פוסטים פופולאריים
-
יומן מסע
17/4/09 | 1029 צפיות
-
בננות ירוקות
30/7/13 | 2168 צפיות
-
המוזגת מגיעה לארץ הקודש ומגלה תגלית מרעישה
24/12/11 | 1022 צפיות
-
גשם
14/12/10 | 1397 צפיות
-
יומן מסע- שנים עשר
23/10/09 | 925 צפיות
-
חולות נודדים IV
9/2/12 | 1514 צפיות
-
מסבאת הספן הגידם- המוזגת לומדת לזהות את המציאות
29/7/11 | 956 צפיות
-
רעב
22/12/09 | 1080 צפיות
-
הספן הגידם - קריאת התרנגול מבשרת את זריחת הירח.
9/9/10 | 1062 צפיות
-
יומן מסע- חלק חמישה עשר
20/11/09 | 699 צפיות
-
קליק
29/11/08 | 928 צפיות
-
הספן הגידם- המוזגת שוקעת בשינה עמוקה אך לא בשנת ישרים.
14/9/10 | 653 צפיות
-
ג'ורג'
21/12/10 | 1132 צפיות
-
המוזגת על עוללי הכרוב, וגם- על ציור, מתמטיקה, נהג מונית והאמת.
9/8/13 | 1241 צפיות
-
פחות על עוללי הכרוב ויותר על אינגה המהממת
3/2/14 | 1228 צפיות
-
ישראל 2013 - עושים כבוד לדגל!!
17/1/13 | 962 צפיות
-
המוזגת מתמודדת עם מערכות מורכבות
16/12/11 | 946 צפיות
-
קרינגטון משלם ביוקר על טעות של המוזגת, וגם היא.
17/9/11 | 902 צפיות
פוסטים אחרונים
- אבידות ומציאות 27/9/14
- אבל להומי 3/7/14
- שנה 15/5/14
- עוללי הכרוב. סיום הסאגה ההזויה 22/3/14
- שבע נשים וגבר- שידור חוזר וחג שמח 14/3/14
- גוסטף. או- לכל פתרון יש בעיה. 15/2/14
תבוסה
היא לא יפה. לא ממש. אבל יש לה ברק בעיניים והסנטר שלה מורם, ומתריס. עד שהיא מובסת. ההחלטה שלו צודקת, היא יודעת, אבל היא נגדה; ו"איך יכול היה?" , היא חושבת לעצמה, ומסלקת את הרהורי השטות , עד שהם חוזרים ותוקפים כשדונים זעופי פנים שהולמים ברקותיה. מכמיר לראות אותה ככה, עומדת במבואה לאחר שכולם עזבו. מרכינה ראש, מאגרפת את כפות הידיים לצידי הגוף, נושמת עמוק, סופרת עד עשר. לא יודעת להיכשל. פעם הוא אמר לה שהיא לא יודעת להסתיר שום דבר, שהפנים שלה הם קלף פתוח. אולי לכן היא אוספת אל תוכה את החיישנים ששלחה, הנגיעות המהוססות, המילים השותקות, ומלפפת את פתיל הנשמה שנכוותה בגחלים של אופוריה , ומהדקת סביב סליל גופה, עד שהיא מוגנת, ושלמה, וכשהיא שוב עצמה ואין בה סדק, או מרווח , או אויר, היא מסוגלת להראות שוב את פניה. כשהיא מסתובבת הוא עומד מולה. העיניים שלו כואבות אותה, החיוך שלו רך, אבל הוא לא עושה צעד לכיוון שלה, נזהר שלא לפצוע את המעטפת הדקיקה שארגה סביבה. היא יודעת שהוא שם. כמו שהוא תמיד היה, אפילו לפני שהכירה אותו. המפגש הראשון עם העיניים שלו קשה לה והיא בולעת רוק והודפת את הדמעות, רק הרעד בשפה התחתונה מסגיר אותה כשהיא מעזה לנשום. הוא אומר: "הפנים שלך כמו קלף פתוח" ועוטף אותה אליו למקום שבו העיניים שלה קבורות בתוך החולצה שלו, ונספגות בזיעה שלו, וכשהוא לוחש - " כי אותך אני רוצה בשבילי", ומעביר אצבע על הלחי הרטובה, סכר הדמעות נפרץ. *********************** האם אפשר להחזיר דברים לאחור? לרגע נשמע הקול שלו בטלפון כמו פעם. לרגע הוא כובש אותי ואני כמעט נשברת, אבל לא. אי אפשר להחזיר. האם אפשר להתקדם? חננאל במערכה הראשונה אומר: * "אניי אשוב אליך, נעמי. עכשיו אני יודע כי אשוב. רק השנים תחלפנה לבלי שוב. רק החיים אולי יאבדו בלי שוב, אבל אני אשוב. ..." והשאלה חוזרת למקומה. * אלתרמן- "פונדק הרוחות". |
תגובות אחרונות
-
face
בתגובה על גשם
-
גברת1
בתגובה על שנה
-
face
בתגובה על יומן מסע
-
face
בתגובה על חולות נודדים IV
-
זכות התשוקה
בתגובה על אבידות ומציאות
-
נסיכת החלונות
בתגובה על מדבר.
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עברו 8 שנים ואת אינך. זה פספוס גדול
תודה. :-)
כתיבה משובחת.
פספוס בכל מקרה
מסובכים חיי האמן
תודה אורי :-)
מצויין
תיאור נהדר של רגע בהתהוות. מזכיר סצינות של פולנסקי...רשימות של קונדרה...
*
אורי
עם הגיון ברזל קשה להתווכח
אבל תמיד אפשר לנסות :-)
חשבי-
ואם היה מוותר על תכלית חייו שלמענה נוצר כדי להשאר איתה,
והיא, שכה רצתה להעצים אותו, הייתה , בעל כורחה אולי, מעגנת אותו,
האם זה היה פחות פספוס?
סליחה שאני מתערבת
שניהם מצטערים בדיעבד ובכן, זה פספוס
אני לא יודעת אם החיים שלהם מתפספסים,
שהרי כל אחד מהם מגשים את שרצה להגשים-
הוא, את אמנותו,
היא- את הקרבתה.
אצל אלתרמן הוא חוזר באיחור, החיים מתפספסים, אבל הוא חוזר.
בחיים אי אפשר לדעת שום דבר. לפעמים טוב לא לדעת.