בס"ד

סיפור חייו של מי שהפך את הקבלה לדרך הפתוחה לכל אדם, דרך לנצחיות ולשלמות, לחיים של אהבה ואושר.

"רוח השחרית פיזרה את ערפילי הלילה האחרונים מעל גגות העיר צפת, התעוררתי לפתע, עייף ועטוף בזיעה קרה, בראשי עדיין התרוצצו רסיסי חלום, חלום שבו סיפר לי מורי, האר"י הקדוש, על היום שבו תעזוב נשמתו את העולם.

"בעוד שבעה חודשים תישאר לבדך, חיים ויטאל הוא אמר לי בנחרצות, "עליך להמשיך את הדרך בדיוק כפי שלימדתי אותך, איש מלבדך אינו מסוגל לכך".

כמו מסמרים ננעצו בבשרי מילותיו אחת אחרי השניה.

"רבי יצחק" השבתי בתדהמה, מנסה להחזיק את הדמעות שחנקו את גרוני, מה נעשה בלעדיך? מי יוביל אותנו אל הרוחניות? מלמלתי בשקט.

האר"י התבונן בי ושתק ארוכות, לאחר מספר רגעים שנראו כנצח, אמר:"לא אנחנו קובעים את משך הימצאות הנשמה בגופנו, כל שמוטל עלינו הוא לנצל בצורה הטובה ביותר את הזמן הגשמי שנקבע לנו, כלומר, לעזור לכמה שיותר נשמות לגלות את העולם העליון, את הבורא...."

מילותיו חדרו היישר לתוך ליבי, אבל סירבתי להשלים עם דבריו.

"התאריך כבר נקבע, רבי חיים, הוא אמר לי לפתע," ה' באב השל"ב " (1572).

סיפורו של האר"י (רבי יצחק לוריא אשכנזי) מתחיל ברחוב קטן בשם "אור חיים בירושלים של תחילת המאה ה- 16. שם נולד בביתה של משפחה ענייה.

איש לא ידע אז, שאותו ילד קטן עתיד יהיה לשנות את פני העולם. אביו ר' שלמה אזכנזי, נפטר כשהאר"י היה צעיר . מסופר שבעת פטירתו הייתה נסוכה על פניו שלווה מיוחדת- הוא ידע מי עומד להמשיך את דרכו.

בחלוף זמן קצר, מובילים קשיי פרנסה את יצחק הצעיר ואמו האלמנה להגר למצרים, לביתו של דודו העשיר של האר"י, ר' יעקב פרנסיס.

כבר בימי ילדותו במצרים חש האר"י כי הוא בא לעולם כדי למלא שליחות מיוחדת, כדי לחולל מהפכה שלא חולל איש לפניו. המחשבות על כך לא נתנו לו מנוח, ועל אף גילו הצעיר, הוא חש את גודל האחריות שהוטלה על כתפיו.

בזכות מסירותו הוא מתבלט בין תלמידיו של הרב הראשי של מצרים. ר' דוד בן זמרא ושמו התחיל ללכת לפניו.

אבל כל אלא אינם מספקים את האר"י :"תואר כבוד , אינם המטרה לשמה באתי לעולם" הוא חוזר ואומר " עלי לגלות את הבורא, להבין את הכוח שמפעיל את המציאות..."

ככל שחולפות השנים, האר"י מתעמק בכתבי הקבלה. הוא מתחיל להבין שמוטל עליו להתאים את שיטת הקבלה לכל הנשמות כולן "זו הסיבה לשמה ירדה נשמתי לעולם" הוא אומר לעצמו.

הוא רואה לנגד עיניו מטרה אחת בלבד- לפשט ולהתאים  את הקבלה לדורות הבאים.

כדי להתרכז במשימתו, האר"י עובר להתגורר בבית קטן ומבודד על גדות הנילוס, הוא מקדיש כל רגע וכל מחשבה ללימוד ספר הזוהר. בכל כוחו הוא מנסה להתעמק ולהבין מה חבוי מאחורי המילים "רבי חייא", "אדמה", "רבי שמעון". מהי המשמעות הנסתרת, הפנימית של כל אות וכל מילה בספר הקבלה...

השנה 1570. חלפו 30 שנה מאז שעזב האר"י את ארץ ישראל, וכעת הוא מרגיש שעליו לחזור לשם כדי להשלים את המשימה שהוטלה עליו. הוא עצמו כבר השיג את סודות העולם העליו, וכעת הוא מרגיש שעליו לעזור לאנשים נוספים לעשות זאת.

וכך, בשנת 1570 עולה האר"י לצפת.

מיד עם היגיעו לעיר, מעיד עליו גדול המקובלים דאז (הרמ"ק) שהאר"י הוא משורש נשמה מיוחדת. הבולטים שבמקובלי צפת מתגבשים סביבו לקבוצת תלמידים, ומכנים עצמם "גורי האר"י".

מספרים שמידי יום, הם נאספים יחד באשמורת הבוקר לשמוע שיעור מפיו, כל מילה, כל הגה שהוציא האר"י מפיו, היו נקשרים כמו חוט דק לעולם פנימי שהיה מוכר רק לו, הוא היה יורד למדרגתם הרוחנית ומעלה אותם אל רום הסולם הרוחני. "טוב שאינכם מבינים, השכל הוא השתקפות של האנוכיות שלכם, הוא כלי ביד הרצון לקבל שמוטבע בכם" אמר להם לא פעם "אם לא תסירו את העטיפה החיצונית ותדבקו בפנימיותכם, לא תבינו דבר בלימוד האר"י" 

מי ייתן ודברים אלו יהיו לרפואת כל חולי עם ישראל ולרפואת היקר לי מכל בני "יוהד בן אווה חווה"

ושבזכות תפילותיו של הצדיק נזכה למשיח צדקנו במהרה.

יום שלישי (5.8.08) בערב לא לשכוח להדליק נר לכבוד הצדיק