה התנהגות ורק אחריה התרחשות.

מן האמור עד כאן, ברור שסמיכות הזמן היא תנאי מרכזי להסתגלות. זהו תנאי הרישום בשני המאגרים.

אם לדוגמא, היינו כולאים כלב מאחורי דלת אשר נפתחת דקה שלמה לאחר שלוחצים עליה, גם אם במקרה יפתח את הדלת, אין סיכוי שיזכור כיצד פעל. כך יהיה גם אם יפתח את הדלת עשר פעמים. הכל יהיה מקרי. כדי שיסתגל על הדלת להיפתח מיד. חשיבותה של סמיכות הזמן היא מרכזית. בלעדיה לא תתכן תחילתה של הסתגלות.

זהו המצב גם בכל האמור בזיכרונות אשר במאגר "סדר ההתרחשויות". היכולת ליצור חוליות ולשרשר שרשראות מותנית בסמיכות זמן. ללא סמיכות זמן קרובה וברורה, הקישור דורש התנסויות רבות או שאינו יתכן כלל.

מומחיותו של בעל החיים בזיהוי אירועים אשר קודמים לגירוי, גוברת ככל שהם סמוכים לגירוי בזמן. החוליה אותה קושר הכלב בניסיון המועט ביותר היא חוליה שמשך זמנה חצי שניה!

יכולתו של בעל החיים לקשור אירועים היא בשיאה כאשר הפרש הזמן ביניהם הוא חצי שניה! 

.

ולנושא אחר.

כלב בן שמונה חודשים, גדול בגופו וכשהוא מזדקף על רגליו האחוריות, מגיע ראשו כמעט עד גובה כתפיו של אדם ממוצע.

באחד הימים, במקרה, מזדקף הכלב על רגליו האחוריות ומשעין את ידיו על שפת הכיור אשר במטבח. הפתעתו רבה עת הוא מוצא שם פרוסה נאה של גבינה צהובה. שני לקלוקים והופ, הגבינה נעלמת. טבעי. 

בהתאם לשיטת החיות, האירוע נחשק ולכן נרשם מיד בצרוף התנועה אשר קדמה לו. הזדקפתי – זכיתי. אכן, מאגר התנועות. אותו מאגר אשר בו רשום כיצד פותחים דלת. כעת גם רשום בו כיצד זוכים בגבינה צהובה.

גם במקרה זה בא המאגר לידי ביטוי בזיכרון חיובי. התנהג וזכה. לאחר התנסויות אחדות, בהן המקריות הולכת וקטנה, תתפתח בכלב התנהגות "סריקה". הזדקפות על שתיים, השענת ידיים והופ... בינגו. 

הכלב עשוי כמובן, גם לשכוח את שלמד, נכון יותר לומר- "ללמוד מחדש".

בסביבה ישנן התרחשויות אשר מפרקות קשרים במאגר הזיכרונות ומשכיחות מהכלב את שכבר ידע. כשם שלמידתו כרוכה בזיכרונותיו, כך גם שיכחתו. הכל מתרחש בהדרגה. ממקרה למקרה.

אם לדוגמא, נכלא את הכלב שלמד לפתוח דלת, בחדר עם דלת נעולה, אם נקפיד וננעל את הדלת פעם אחר פעם, בהדרגה, תעלם הלחיצה על הידית מהתנהגות הכלב. באותה מידה תיעלם גם הזדקפותו של חובב הגבינה הצהובה, אם שוב ושוב יסרוק ולא ימצא מאומה.

השכחה אפוא, אינה מותנית בפרק הזמן אשר עבר מאז התנסותו של הכלב אלא ראשית, בקיום התנסויות הפוכות אשר מפרקות את זכרונותיו.

באותו אופן מתפוררות גם חוליות הידע אשר ב"מאגר סדר ההתרחשויות". אם לדוגמא, מעתה נצא עמו לטיול בלא לכבות את הטלוויזיה, ינותק כיבוי הטלוויזיה משרשרת האירועים המוכרים ולאחר התנסויות אחדות, יחדל לרמוז לו על טיול. כך יקרה גם אם נכבה את המכשיר ולמרות ציפייתו, לא נצא עמו לטיול. בהדרגה ישכח הכלב את כיבוי הטלויזיה ויחדל להתגרות מהתרחשות זו.

מנגד, ישנם מצבים בהם השכחה מתעכבת עד שנדמה שלא תתרחש לעולם.

נשוב רגע אל חובב הגבינה הצהובה, אל הסורק בהזדקפות על שתיים. הזדקפויותיו הרי, אינן מזכות אותו דרך קבע במזון. לעיתים מוצא וזולל ולעיתים אחרות, אינו מוצא מאומה ומתאכזב. ידיעותיו משתבשות פעם אחר פעם אולם מתייצבות מחדש בכל זכייה.

זהו דווקא חוסר הוודאות באשר לתוצאות, אשר נוטע את ההתנהגות והופך אותה לבלתי נשכחת. אם היה זוכה במזון בכל הזדקפות, אכן היה הכלב מפתח התנהגות סריקה, אולם סדרת אכזבות רצופה היתה משנה את התנהגותו ומפסיקה אותה- שוכח.

לעומתו המורגל באכזבות אינו שוכח. זכיה בודדת יוצרת בו מוטיבציה לניסיונות רבים נוספים. האכזבות משפיעות אך מעט על התנהגותו.

גם חוליות הידע אשר במאגר "סדר ההתרחשויות" מתפוררות ונעלמות או נותרות יציבות בהתאם לחוקי השיכחה. גם הן הופכות חזקות כלומר, בלתי נשכחות, דווקא כשהן לא קבועות.

לדוגמא, הארון שבו מיכל הסבון אשר נועד לשטיפת הכלב. הכלב קושר את "פתיחת הארון" למקלחת. חוליית הידע הופכת ברורה ככל ששתי התרחשויות אלו מוסיפות להופיע בסמיכות זמן. בהתאם לחוקי השיכחה, אם תחל משתמש בארון למטרות אחרות, תתפורר חוליית הידע לחלוטין, בערך לאחר חמישה אירועי  "פתיחת ארון".

לעומת זאת, אם מלכתחילה היה הארון גם לשימושים אחרים, לעיתים פתחת וגררת אותו לברז המים, ולעיתים אחרות, פתחת אך כלל לא התייחסת אליו, במצב זה לא תוכל להרגיעו גם אם תיפתח את הארון, סתם כך, אפילו עשרים פעמים. זוהי חוליית ידע לא בטוחה ולפיכך היא בלתי נשכחת!

הסתגלותו של ה "לא בטוח בידיעותיו" היא ללא ספק איטית יותר, אולם היא עמוקה ויציבה יותר. גם חוליות הידע אשר ב"סדר ההתרחשויות" וגם התנועות, משיגות את יציבותן דווקא מחוסר הוודאות. דווקא כאשר קיימת השאלה האם יתרחש או לא. כך בכל האמור באירועים נחשקים ובאותה מידה באירועים דחויים. 

ועוד על  המזדקף על שתיים, חובב הגבינה.

לשם דוגמא, נאמר שכאדונו של כלב זה, אתה כועס מאוד כאשר הגבינה נעלמת ולבסוף, כשאתה מבחין בו כשהוא מבצע סריקה, אתה גוער בו נמרצות. לכאורה נדמה שאתה מלמדו לחדול מהתנהגותו. גערותיך הרי, הן אירוע דחוי. אולם, אינך יכול למחוק את שרשום ברשומותיו, ודאי לא לאחר שהוא מנוסה.

פעולתך רושמת תנאי לצד התנהגותו: "סרוק רק כאשר אתה לבדך במטבח".

כל שאתה יכול הוא ללמדו בעיתוי זה הוא להיות רגיש לנוכחותך. רישום והוספת תנאים היא יכולתם הבסיסית של מאגרי הזיכרונות. התנועות וכמוהו גם סדר ההתרחשויות.

כך הוא למד לרבוץ על הכורסה בתנאי שהוא לבד בחדר, כך הוא למד לשוב אל אדונו בתנאי שהאדון אוחז מזון בידו וכך הוא למד שנעילת נעליים היא רמז לטיול, בתנאי שהטלוויזיה כובתה זה עתה. 

ולעניין אחר. שביל הכניסה למרפאת הווטרינר.

בהתאם להתנהגותם של רוב הכלבים, הריהם צופים את העובדה שלפניהם אירוע דחוי. כאמור, דווקא חוסר הבהירות לגבי איכות האירוע, דחוי או ניטרלי, ידיעותיהם הם מהסוג שאינו נשכח. פעם חוטף זריקה ופעם לא, פעם נישא אל שולחן נירוסטה וחש חסר אונים ופעם לא, לעיתים נועצים בו עיניים ולעיתים לא. ( נעיצת עיניים היא במצב של חשש- גירוי דחוי ). כך או כך, זריקה או לא זריקה, מאומה נחשק אינו מתרחש שם, בסופו של השביל.

מבחינתו של הכלב הווטרינר דחוי, מרפאתו דחויה ושביל הכניסה אליו דחוי אף הוא. המראות, הריחות והצלילים. הכל דוחה שם.

אף על פי כן, אין הכלב יודע מאומה באשר להתנהגותו. תנועותיו הרי, מעולם לא הצילוהו מזרועות הווטרינר. בוכה, מייבב, מזנק בפראות, מושך בכוח, חושף שיניים או רוקד הורה, מאומה לא מועיל לו.

אומנם במאגר סדר ההתרחשויות חוליית ידע ברורה אולם מאומה לא רשום בזיכרון התנועות. האירוע דחוי ואין בנמצא פתרון.

ההתנהגות בה הכלבים מתנהגים במצב זה אינה התנהגות אותה הם למדו. באין פתרון במאגר התנועות, כידוע, נשלח הכלב לחפש תשובה במקום בו כתוב כיצד כלב הוא כלב.

בהתאם לכך, הוראתם של הכלבים במצב זה היא אחת: " ברח". איך לברוח? את זאת אין עליו ללמוד כשם שאין עליו ללמוד איך בולעים נתח בשר. הבכי, היבבות, הזינוקים הפראיים, המשיכות לאחור וחשיפות השיניים. אלה הם רפלקסים. כך הוא בורח וכך הוא מתנהג כאשר דרכי המילוט נחסמות עבורו.

כך זה בכלבים.

מנגד, אם היה מתנהג בדרך כלשהי, נאמר, מזדקף על רגליו האחוריות ואז, ללא שהיות, היה האדון מסתובב ומסתלק עם כלבו מהמקום, אם זה היה סדר הדברים, היה רישום כלשהו, קלוש אומנם, נרשם גם במאגר התנועות. הזדקפתי – ניצלתי. 

.

עתה נתבונן בכלב אשר חווה חוויה קשה. נאמר שמכונית פגעה בו בעצמה. נדרס. נאמר שגופו נותר בריא ושלם אולם נשמתו, פרחה מבהלה.

למעשה, קיים דמיון בינו לבין הכלב על שביל המרפאה. גם הוא רושם את שהוא חש בטרם האירוע הדחוי, וגם בידיו לא ניתנת האפשרות ללמוד כיצד מתחמקים מן העתיד המר הצפוי לו.

הוא עשוי לזכור את צללית המכונית, את אור פנסיה, את נהמת מנועה ובעיקר, את צליל צוויחת הצמיגים. הצלילים והמראות יוצרים בו חוליות ידע אשר קשורות לאירוע החבטה. בכך הופכים כולם מאירועים ניטרליים לאירועים דחויים.

חוויות קשות יוצרות בזיכרונו של כלב חוליות ידע רבות ושונות. הוא לדוגמא, עשוי לקשור את אירוע החבטה לצליל מטוס אשר עבר אז בשמיים או לשריקתו של עובר אורח. כל אירוע ניטרלי שקדם לאירוע החבטה, יקשר בחוליית ידע לחבטה ובלבד שיהיה סמוך אליה בזמן.

אגב, כל מה שיתרחש לאחר החבטה לא יקשר בשום אופן לחבטה, גם אם יתרחש חצי שניה אחריה.

גם לאחר אירוע דריסה, כמו על שביל המרפאה, כל שהוא מסוגל ללמוד זה לברוח.

עם זאת, חוויה מסוג זה, הדריסה, היא מסוג החוויות הנשכחות.

כיון שהכלב חווה מכוניות חולפות כשגרה, נעלמות ידיעותיו באשר לסכנה בהן. מתפוררות חוליות הידע. רעש המכונית, פנסיה וצלליתה, בהדרגה שוקע הזיכרון ונעלם.

תהיה החוויה קשה ככל שתהיה, לאחר התנסות אחת חוליות הידע רופפות מאוד והן נעלמות במהירות, כאשר דרך קבע מתרחש חלקן הראשון בלבד ללא גירוי המקור אחריו.

מנגד, את צליל צוויחת הצמיגים לא ישכח הכלב כה מהר. שתי סיבות לכך: האחת – זהו צליל אותו הוא אינו שומע לעיתים קרובות ולפיכך לחוליית הידע אין אפשרות להימחק, והשניה – זהו אירוע סמוך מאוד לחבטה. האין זה האירוע אשר התרחש חצי שניה בטרם החבטה?

אכן, על פי רוב, צליל זה זכור כסימן המובהק מכולם. כך, על כל פנים, זה היה עד לימי ה abs.

.

ועתה, לתמונה משפחתית יותר. חמה ואוהבת.

סעודה משפחתית. כולם ישובים בכיסאותיהם ואוכלים. ריחות באוויר, סלטים, תבשילים ותוספות. גם רעשים ברקע. שקשוק מזלגות, קערות וצלחות, נקישת כוסות, צחוק ילדים ושיחה.

גם כלבלב צעיר בחדר. תמים, פוקח את עיניו ואת אוזניו ולמד את העולם.

ואז קורא האדון: " ומה עבור פפסי " ומיד לאחר קריאתו, הופ, משליך לעבר הכלבלב נתח מזון טעים.

הכלבלב התמים עט על המציאה, אוכל בהנאה ומיד רושם את שנודע לו. זה עתה הונחה האבן הראשונה בבניין חוליית ידע. הקולות, הריחות, המראות ובעיקר, צליל קולו של האדון הקורא. לפתע הכל הופך נחשק.

למחרת, עת מופיעים הריחות, התבשילים, הצלחות והצחקוקים, יושב פפסי ומתבונן באדונו. המנוחה, ממנו והלאה עתה.

"פפסי פפסי " קורא האדון והופ, שוב משליך לעברו מזון. נתח ועוד נתח.

כעת מתרחבות ידיעותיו של פפסי. חוליות הידע ברורות יותר ועתה נוסף אליהן גם "ידע" במאגר התנועות. התבוננתי – זכיתי.

שבוע אחד כזה ותמימותו של פפסי תיעלם ולא תשוב. מבטיו יהפכו ממוקדים וציפייתו תהיה רבה. בעת הסעודה, בכל מקרה, שקט לא יהיה בו.

חודשיים כאלה יהפכו את פפסי מומחה בתחומו. מומחיותו תיגע לא רק בזיהוי סימנים מזעריים באשר למועד הסעודה, ולא רק בזיהוי התנהגות אדונו אשר מיד אחריה הזכייה במזון, את הצלילים שהוא משמיע ואת התנועות שהוא מבצע. מומחיותו תיגע גם בתנועותיו שלו עצמו. הוא יזהה בהתנהגותו תנועות אשר מפעילות את אדונו והופ, להשליך לעברו מזון. כלחיצה על ידית הדלת.

מבטיו יהפכו חוצבי לבבות. כאלה שלא ניתן לעמוד בהם. מבטים צורבים ממש. העובדה שלעיתים יתבונן בכל כוחו ולא יזכה במאומה לא תחליש את התנהגותו ואת מבטיו משום שבכל מקרה, התנהגותו תהיה כבר עמידה ובלתי נשכחת. כלחיצה על ידית הדלת אשר לעיתים היא נעולה ולעיתים אחרות, לא.

כמו כן, אם בעת ציפייתו פפסי גם ינבח במקרה, ומיד אחרי נביחתו, הופ, יושלך לעברו מזון, הוא יפרש גם את נביחתו כדרך להפעיל את אדונו. כך יהפוך פפסי למתבונן ונובח, מתבונן ונובח.

בדרך דומה יתפתח פפסי גם אם יבכה ויצפצף וגם אם יגרד את אדונו בכף ידו ואז יזכה במזון  (בשפת הכלבים גרוד דמותו של אחר בעזרת כף יד – אני ידידך).

די בסמיכות זמן בין תנועתו לבין, הופ, כדי שכל תנועה תיזכר כך. בדרך זו יתקבל פפסי מתבונן, נובח, מצפצף ומגרד את אדונו. שוב ושוב.  ההתנהגויות תיתפסנה כמפעילות אפשריות. ברגע שבו הן נרשמות כך, שב הכלב וחוזר על תנועותיו בתדירות ובעוצמה מתגברת.

השקט הרי, בין כה וכה ניטל ממנו משום חוליות הידע הקיימות בו. התבוננתי –זכיתי, נבחתי – זכיתי, בכיתי וצפצפתי – זכיתי, התחנפתי – זכיתי. זה מה שרשום שם.

אם איש לא יעצור את פפסי והסתגלויותיו, בסופו של דבר הוא יהפוך מומחה גדול ויגיע לתוך צלחתו של אדונו. 

אם יקום האדון מכסאו, יטול את פפסי ויסגרו בחדר אחר, בעתיד, מאומה בהתנהגותו של הכלב לא ישתנה. יתמודד עם הדלת הסגורה וימתין להזדמנות אחרת. כך הרי, לא שוכחים.

ואם ישליך לעברו מזון אולם הפעם יהיה המזון מתובל בחריפות רבה, פפסי, ככל הנראה יזלול. יחד עם זאת, יתכן שלהבא יהפוך רגיש לריח התבלינים וירשום את העדרם כתנאי. על כל פנים, התנהגותו לא תשתנה. כל שיתקבל בה הוא זהירות מסויימת ורחרוח בטרם בליעה. גם כך לא שוכחים. רושמים תנאי וממשיכים לזכור. המבטים, הצפצופים והנביחות, הכל יהיה כשהיה.

ואם יחדל האדון להשליך מזון לפפסי, לבסוף תיפסק התנהגותו של הכלב, אולם כיון שהמדובר בחוליות ידע ובהתנהגויות יציבות, על האדון להמתין תקופה ארוכה בטרם יבחין בתוצאות. אכן, כך שוכחים. בדרך זו על האדון להזהר פן יפול מזון מהשולחן כיון שעבור פפסי- החגיגה נמשכת.

ואם יקום האדון ולפתע יגרש את פפסי מהחדר, נאמר יפחידו וישליך עליו עיתון, פפסי ישתנה מיד. זאת לא רק משום הלמידה החדשה אלא בעיקר משום שנושא זה – פרטיות בזמן האוכל-  נושא מובנה היטב בעולם מושגיהם של כל כלבי העולם. (אין בדבריי אלה משום המלצה).

. 

בחיי הבר, היכולת להסתגל היא כורח. בלעדיה אין חיים. זהו כלי השרדות רב חשיבות. בחיי הבית, אומנם אין עוד צורך ללמוד היכן ביתו של האריה, אולם אף על פי כן היא נותרה קיימת.

בכל האמור בהסתגלות, הדברים מתייחסים לא רק לאירועים דרמתיים דוגמת עיתון עף או סטייק בשר. למידותיו של הכלב מתרחשות ומיושמות יום יום ורגע רגע, לכל אורך חייו. כך כל צעד וצעד. 

.

הוא מטפס על הכורסא משום שעל פי זיכרונו, שם נעים לרבוץ (התנועות).

הוא יורד מהכורסא בעת שאתה גוער בו משום שעל פי זיכרונו, כך נהג בעבר בעת שחדלת לגעור בו. כך ניצלים ממצוקה זו. (התנועות).

הוא גורר אותך ברחוב לעבר מפית מקומטת משום שעל פי זיכרונו, כך נראתה פרוסת הלחם אותה מצא אתמול וזלל. (סדר ההתרחשויות).

הוא מנבא שהוא עתיד להיכלא לבדו בבית משום שאתה עומד ליד הדלת ותיקך בידך. (סדר ההתרחשויות).

הוא דוחק את ראשו בכוח תחת לכף ידך משום שהוא למד להפעיל אותך. כך זוכים בליטופים. (התנועות).

הוא עומד ליד דלת הכניסה ומצפצף משום שעל פי זיכרונו, גם כך מפעילים אותך. כך יוצאים לטייל. (התנועות).

הוא מתחבא מתחת למיטה משום שהוא מזהה אירוע דחוי ואין לא פתרון. הוא בורח. (סדר ההתרחשויות).

הוא מתנגד להכנס למכונית משום שעל פי זיכרונו, שם הוא חש בחילה. (סדר ההתרחשויות). גם עכשיו הוא בורח.

הוא פותח את דלת הארון ומחטט בזבל משום שעל פי זיכרונו, כך זוכים במזון. (התנועות).

הוא עושה זאת רק כשהוא לבדו משום שזהו תנאי רשום לפניו. (התנועות + תנאי).

הוא מופיע במטבח מיד כשנילון מרשרש משום שעל פי זיכרונו, יתכן שצליל זה הוא הזדמנות למזון. (סדר ההתרחשויות).

הוא מתנהג כך רק כשאישתך במטבח, משום שפרט זה הוא תנאי רשום לפניו. ( סדר ההתרחשויות + תנאי).

הוא מרכין את ראשו כשאתה מרים יד לגרד ראשך משום שאתמול, חטף ממך סטירה. (סדר ההתרחשויות).

הוא אינו מרכין ראשו משום שמאז הרמת ידך כבר פעמים רבות. (שיכחה).

הוא אינו חדל להרכין ראשו בתגובה לתנועות ידך משום שהיכית אותו פעמים רבות. (חוליית ידע יציבה).

הוא פונה אליך כשאתה קורא בשמו משום שעל פי זיכרונו, כשאתה משמיע צליל זה אתה פנוי לאהוב אותו. (סדר ההתרחשויות).

הוא מתגנב למיטתך בלילה רק לאחר שנרדמת משום שעל פי זיכרונו, רק כשנשימותיך שקטות ומסודרות אין הוא מגורש. (התנועות + תנאי).

הוא מתרחק ממך כשאתה עצבני משום שהוא זוכר מה אירע בפעם האחרונה בה נראית כך. (סדר ההתרחשויות). 

אלה הם חייו. להשיג את הנחשק ולדחות את הדחוי. ללמוד. די שיש סביבו אירועים, כדי שיחולקו לנחשקים או דחויים וכך יזכרו.

מנגד, כאשר האירועים ניטרלים לא תיתכן למידה. אם לדוגמה, יזדקף לעבר המשטח ליד הכיור וימצא שם זר שושנים, לא ילמד מאומה. שושנים הרי, אינן מגרות כלבים.

ואם ישמע שיר נפלא ואחר יחזה בנוף מרהיב ולבסוף, תופיע לנגד עיניו יפיפייה עירומה, לא יזכור מאומה. אף לא חוליית ידע אחת. אין אלו אירועים אשר מסבים תשומת לב בכלבים.

הכלב לא יזכור כלום גם אם יזלול סטיק בשר עסיסי בטרם ישמע את השיר. (סדר אירועים הפוך).

אולם, אם יזלול את הסטייק לאחר הופעת היפיפייה, לאחר התנסויות אחדות, יזכור הכל. גם את היפיפייה, גם את הנוף המרהיב ולבסוף, גם את השיר הנפלא. לפתע, יסבו כולם את תשומת ליבו. 

.

אוכל, מין, נוחות, חברה, יריבות טריטריאלית, טיולים, ריצה, משחקים, אהבה וליטופים. עבור כלבים, על אלה כדאי ללמוד.

פחד, כאב, סכנה, בדידות אי חופש או חשש מכל אלה. אין ברירה, גם עליהם יש ללמוד. 

.

ולדוגמא האחרונה.

נאמר שאתה שב לביתך ומוצא מהומה בבית. הרס רב. חפצים הושחתו וריפודים נקרעו.

הנח לכלב. לא רק שאינך יכול לשנות את העבר. ברגע זה גם על העתיד אין לך שום השפעה. אל תגער, אל תצביע ואל תכה. מאומה לא יועיל לך. אם תנהג כלפיו במצבים אלו, תוסיף ללא צורך את תיסכולו לתיסכולך.

למידותיו הרי, כרוכות בסמיכות זמנים. כירסום השטיח גרם לו, למרבה הצער, לסיפוק והנאה. העובדה שכך נהג היא הוכחה לכך. אין בידך שום דרך להפוך את לעיסת השטיח לאירוע דחוי לפיכך, אין לך שום השפעה על התנהגות זו.

מכות וגערות, לעומת זאת, ילמדו אותו לימודים שונים לגמרי. לא רק שיחרוט בזיכרונו את תנועות ידיך המתנפנפות, הוא ירשום את המפגש בך כאירוע דחוי.

כמו הכלב על שביל הכניסה למרפאת הווטרינר וכמו הכלב שנדרס, גם הוא כמותם. כאשר ישמע אותך מגיע לביתך , ידע גם הוא על העתיד המר המצפה לו וממש כמותם, לא ידע מאומה על דרך ההתנהגות אשר תרצה אותך ותפסיק את מצוקתו. יזמינך למשחק או ירכין ראשו בהכנעה. מאומה לא יועיל לו.

בריחה. רק כך תיתפתח התנה�