עונת החורף, עונת הקיץ, עונת הסתיו, האביב ו - סוף עונה או בשמה הלועזי – סייל. ארבע אותיות שמודבקות על חלונות ראווה, ומקשטות אותם כמו יום עצמאות קטן או קריסמס, אם זה בחו"ל. חג קטן שקורה פעם ברבעון ונחגג כמעט בכל העולם (אני לא סגורה על זה שלשבט המסאי באפריקה יש חגיגות סיילים) ללא הבדל גזע ודת.

בהגיע עונת הסייל מגיע גם עת הקציר, בו אני לוקחת את המגל, להלן כרטיס האשראי ומשאירה את החרב, להלן בן הזוג, בבית. זמן לקצור את הטרנדים, נא לא להפריע.

ולמה אני כל כך אוהבת סיילים? הנה ארבע סיבות טובות:

הסיבה הראשונה היא כמובן כלכלית. אני שייכת לקבוצת הקנייניות הלא עניות, לא עשירות ולא קורבנות אופנה. מגזר בעייתי זה, נוטה להרים גבות ולסגור את הארנק כשהוא רואה מחיר של כמה מאות שקלים המתנוסס על פריט שאורכו סנטימטרים בודדים. יהא זה הפריט הנחשק בעולם, חינו סר כשאני רואה שמוצמד אליו מחיר של ילד מאומץ מרומניה. מעל מאתיים שקלים לגופיה, גם זו היפה והמצוייצת ביותר, שגם אני וגם בעל החנות יודעים כי היא מיוצרת תחת ידיים סיניות זעירות, זה פשוט שוד לאור היום. מלבד כאב הלב על הסינים האומללים, ועל נזקי הגלובליזציה, כואב לו הלב גם על העו"ש. כשיגיע הסייל, וכשאפגוש את אותה גופיה בשנית, אחייך אליה כמו חנונית שגזרה את הצמה למלכת הכיתה וארכוש אותה בחצי המחיר. ואם היא לא תהיה? יש עוד אלף כמוה. אבל באמת.

הסיבה השניה היא עקרונית. אני לא יכולה מנטלית להביא את עצמי לרכישת פריטים מקולקצייה טריה  שרק יצאה. זה מעורר אצלי תחושה של העלאת זבח על מקדש האופנה ובמקרה הזה, אני אתיאסטית מוחלטת. מלבד העובדה שהקולקציות החדשות תמיד יוצאות בשיא העונה שלפני, כך שבאמצע אוגוסט על הגלונים של הזיעה שהוא מייצר, אפשר כבר לראות בחנויות מעילונים עם פרווה סביב הצוואר, לקנות מעילון שכזה כשכולם עדיין בים זה סוג של אבסורד פנימי. הרי אותו פריט, שנמכר תחת הכותרת של new collection בתחילת העונה, יהיה אופנתי באותה מידה בעוד חודש וחצי גג חודשיים, רק שאז, בסייל, הוא יעלה פחות!  אז למה לקנות סריג מקולקציית הסתיו החדשה בסוף אוגוסט? אני קובעת איתו מראש דייט לוהט לנובמבר הקריר. יש לי תחושה שגם אז הוא יהיה במודה.

הסיבה השלישית היא הסיבה הפרקטית. במסעות השופינג הממוקדים, כשאני מחפשת משהו מסוים לאירוע מסוים, או בשיטוטי שופינג אקראים, לרוב אני שוכחת כמה פריטים בסיסיים ולא ממש זוהרים, שאף פעם אינם מצדיקים את הכותרת של "שופינג" אבל תמיד טוב שיש אותם – גרביים, גופיות סבא 'שיהיה לבית', ועוד ועוד. הסיילים מביאים אל פתחי הזדמנות פז של הצטיידות בפריטים הנידחים האלה, פשוט כי הם במבצע ועברתי לידם  – הנה חבילת גרבי ספורט שבדיוק מתאימים להליכות בפארק (שאני לא עושה), הנה חבילת תחתוני סבתא שלפעמים כיף נורא ללבוש והם שניים במחיר של חצי, הנה חבילה של גומיות לשיער שאם מוסיפים עליהן שקל וחצי מקבלים גם כותונת לילה מניילון, והנה טרינינג שנראה נורא נוח לזיפזופ וזלילה מול הטלוויזיה. מענג
במיוחד בסיילים של חורף.

הסיבה הרביעית היא גרגרנית: לרוב, 'סייל' מגיע שלוב זרוע עם 'מבצע'. ועבורי, הכלכלנית, הפרקטית, בעלת העקרונות והגרגרנית כאמור, זה אומר במילים פשוטות – יותר פריטים בפחות כסף. אם באתי לתור אחר שמלה נאה ויש בדיוק מבצע, ייתכן ויסופח אליה עוד משהו, לא משנה מה, העיקר שיהיה הפריט הזול מביניהם גם אם אני לא צריכה אותו במיוחד - כי גם אני כרוב הנשים, מעבירה קו דקיק כמעט בלתי נראה בין 'צריכה' ו'רוצה' ועל זה בדיוק בונים קברניטי הסיילים ובצדק. פשוט אי אפשר לעמוד בזה ולא להתגייס למבצע ההירואי והנהדר הזה - המבצע להצלת הגרדרובה שלי. שתי חולצות כשתכננתי רק אחת? הידד! הביאו לי עוד! באתי לרכוש סנדל ויצאתי גם עם כפכף? מי צריך תרופות נוגדות דיכאון או אלכוהול משמח עם כזה היי? אני שומרת אותם לסוף עונת הסיילים. כי אז בדיוק, אבל בדיוק, אני שוב מגלה,